בית הלוי חלק ב נט

ונהי דס"ל דלא, בעי מפורעת מ"מ אם נתרפא הרי לכ"ע אסורה. גם, זה ניחא אם נאמר דאיירי בידוע שאין לחוש לנתרפא דהבר אווזא יצא שלם ונכנס תיכף באותו יום חבול וממסמס קועי' דבאותו יום הא ודאי דלא נתרפא עדיין. גם עוד י"ל לפי מה שכתבנו בסי' כ"ז דהא דקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום משום דסופו לסתור בע"כ הטעם משום דאינו חוזר לקדמותו להיות ממש כבראשונה והסתימה נשאר לקוי קצת ומש"ה חוזר ונסתר לבסוף וכתבנו שם דבע"כ יש בו ליקוי בשינוי מראיתו יעו"ש דזה מוכרח, וא"כ י"ל דגם רש"י מודה דבכה"ג יש בדיקה לקנה מבחוץ אע"ג דהוא במשהו וכמו דס"ל לרש"י דדרוסה ניכר בקנה משום דהרושם ניכר ורק בנקב ס"ל דאינו ניכר בקנה משום דאין בו שינוי מראה וכמו כן י"ל דבנתרפא מודה רש"י דניכר ומש"ה התירו רבא ע"י בדיקה מבחוץ, ואם נאמר כתי' הא' דרק בראוהו בזמן קרוב אז הוא דמתיר רבא אבל היכא דיש לחוש לנתרפא אסור לכ"ע מיושב היטב קושי' התוס' הא דאמר נ"מ לספק דרוסה, דבספק נקובה למה נקט ושט הרי גם בקנה אין לו בדיקה מבחוץ ואסור היכא דיש זמן הרבה אחר שנולד בו הריעותא ואז יש לחוש לנתרפא

[ח] ולכאורה היה נראה ראיה דלא כסברא הנ"ל אלא דכל היכא דלא מהני ליה רפואה לענין איסורא מצטרף שפיר גם להשלים שיעור שחיטה אע"ג דהשתא הוא שלם דכמאן דפסוק דמי גם לקולא לענין זה, דבחולין (דף י"ב) דקפריך לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא וכי תימא הכי נמי דלא אכיל פסח וקדשים מאי איכא למימר וכתבו התוס' הא דלא פריך מבשר תאוה משום דר"מ אינו חושש למיעוט רק מדרבנן ויכול לומר דבאמת מחמיר ר"מ מדרבנן שלא לאכול בשר. וכבר מפורסם הקושי' דהרי נקובת הושט היא נבלה וא"כ הא איכא גם חזקת איסור של אינה זבוחה המסייע למיעוט דנקובה וכל היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט הרי כתבו התוס' בכמה דוכתין דר"מ חייש למיעוט מן התורה, וגם אם נאמר דהתוס' דחולין חולק בזה וס"ל דגם בחזקה המסייע למיעוט הוא רק דרבנן והתוס' בשארי דוכתין דכתבו דלר"מ בכה"ג הוא דאורייתא יתרצו הא דלא פריך מבשר תאוה באופן אחר וכמו דאיתא תי' לקושי' זו בחידושי הרשב"א לחולין (דף י"ב) ובחידושי הר"ן שם יע"ש. מ"מ אכתי קשה טובא דברי התוס' בבכורות (דף כ') בד"ה ואיבעית אימא שהוכיחו שם דגם ר"מ אינו חושש למיעוט רק מדרבנן והביאו ראיה לזה מהא דלא פריך בחולין לר"מ בבשר תאוה ושוב סיימו בדבריהם וז"ל ומיהו היכא דחזקה מסייע למיעוט נראה דחייש ר"מ מדאורייתא הרי דכתבו הני שני סברות ביחד ובדיבור אחד ולדבריהם הרי הדר קשה אמאי לא הקשה מבשר תאוה. רק דמ"מ ניחא דהתוס' דחולין ודבכורות חולקים על עיקר דינא דנקובת הושט וס"ל דאינו נבלה רק טרפה ומש"ה ליכא חזקת אינו זבוחה דהרי זבוחה לפניך דהועיל השחיטה לטהרה מידי נבלה. ועיי' עוד בבכורות שם בתוס' שכתבו בשם ר"ת דאנן לא קיי"ל כר"מ ולא חיישינן למיעוטא וראייתם מהא דפריך בחולין לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא ולא קאמר היכי אכלינן ושוב כתבו ומיהו היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט גם אנן קיי"ל להלכה דחיישינן ליה מדרבנן והקשה שם מהרש"א דא"כ הדר קשה אמאי לא קאמר היכי אכלינן ותי' דנקובת הושט הוא רק טרפה ולא נבלה וכמש"כ. ועכ"פ זהו ברור ומוכרח דהתוס' דחולין ודבכורות אין דבריהם יכולים להתישב רק בזה דהם סוברים דנקובת הושט הוא טרפה וא"כ קשה דזה ניחא כשהושט עדיין נקוב ולא נתרפא שפיר י"ל דמהני ליה השחיטה לטהרה מידי נבלה דגם הנקב מצטרף להשלים הכשר שחיטה לענין לטהר' מידי נבלה וכמו דחצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש דכשר דמצטרף הפגום להתירה באכילה כן פגימת הושט דאינו רק טרפה מצטרף גם הפגימה לטהרה מידי נבלה. אבל היכא דחזר ונתרפא דבושט הא אמרינן בגמר' להדי' דקרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום דאינה סתימה כיון דכבר נעשית בו טרפה והרי הוא כלא נסתם לענין איסורא ומיד כששוחט החצי של הושט הרי נצטרף גם המקצת שנסתם להשלימו לרובא לענין איסורא וה"ל נפסק רוב הושט דודאי דהוי נבלה לכ"ע דלא עדיף מפסוקת הגרגרת ברובו דהיא נבלה ועדיין אין בו הכשר שחיטה כיון דהשתא אותה מקצת נתרפא וכעת הוא שלם וא"כ לכ"ע הוא נבלה וא"כ הדר קשה אמאי לא פריך האיך מותר לאכול בשר תאוה מן התורה דאם לא אזלינן בתר רובא הרי כמו דיש לחוש לניקב כמו כן יש לחוש דלמא שוב נתרפא אח"כ. וכן תקשה אמאי לא קאמר היכי אכלינן בישר' דגם לדידן קשה דניחוש שבהגיע לחתוך חציו הושט היה למטה ממנו נקב שנתרפא ונתחתך אח"כ וה"ה נבלה ואיכא חזקה המסייע למיעוט. ומוכרח בע"כ דהתוס' ס"ל דכי היכי דלא מהני הסתימה לענין איסורא כמו כן מצטרף ג"כ לשיעור שחיטה לטהרה מידי נבלה ודלא כמו שכתבנו. זה ניחא דנוכל לומר דאע"ג דחזינן מדפריך בגמ' לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא ניחוש שמא במקום נקב שחט דמיעוט דנקובת הושט הוא מיעוט טוב ולא מיעוטא דמיעוטא דלמיעוטא דמיעוטא הרי לא חייש גם ר"מ כדאיתא ביבמות (דף קי"ט), מ"מ זהו לענין חשש נקב לחודא אבל היכא דאין לחוש רק לתרווייהו לדלמא ניקב ונתרפא י"ל דהוא רק מיעוטא דמיעוטא וגם ר"מ אינו חושש לו אע"ג דאיכא חזקה המסייע למיעוטא וכמש"כ התוס' בבכורות (דף כ') בד"ה חלב דלמיעוטא דמיעוטא גם בחזקה המסייע לו לא חיישינן לכ"ע, וע"ש שהוכיחו כן מהא דאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם אע"ג דאיכא חזקת אינו זבוחה ואין מכאן סתירה לסברתינו הנ"ל דלשחיטה אינו מצטרף לקולא: סימן יט יחקור במה שנסתפק הפמ"ג באבר שיש לו שני קרומים וניקב אחד מהם ונתרפא ואח"כ ניקב השני אם יש להכשיר או לא

בפרי מגדים סימן מ"ח נסתפק באיברים שיש להם שני קרומים וניקב אחד מהם ונתרפא ואח"כ ניקב השני אם מהני הסתימה שמקודם כיון דאז לא הי' עדיין שם טרפה עלה או לא יע"ש, והנראה להביא סמוכין לזה דבדף מ"ח קאמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה אמר רבינא והוא דסביך בבישרא א"ל רב יוסף ואי לא סביך מאי טרפה אלמא נקובה היא א"כ כי סביך נמי כו' מתקיף לה רב עוקבא אילו אינקוב דופן להדא מאי טרפה א"ה לתני נקובת הדופן ולטעמך הא דאמר רב יצחק בר"י אמר רבי יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמו כשר אלו אינקוב כבד להדא טרפה ליתני נקובת הכבד אלא כי ניקבה דלאו מיניה מטרפה לא קתני. וכתב שם רש"י וז"ל מתקיף לה רב עוקבא השתא דאמרת נקב הוא בריאה אלא שהדופן סותמו כו' לתני נקובת הדופן כו'. וחזינן דרש"י מפרש דכל קושי' של רב עוקבא הוא רק לרבינא דמצריך סביך בבישרא דס"ל דנקובה הוא דלתני נקובת הדופן, ובודאי אינו מובן כלל האיך תלוי זה בדברי רבינא וגם אם נאמר דר"נ מכשיר גם בלא סביך תקשה דלתני נקובת הדופן. שוב מצאתי בחידושי הרשב"א שכתב וז"ל נראה דרב עוקבא בעיקר מילתא דרב נחמן קמתמה בין למ"ד בדסביך ובין למ"ד אפילו לא סביך כו' אע"פ שאין נראה כן מפרש"י עכ"ד ובודאי דפרש"י צע"ג והנרא' ביאור דעתו דס"ל דהרי הא דפריך אלו אינקוב דופן טרפה לתני נקובת הדופן בע"כ אין כוונתו היכא דעדיין שניהם נקובים יחד הריאה וגם