בית הלוי חלק ב נח

הרוב ובפרט לפי מש"כ הט"ז בסי' כ"א ס"ק ב' דלדעת רש"י אם שחט רק רוב מצומצם אסורה גם בדיעבד א"כ הרי ודאי הוכרח לשחוט רוב גדול הנראה לעינים ולענין איסור דפסוקת הגרגרת הרי הוא ברוב מצומצם ובע"כ מוכרח דרבא ורב יוסף ברי' תרווייהו ס"ל כרב דלא בעי מפורעת וגם בשוחט בשנים ושלשה מקומות כשר ומש"ה גם אם הנקב הוא לצד המפרקת מ"מ מיד כשמגיע החתך לחציו של הקנה מצטרף גם הנקב להשלים שיעור הכשר שחיטה וכמו בחצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא דכשר

[ד] ובדברים הללו יצא לנו ראי' למה שפסקו הפוסקים בהא דדף למ"ד כרב דלא בעי מפורעת ועיי' בהגהות אשרי פרק השוחט שהביא דכמה גאונים פסקו כשמואל ור"ל ולפרש"י הנ"ל הא מוכרח דהלכה כרב כיון דרבא ורב יוסף ברי' ס"ל כרב ועבדו הלכה למעשה כוותי' ובודאי דההלכה כן. והני פוסקים שפסקו כשמואל ור"ל בע"כ דחולקים על סברת רש"י דהכא וס"ל דגם לנקב משהו יש לקנה בדיקה מבחוץ וכמו דיש לו לקנה בדיקה מבחוץ לענין ספק דרוסה אע"ג דהוא ג"כ במשהו, גם עוד זאת יצא לנו דבדף למ"ד פרש"י השוחט בשנים ושלשה מקומות שחתך מעט והתחיל לחתוך למעלה או למטה ואיירי דבחתך השני הי' רוב חתוך ורק כיון שיש חתך למעלה ממנו אז אינה מפורעת דאין בית השחיטה מרווח רווח כשיש חתוך למטה ממנו והתוס' כ' בשם השאלתות שחתך סביב בהיקף כאן מעט וכאן מעט ובין הכל יש רוב יע"ש. ולפי המבואר מוכרח דגם רש"י אינו חולק על השאלתות לענין דינא ומודה דגם בכה"ג כשר לרב אע"ג דאין רוב במקום א' ביחד דאל"כ רק נאמר דלרש"י בכה"ג לכ"ע פסול א"כ אתי' הך עובדא דרבא דלא כמאן לפרש"י עצמו. וזה ברור ומוכרח, ועיי' בתב"ש סי' כ"א ס"ק ו' שכ' לענין הלכה בשוחט בהיקף בג' מקומות דלפרש"י אין לנו ראי' להתיר בהאי דינא וכיון דמסברא החיצונה בלא ראי' מהגמרא אין לנו להתיר וע"כ כתב לענין מעשה דאין להקל רק בהפסד מרובה, ולדברינו הא מדס"ל לרש"י דגם לקנה אין בדיקה מבחוץ בנקב הא מוכרח בע"כ דרש"י ס"ל לענין דינא כהשאילתות במקום הפסד ובודאי מוכרח דרש"י מודה לדינא להשאילתות וכמו שנתבאר

[ה] ועכ"פ לדעת רש"י הרי מבואר דגם בעוף אין תקנה בבדיקת הקנה כיון דגם בו משכחת לה אופן שיפסול השחיטה בנקב משהו אליבא דרב יהודה או אליבא דשמואל ור"ל ורק דאנן קיי"ל בהני שני פלוגתות להקל דבפגע בו נקב קיי"ל דכשר וגם קיי"ל דלא צריך מפורעת וא"כ לעולם לא משכחת פסול בקנה רק בנפסק רובו ומש"ה יש לו בדיקה מבחוץ וא"כ הרי מתורץ שפיר קושי' התוס' בהא דאמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים נ"מ לספק דרוסה והקשו התוס' לפרש"י אמאי לא קאמר סתמא לספק נקובה דאפשר ס"ל לרבה או כרב יהודה דפגע בנקב פסול או כשמואל ור' יוחנן דמצרכי מפורעת וא"כ הרי בספק נקב גם לקנה אין לו בדיקה מבחוץ ומדקאמר רק ושט מוכרח דלקנה יש לטרפתו בדיקה ומש"ה אמר רק לספק דרוסה דרושם הדריסה ניכר שפיר בקנה. ואם נאמר דהך נ"מ לספק דרוסה לא רבה קאמר לה רק הגמרא מסיים לה ניחא יותר ונוכל לומר דרבה מצי ס"ל כהלכה רק דהגמרא תפסה יותר דרוסה כי היכי דיהי' ניחא דברי רבה אליבא דכ"ע גם לר"י ושמואל ור"ל

[ו] והנה יש לעיין (בדף מ"ג) קאמר רב יהודה משמיה דרב ניקבה כנפה מצטרפין לרובא ומוכרח להדי' דאם בכל הנקבים ביחד אינו רק כשיעור חציה של הקנה וליכא רובו כשירה. והרי שם כיון שיש הפסק בין הנקבים א"כ גם אם הנקבים בעצמם אינם רק כחצי הקנה מ"מ הרי בע"כ הם עומדים ומקיפים סביב את הקנה ברובו וא"כ יש לעיין בהמה זו באיזו אופן תהי' נכשרת ע"י שחיטה דהרי באיזה צד ואופן שיתחיל לשחוט הרי מיד כשישחוט קצת מן הקנה הרי איכא רובו של הקנה חתוך בצירוף הנקבים. ונהי דאין בזה פסול מצד פסוקת הגרגרת ברובו קודם שנשלם הכשר שחיטתו דרב לשיטתו דלא צריך שיהיה מפורעת וא"כ תיכף כשנעשה רוב בצירוף הנקבים גם הם מצטרפים להשלים שיעור הכשר שחיטה וכמו בחצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא דכשר, אבל הא קשה לרב יהודה בעצמו דאיהו ס"ל דפגע בו נקב אסורה ומיד שיתחיל לשחוט הרי אם נבוא לצרף הנקבים לשיעור הכשר שחיטה הרי הוא פגע בו נקב דפסול לדידיה. וצ"ל דבאמת לדידיה אין לה תקנה בשחיטה להתיר גוף הבהמה באכילה והא דקאמר ניקבה כנפה מצטרפין לרובא ומוכרח דבפחות מרוב כשירה היינו דאם המה פחות מרוב אינו טרפה רק כשירה הוא כל זמן שלא נשחטה ונ"מ דחלבה מותר אבל לאכול הבהמה עצמה אין לה תקנה. גם עוד י"ל דלענין הבהמה גופה ג"כ איכא נ"מ במה דעדיין כשירה היא דגם לה לעצמה איכא תקנה בשחיטה דאם אח"כ יחזרו ויתרפאו הנקבים תהיה שרי' בשחיטה, דאע"ג דקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום הרי י"ל דזה אינו רק במקום דכבר נעשית טרפה ע"י אותו נקב וכגון בושט או בדקין נקב מפולש דכיון דנטרפה על ידו אינו חוזר להכשירו ולא מהני ליה סתימה אבל בקנה דאינו נאסר רק בפסוקת רובא וכל שלא נפסקה רובא הרי כשירה היא ושוב מהני ליה סתימה וחוזר לגמרי כמקדם ומהני ליה שחיטה, וסברא זו תלויה בספיקו של הפרי מגדים (בסי' מ"ח) שנסתפק בהאיברים שיש להם שני קרומים ולא מטרפי עד דאינקבו שתיהם אם ניקב אחד מהם ונתרפא ואח"כ חזר וניקב השני כנגדו אם מהני הסתימה להראשון כיון דאז לא היה עליו שם טריפות או אפשר דבהני איברים דהטריפות תלוי בהם לא מהני בהו סתימה כלל גם בנסתם קודם שנשלם שיעור הטרפות ועיי' בשפתי דעת (סי' נ"ט) נראה דדעתו וסברתו נוטה יותר בזה להקל ועיין בסימן שאח"ז נתברר דדעת רש"י בזה להקל דמהני הסתימה ולפ"ז הרי גם בקנה אם נפסק מיעוטו ונתרפא ושוב חזר ונפסק מיעוט הב' כשירה ושפיר מהני לה שחיטה וכמש"כ

[ז] ודע דאם נאמר דלא כהפמ"ג רק נאמר דבכל אבר שתלוי בו טרפות לעולם לא מהני בו סתימה גם אם לא נשלם עדיין שיעור הטרפות ואם חזר וניקב שנית מצטרף גם הראשון שנסתם כבר להשלים שיעור הטריפות יצא לנו אופן דבנקובת הקנה יהיה אחר השחיט' נבלה אליבא דכ"ע, והוא אם הנקב הוא למטה מחציו לצד המפרקת וחזר ונתרפא דלענין איסורא הא לא מהני הסתימה דאם היה חוזר ונפסק במקום אחר גם הראשון מצטרף להשלים רובא, וא"כ בנפסק מיעוטא ונתרפא וחזר ושחט כנגדו מצד האחר הרי מיד דאיכא רובא במקצת ששחט ובמקצת הראשון הרי הוא כנפסק רובא לענין איסורא, ולענין להצטרף להשלים שיעור שחיטה הרי נראה לכאורה פשוט שאותו מקצת שנתרפא אינו מצטרף להשלים השיעור ולא מבעיא למאן דמצריך שחיטה מפורעת דפשיטא דאינו מצטרף כיון דעתה אין רוב' חתוך דאפי' היכא דחתך רובא רק שנחתך קצת למטה ממנו פוסל משום דשוב לא מרווח רווח כ"ש בכה"ג דהוא שלם, אלא אפי' למ"ד דלא מצריך שיהיה מפורעת רחוק מאד מן הסברא דזה שנתרפא מצטרף להשלים שיעור השחיטה כיון דעתה הוא שלם לפנינו וא"כ הא נעשית פסוקת הגרגרת קודם שעשה בה הכשר שיעור שחיטה וגם כשגומר אח"כ לשחוט כולו ואיכא רובו גם בלא צירוף של הראשון מ"מ הרי בקנה שנפסק כבר רובו קשחיט דלא מהני לכ"ע וכמו שכתב הש"ך בשם הכ"מ, ואי דא"כ קשה בהאי בר אווזא דממסמס קוטי' דמא אמאי התיר רבא ע"י בדיקת הקנה ניחוש שמא נתרפא