בית הלוי חלק ב נז

הוא על רישא ודחק לפרש דפריך דאמאי אינו ניקח בכסף מעשר ומשמע דאינו לקיחה כלל והדמים קדושים ביד המוכר היכא דליתא קמן ניזל בתר רובא דמחמיצין. פי' דבריו דס"ל לרש"י דעל הא דאסור לכתחילה ליקח לא פריך ואפי' אם נימא דרובם מחמיצין דכיון דהתמד איתא קמן ויתברר אח"כ אם יחמיץ או לא והאיך נתיר מיד להמוכר להשתמש בהדמים דלמא אח"כ יתברר ההיפוך ויתברר דעבד איסורא וכל היכא דאפשר לברר לא סמכינן על רובא ורק פריך דהיכא דליתא קמן יהיו המעות חולין משום רובא, ובודאי דצ"ע על פרש"י דלמה הוצרך לדחוק בזה ולחדש הך סברא דהרוב מחמיצין ואמאי לא פי' כהתוס' דהקושי' הוא מהא דפוסל המקוה דהוא פי' מרווח, והנראה בדעתו דס"ל דהא דאמרי' בכמה דוכתי דספק מים שאובין לפסול המקוה הוא להקל לאו דכ"ע הוא דטעמו הוא משום דהא דשאובין פוסל המקוה הוא רק דרבנן וכמש"כ הר"ש בפ"ב דמקואות משנה ג' ועיי' בתוס' ב"ב דף ס"ו וס"ל לרש"י דזה תלוי בפלוגתא דרבנן ור' יוסי בעירובין ורק לרבנן דס"ל דטמא דרבנן ספק טבל טהור מקילינן אבל לר"י דס"ל דגם בדרבנן במקום חזקה אזלינן לחומרא גם ספק שאובין הוא להחמיר משום חזקת טומאה דטמא הטובל בו, דאין לומר דבספק שאובין גם לר' יוסי הוא להקל דנגד חזקת טומאה של הטמא איכא חזקת כשרות של המקוה ונימא שלא נפסלה ע"י נפילת התמד לתוכה, דהרי בע"כ נפל התמד כשלא הי' בה ארבעים סאה דאח"כ אינה נפסלת כלל בשאובין וס"ל לרש"י דבכה"ג לא שייך חזקת מקוה כלל וחזקת מעט המים הקודמים שהי' במקוה קודם נפילה שהיו כשרים למקוה אם יצטרף להם עוד מים להשלים שיעור מקוה ס"ל לרש"י דזה לא מקרי חזקה כלל כיון דהשתא חסירה היא וכיון דנתבאר למעלה דלשיטת רש"י מוכרח דר' יהודה ס"ל בע"כ כר' יוסי בהא מש"ה לא פרש"י דהקושי' קאי על הא דפוסל המקוה דהרי מוקמינן להך משנה שם כר' יהודה. אמנם עיין במס' מקואות פרק ב' משנה ג' בר"ש הביא שם תוספתא ומבואר שם דגם ר' יוסי ס"ל הא דספק שאובין להקל ובע"כ מוכרח דבספק שאובין הקילו יותר מבכל ספק דרבנן ואולי יש שם איזו חילוף גירסאות בתוספתא: סימן יח יברר דעת רש"י לענין נקב אם יש לושט בדיקה מבחוץ ולישב מה שהקשו התוס' עליו וגם יתבאר בשוחט בהיקף בשנים ושלשה מקומות דכשר להשאלתות מה דינו לדעת רש"י

חולין דף כ"ח ההוא בר אווזא דאתי כי ממסמס קועי' דמא אמר רבא היכי נעביד נשחטיה והדר נבדקיה דלמא במקום נקב שחט נבדקיה והדר נשחטיה האמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ומסיק דלבדקי' לקנה ולשחטי' ואח"כ נבדקי' לושט מבפנים ופרש"י דלדרוסה לא חשש דספק שונרא ספק קניא תלינן בקניא ורק דצריך בדיקה דלמא ניקב הושט ע"י הקוץ דס"ל לרש"י דגם לנקב אין לושט בדיקה מבחוץ והתוס' הקשו עליו מהא דלקמן (דף מ"ג) אמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למאי נ"מ לספק דרוסה ומשמע דלגבי נקב יש לו בדיקה גם מבחוץ מדלא קאמר לספק נקובה ומש"ה פירשו התוס' דבהך עובדא הצריך רבא בדיקה מדרוסה ואיירי באופן דחוששין לדרוסה, והנראה ליישב פרש"י מקושי' התוס' הא דקאמר נ"מ לספק דרוסה דהנה רש"י כתב כאן על הא דמסיק דנבדקי' לקנה ולשחטי' דהקנה יש לו בדיקה מבחוץ לפי שאינו נטרף אלא ברובו וחזינן להדיא דס"ל דאם הי' הקנה נטרף בנקב משהו כושט גם לו לא הי' מועיל בדיקה מבחוץ דגם בקנה לא ניכר נקב משהו מבחוץ ואין להקשות על זה דהרי בדף מ"ג קאמר רבה דושט אין לו בדיקה מבחוץ נ"מ לספק דרוסה ומוכח דלקנה יש לו בדיקה מבחוץ גם לדרוסה וכן כתב רש"י להדיא בדף מ"ג בד"ה ההוא ספק דרוסה אם עוף הוא הי' בודק הקנה תחילה והרי בדף נ"ד מסקינן דגם הקנה דרוסתו במשהו דזיהרא מקלי קלי ואזיל ומוכרח דגם משהו ניכר בקנה, וצ"ל דס"ל לרש"י דרק אודם הדריסה ניכר בקנה דהרי משונה במראיתו משאר בשר הקנה ובושט גם דרוסה אינו ניכר אבל נקב משהו אינו ניכר גם בקנה והא דיש לו בדיקה משום דשיעורו ברובא וכמו שכתב רש"י כן להדיא וצ"ע מנ"ל לרש"י כל הני חילוקים אבל עכ"פ הדבר מוכרח דכן הוא דעתו

[ב] ולפי"ז הרי זה תלוי בפלוגתא דאמוראי דהרי בדף י"ט קאמר רב יהודה שחט במקום נקב בקנה שחיטתו כשירה שחט ופגע בו נקב שהי' הנקב בחציו השני של הקנה ולצד המפרקת דכששחט חציו פגע בנקב שחיטתו פסולה דהרי הוא כשחט ישראל חציו וגמרו עכו"ם יעו"ש, ולדידיה הרי גם בקנה משכחת לה שיפסל השחיטה בנקב משהו כשהנקב בחציו השני וא"כ הא בעוף דממסמס קועי' דמא אין לו שום תקנה לשחיטה דיש לחוש דלמא ישחוט ויפגע בנקב כיון דלנקב משהו גם הקנה אין לו בדיקה וצ"ל דהא דמסיק הכא דיש לו תקנה ע"י שיבדוק הקנה וישחטנו אתי רק כר' יוחנן דס"ל לרבא ולר"י להלכה כר' יוחנן החולק (בדף י"ט) על רב יהודה וקאמר שם דגם בפגע בו נקב כשר וע"ש דרבא בעצמו אמר שם דמסתברא כר' יוחנן. ובזה נוכל לומר דזהו כוונת רבא דאמר על רב יוסף ברי' שאמר לו תקנה זו דיבדקו להקנה מקודם השחיטה חכים יוסף ברי בטריפות כר' יוחנן משום דזה הוא רק כר' יוחנן

[ג] ועוד יותר נראה דאפילו לר' יוחנן דמכשיר בפגע בו נקב מ"מ אכתי תלוי עוד בפלוגתא דאמוראי אחרת דהניחא אם הנקב הוא תיכף בהתחלת חציו השני של הקנה של צד המפרקת מצומצם אשר תיכף ששוחט חצי הקנה פוגע בו הנקב ומצטרף לרובא ושפיר מכשירו ר' יוחנן אבל אם הנקב הוא למטה ממש יותר למטה מחציו של הקנה הרי זה תלוי בהא דפליגא (בדף למ"ד) דרב קאמר דהשוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשירה ור"ל ושמואל ס"ל דפסולה דבעינן שחיטה מפורעת וע"ש בתוס' ד"ה השוחט שכ' בשם השאילתות דהיינו ששחט בשלשה מקומות בטבעת אחת מסביב דלשמואל ור"ל פסול כה"ג כיון דיש הפסק בין החיתוכים ואין רוב החתוך ביחד, וא"כ אם הנקב הוא למטה הרבה הרי תיכף בהגיע בשחיטתו לחציו של הקנה הרי אז אין הנקב שלמטה ממנו מצטרף להחציו להשלימו לרוב כיון דאיכא הפסק ביניהם שלא נחתך ואינה מפורעת ומ"מ לענין איסור פסוקת הגרגרת הרי גם בכה"ג מצטרף לרובא וכדאיתא (בדף מ"ג) ניקבה כנפה מצטרף לרובא ואע"ג דאיכא הפסק בין הנקבים וא"כ הא כבר נעשה פסוקת הגרגרת קודם הכשר שחיטה והוי' נבלה דאע"ג דאח"כ שוחט יותר ואיכא רוב קנה שחוט גם בלא צירוף הנקב מ"מ הרי אח"כ בסימן שנפסק רובו שוחט ומאי מהני מה ששוחט אח"כ כיון שכבר נפסק מקודם רוב הקנה דכמאן דפסיק כולי' דמי' ועיי' ביו"ד סימן כ"ד בש"ך ס"ק כ"ח שכתב בשם הכסף משנה דאפילו למאן דמכשיר בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש זהו רק בהגרמה דהשליש האמצעי הפסול לא הי' במקום שחיטה אבל אם שחט שליש ודרס שליש ושחט שליש כ"ע מודים דאסורה דכיון דבמקום הכשר שחיטה נחתך רובו ועדיין ליכא בו הכשר שחיטה לכ"ע לא מהני מה דמוסיף אח"כ לשחוט יותר דבסימן שחוט קשחיט וזהו להדיא כמו שכתבנו וא"כ לשמואל ור"ל לא הי' שום תקנה להך בר אווזא דהרי יש לחוש דלמא ניקב במשהו למטה הרבה מחציו ובודאי דאין מקום לדחוק ולומר דהתקנה של רב יוסף הי' שישחוט בה רק רוב מצומצם ממש בקנה ואחר השחיטה יבדוק במה שנשאר מהקנה מבפנים אם אין בו נקב דמבפנים יש לו בדיקה דלא גרע מושט ובכה"ג כשר גם לשמואל ור"ל דאם בהך ששחט הי' בו הנקב הרי הוא פגע בנקב דכשר אליבא דר' יוחנן דזה ודאי לא ניתן להאמר דמי יוכל לשער בין חד משהו לתרי משהויין ואי אפשר לצמצם שלא לשחוט גם משהו יותר מן