בית הלוי חלק ב ס

הדופן דא"כ לא שייך למפרך לתני נקובת הדופן כיון דגם עתה היא נקובת הריאה וכבר תני לניקב הריאה רק רב עוקבא פריך דהרי אם קודם שנקבה הדופן עלה סתימה וקרום על הריאה ואח"כ ניקב שם הדופן טרפה ועל כה"ג פריך דלתני נקובת הדופן כיון דמשכחת לה דע"י נקב שבדופן תיאסר אע"ג דעתה אין בה נקב בריאה, וכל זה ברור ומוכרח לכ"ע לענ"ד, וס"ל לרש"י דזה תלוי רק בדברי רבינא דס"ל דנקובה היא ומצריך שיהיה סביך ולדידיה הא כבר נגמר בה כל מעשה הטורפה רק שהדופן סותמו מש"ה אם נסתלק אח"כ סתימת הדופן אע"ג דמקודם לזה עלה קרום בנקב שבריאה מ"מ הרי היא טרפה דאחר שנגמר בה מעשה הטורפה שוב אינו מעלה ארוכה ולא מהני לי' הסתימה אבל בלא דברי רבינא היינו אומרים דלא הויא נקובה כלל דקודם שניקבה הדופן לא מקרי נקיבת הריאה כלל והטעם דבאותו מקום שהריאה סמוכה לדופן לא מטרפה עד דאינקבו שניהם הריאה והדופן והרי הם כמו אבר אחד שיש לו שני קרומים ומש"ה אם ניקב אחד ועלה בו סתימה ואח"כ ניקב השני כשירה ולא משכחת לה דמיטרף ע"י נקובת הדופן רק אם אז יש עדיין הנקב בריאה ובכה"ג לא שייך להקשות כלל דהא כבר תני במשנה ניקב הריאה וכל זה נראה ברור בדעת רש"י. ועכ"פ מוכרח דבאבר א' שיש לו שני קרומים וניקב א' מהם דלכ"ע עדיין לא נקובה היא דמהני לי' סתימה, ולהרשב"א דחולק על פרש"י וכ' דקושי' רב עוקבא הוא לכ"ע והנה זהו ודאי מוכרח דהקושי' של רב עוקבא הוא רק אם נסתם מקודם הנקב שבריאה וכמש"כ ומוכרח דס"ל דלכ"ע לא מהני הסתימה אפילו קודם שניקבה הדופן וגם לר"נ הוא כן. ומ"מ אין מזה ראיה דס"ל כן להחמיר גם באבר אחד שיש לו שני קרומים דהרי בפשיטות נוכל לחלק דרק בהך דריאה ודופן דהם שני איברים הוא דס"ל דלא מהני הסתימה אבל באבר א' י"ל דגם הוא מוד' לרש"י דמהני הסתימה. ויצא לי' להרשב"א זה דקושי' רב עוקבא הוא לכ"ע מהא דהשיב רבינא וליטעמך הא דאר"י מרה שנקבה וכבד סותמתה כשר לתני נקובת הכבד ופרש"י דכל הקושי' הוא רק לרבינא אבל לר"נ בעצמו לא מקשה מידי ומאי הוכיח מהך דמרה והרי לא נזכר בדברי ר"י במרה דבעי סביך. וקושי' זו על פרש"י אינו תלוי בדברינו הנ"ל דגם אם נאמר דלא כמש"כ הרי עכ"פ זה חזינן להדיא דס"ל לרש"י דעל ר"נ לחודא לא קשה יהיה מאיזה טעם שיהיה א"כ מאי הוכיח מהך דמרה שניקבה ומש"ה חלק הרשב"א על פרש"י וכ' דהקושי' הוא לכ"ע. ולפרש"י ההכרח לדחוק דגבי מרה היה פשיטא להו לרבינא ולרב עוקבא דגם אם נסתם המרה ואח"כ ניקב הכבד טרפה ומש"ה הקשה ליה דלתני נקובת הכבד רק צ"ע דמהיכן פשיטא להו כן במרה. ובדוחק י"ל מהא (דבדף מ"ג) קאמר ר' יוחנן עצמו מאי אהדרי' ליה חברי' לר"י בר"י ישפוך לארץ מרירתו ועדיין איוב קיים א"ל אין מזכירים מעשה נסים ואם נאמר דמהני לי' סתימה מאי הוכיחו מאיוב דלמא שם היה המעשה שניקבה המרה במקו' שהיא דבוקה לכבד ונשפך המרה לתוך הנקב שבכבד ואח"כ כשנסתם ונתרפא הנקב של כיס המרה נקב להכבד מצד השני ונטל משם המרה ומוכיח מדברי ר' יוחנן עצמו דלא מהני סתימה להמרה גם קודם שניקב הכבד ומש"ה הקשה דלתני נקובת הכבד ועדיין צ"ע ועכ"פ בעיקר ספיקו של הפמ"ג הא מוכרח מפרש"י דבאבר של שני קרומים מהני סתימה לא' קודם שניקב השני

[ב] והנה באבר שיש לו שני קרומים דניקב זה בלא זה כשר הרי לכאורה נוכל לומר בו שני טעמים וסברות, או דעור אחד בלא חבירו לא חשיב קלקול כלל ובחסרון זה עצמו יוכל להרבות כחול ימים, גם י"ל דהטעם דכשר הוא כיון דהשני שלם גם זה שניקב סופו להתרפא ומש"ה הוא דכשר אבל אי לאו הך סברא דתלינן דיתרפא היה צריך להיות טרפה גם משום זה הקלקול של קרום אחד לבדו לחוד. וכן היה נראה מצד הסברא דכל אבר שיש בו איזה ליקוי הרי לא יעמוד זה הקלקול לעולם במצב אחד דכל מה שנתקלקל לא יעמוד על מצבו רק או יקלקל יותר או יתרפא לגמרי והא דכשר בניקב א' הוא משום דכיון דהשני השלם מגין עליו ויתרפא אבל בלא הך סברא דיתרפא היה טרפה הגם דאין בו עדיין שיעור טריפות מ"מ סופו לקלקל יותר עד שיהיה ניטל לגמרי אם לא שיתרפא לגמרי. והנה הני שני הסברות תלוי בספיקו של הפמ"ג דאם נאמר דניקב א' ונתרפא וניקב אח"כ השני טרפה הרי בע"כ מוכרח לומר דכל דבר שתלוי בו טריפות אע"ג דלא ניקב עדיין רק עור א' מ"מ שוב לא יתרפא לגמרי ואין סתימה זו מועיל להכשירו וא"כ הא דניקב א' מהם כשירה אין הטעם דיתרפא רק טעמו דלא יקלקל יותר והשני יעמוד על קיומו ואע"ג דהראשון נשאר לקוי לעולם כשר, אבל אם נאמר כהפמ"ג דכשר בכה"ג שוב נוכל לומר כסברא השני' שכתבנו דהא דכשרה הוא משום שיתרפא אבל בלא"ה הי' סגי בנקב של עור אחד להטריפו

[ג] ובזה נוכל ליישב הא דביו"ד (סימן נ"א) בקוץ שניקב עד החלל דחיישינן שמא ניקב א' מאיברים הפנימים וכ' שם הרמ"א בשם בעל אוהל מועד דאם נמצא נקב עד החלל והוא ספק ע"י קוץ או ע"י חולי כשר משום ס"ס שמא ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקבו האיברים. וכן כתב בשו"ע (סימן מ"ט) גבי קורקבן שנמצא נקב מבחוץ וספק ע"י חולי דכשר. והט"ז בסי' מ"ט חלק על זה וראייתו מהא דבסימן ל"ג גבי ושט דניקב עור א' בלא השני כשר וכתב הרמ"א דזהו רק בניכר שהוא ע"י חולי אבל אם יש לחוש שמא ע"י קוץ אפי' לא ניקב רק הפנימי טרפה דחיישינן שמא ניקב גם החיצון וושט אין לו נקובה מבחוץ הרי דגם בספק קוץ חיישינן שמא ניקב גם השני ואסרינן לה ולא סמכינן על הך ס"ס. והטעם לזה כ' הט"ז משום דאינו מתהפך דא"א לומר שמא לא ניקב ואת"ל ניקב שמא ע"י חולי. ועכ"פ הרי דברי השו"ע סתרי אהדדי. ובזה נוכל ליישבו בסברא דהנה עיי' בש"ך סימן ק"י בכללי ס"ס אות ט"ו שכתב דמש"ה גבי ספק דרוסה דבספק על הארי ספק לא על שרינן משום ס"ס שמא לא על ואת"ל על שמא לא דרס ואע"ג דאינו מתהפך משום דבע"כ צריך עתה להתחיל בספק הראשון דלמא על הארי דהרי אין לך לחקור בספק השני שמא דרס אם לא שתאמר דעל הארי לשם. והרי כמו כן בהך דסימן נ"א בנמצא נקב עד החלל ואנחנו רואין שלא שלט שום חולי באיברים הפנימים הרי אין לנו מקום ספק לחקור בו שמא ניקבו האיברים הפנימים אם לא שתקדים דהך נקב שבעור ובשר הוא ע"י קוץ דבלא"ה אין שום מקום לחוש לניקבו הדקין ובע"כ צריך אתה לחקור מקודם אם היה כאן קוץ או לא וא"צ להיות התהפך ודלא כהט"ז ומש"ה סמך השו"ע בסי' נ"א ומ"ט על הך ס"ס להכשירו וא"כ הרי קשה מהך דסי' ל"ג. והנראה לחלק ביניהם דרק בסימן נ"א דהנקב הנמצא הוא רק בעור ובשר לחוד שאין תלוי בו שום טריפות וכן בסימן מ"ט גבי קורקבן שנמצא בו נקב מבחוץ דמצד עצמו אין בו שום טריפות בודאי כיון דרואין דמבפנים הוא שלם ורק החשש הוא שמא ע"י קוץ ניקב א' משארי האיברים והרי אין אנו צריכין לחקור כלל על שארי אברים אם הם נקובים או לא רק אם נניח שזה נעשה ע"י קוץ ומש"ה בע"כ צריך אתה להתחיל בספק זה אם נעשה ע"י קוץ או ע"י חולי וא"צ להיות מתהפך אבל באבר א' שיש לו שני קרומים וניקב א' מהם והרי ע"י נקב זה בעצמו הי' צריך להיות טריפה דסופו להתקלקל יותר ורק דמ"מ היא כשירה משום דיתרפא כיון שהעור השני שלם א"כ הרי ע"י ריעותא זו בעצמו צריכין אנו לחקור על השני אם הוא שלם כיון דכל הכשירו של זה הנקב הוא רק ע"י הנחה זו שהעור השני הוא שלם ומש"ה לא מקרי ס"ס בכה"ג דאינו מתהפך דמי יאמר להתחיל בספק חולי או קוץ נתחיל בספק ניקב השני או לא ואז ליכא ס"ס ואע"ג דאם הוא בודאי על ידי חולי מכשרינן כל שרואין שלא שלטה החולי בהשני אף בלא נבדק מנהג זה רק משום דמחזקינן ליה על חזקתו שהוא שלם כמו שהיה מקודם אבל היכא דאיכא ספק שמא