בית הלוי חלק ב נו

אמאי בסיפא בספק נשמטה מחיים אמרו כל ספק בשחיטה פסול והרי הוא רק ספק דרבנן ולקולא ולכאורה נראה מוכרח לומר לדידהו דהך ברייתא אתיא כר' יוסי דאמר בעירובין (דף ל"ב) גבי טמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל דאפי' בטומאה דרבנן ג"כ ספיקו טמא שחזקת טמא טמא דס"ל דאפי' בספק דרבנן אי איכא חזקה להחמיר אזלינן לחומרא ומש"ה אסרו בספק שמוטה, דלר"מ דס"ל שם דבטומאה דרבנן ספיקו טהור ואע"ג דאיכא חזקת טומאה היה צ"ל כאן לקולא, והא דכתב רש"י וכיון דלא אפסיקא הלכה קיי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר הוצרך רש"י לזה דהוא של תורה אע"ג דבברייתא חזינן דאוסר בספק גם אם הוא דרבנן לר"א זהו שם דהוא ספק במעשה ושייך לומר אוקמא אחזקת איסור אבל בספיקא דדינא לא שייך לומר אוקמא אחזקה ומשו"ה אם היה בדרבנן היו הולכין אחרי המיקל, ועוד דאפשר דרש"י ס"ל דלהלכה לא קיי"ל כר' יוסי דעירובין וגם בספק במעשה ספק דרבנן להקל גם במקום חזקת איסור וכבר הבאנו ראיה לזה במק"א

[ז] אמנם עדיין יש לדבר בזה דהנה לדעת רש"י דמפרש להך עיקור דחשיב בה' שחיטה דהיינו פסק הגרגרת אבל שמוטת הסימנים ממקום דיבוקן בצואר ס"ל לרש"י דהוא טרפה מחיים וכמו דאמר שמואל בדף מ"ד סימנים שנדלדלו ברובן טרפה וכן בדף כ' מבואר בלשון רש"י דשמוטת סימנים טרפה ומש"ה ס"ל לרש"י דלא שייך למחשבי' בהלכות שחיטה, והנה לפום רהיטא הי' נראה דלרש"י גם אחר שחיטה אינו רק טרפה ולא נבלה דכיון דשמואל אמר סימנים שנדלדלו ברובן טרפה א"כ מנ"ל להוסיף בו דאחר שחיטה יהיה נבלה ג"כ, וכן כתב הב"ח בסי' כ"ד להדיא דגם אחר שחיטה הוא רק טרפה לרש"י וכן הבינו כמה מרבותינו האחרונים. אמנם אין הדבר ברור כל כך דהרי בדף ל"ב תנן במשנה שחט הושט ופסק הגרגרת כו' ר' ישבב אומר נבלה כו' כלל א"ר ישבב כל שנפסלה בשחיטה נבלה ופריך שם בגמר' מהא דתנן אלו טריפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ומשני רבא אלו אסורות קתני ויש מהם נבלות ויש מהם טריפות ופרש"י ויש מהם נבלות כגון נקובת הושט ופסוקת הגרגרת דאיתרע מקום שחיטה דידהו, הרי דאע"ג דבמשנה לא נזכר רק דפסוקת הגרגרת נבלה ולא איירי כלל בנקובת הושט מ"מ ס"ל לרש"י דה"ה בנקובת הושט דשניהם צריך להיות שווים דבשניהם הקלקול הוא בסימנים מקום שחיטה. ולכאורה נראה טעמו של רש"י דאיהו מפרש דהא דאמר במשנה כל שנפסלה בשחיטה נבלה היינו כל שהפסול והאיסור שלו הוא בסימנים במקום השחיטה ולפי"ז הא ודאי דגם שמוטת הסימנים אע"ג דמחיים הוא רק טרפה מ"מ לאחר שחיטה היא, נבלה אבל לפי מה שכתבנו (בסימן) דגם רש"י לא כתב כן רק לרבא דלדידיה מוכרח כן מלשון המשנה דאלו טריפות יעו"ש אבל לר' יוחנן. דמשני שם שינויא אחרינא דהך דאלו טריפות נשנית קודם חזרה אין לדמות נקובת הושט לפסוקת הגרגרת והא דאמר כל שנפסלה בשחיטה לא קאי על נקובת הושט ולפי"ז שמוטת הסימנים דלא מתניא כלל במשנה דאלו טריפות לכ"ע הוא רק טרפה גם אחר שחיטה וכמו שכתב הב"ח. והנה בודאי דלדברי הב"ח קשה טובא הא דבדף יו"ד קאמר נשמטה הגרגרת ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה או אח"כ זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול דהאיך קרי לה ספק בשחיטה כיון דאינו רק ספק טרפה ובודאי שחיטה היא והועיל השחיטה עכ"פ לטהרה מידי נבלה והניחא לדעת רבינו יונה שהביא הר"ן והרשב"א בחידושיו בדף יו"ד דס"ל דגם ספק טרפה כל היכא דאין לנו דבר במה לתלותו באחר שחיטה הוא להחמיר ולדידיה הך כל ספק בשחיטה אין הפי' שנפל ספק במעשה השחיטה אם היה בהכשר רק פירושו דכל דבר שאין במה לתלותו בלאחר שחיטה והוא ספק שמא נתחדש קודם שחיטה אסור גם אם הוא ספק טרפה א"ש. ואדרבה בזה עוד יתישבו דברי רבינו יונה דהר"ן כת' בדף יו"ד דמהך ברייתא למד רבינו יונה בנמצא הגף שמוט ואינו יודע אם מחיים או אחר שחיטה דאסור' ' ולכאורה דבריו אינם מובנים דנהי דס"ל לר' יונה דגם בספק טרפה אסור ולאו דוקא אמרו ספק בשחיטה מ"מ הא גם ראיה מכאן לדינו ליכא דשאני ספק שמוטה דהיא ספק נבלה ואיכא חזקת איסור אינו זבוחה אבל לפי הנ"ל ניחא דנאמר דר' יונה ס"ל כפרש"י דשמוטה הוא רק טרפה [ועיי' בר"ן פ"א מש"כ בשם הרמב"ם דשמוטה מקודם שחיטה היא רק טרפה ורק נשמטה בשעת שחיטה הויא נבלה יעו"ש] וא"כ הא דאמרו ע"ז כל ספק בשחיטה בע"כ פירושו דכל ספק שיש להסתפק בו שנעשה קודם שחיטה אסורה והוכיח שפיר דעתו אבל לדעת החולקים על רבינו יונה וס"ל דדוקא ספק בשחיטה הוא להחמיר משום חזקת איסור אינו זבוחה אבל לא ספק טרפה ועיי' בש"ך סי' נ' דמסיק להלכה כן הרי קשה לשיטת רש"י על הברייתא דאסרה גם בספק נשמטו סימנים מחיים

[ח] ולכאורה נראה לומר לדידהו דהך ברייתא אתי' כר' יהודה דאמר בזבחים (דף ע') דעוף טרפה אין שחיטתה מטהרה מידי נבלה ולדידיה הא גם ספק טרפה בעוף הוא ספק נבלה ומש"ה שמוטה מקרי ג"כ ספק בשחיטה. ובזה נוכל לישב היטב מה דהקשינו בסי' ט"ז לדעת הפוסקים דס"ל דנקובת הושט הוא רק טרפה ואפילו לאחר שחיטה מהך סוגיא דמפרשינן בגמרא דהך כל ספק בשחיטה פסול בא לאתויי ספק שהה ספק דרס והקשינו דהך ברייתא הא קאי בעוף מדמכשרת נשחט הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת ובעוף הא לא משכחי לה שהייה רק במיעוט קמא של הושט דאחר שנשחט סי' א' הא כבר נגמר כל שיעור שחיטתו ושוב לא פסלה בו שהייה לדעת התוס' בדף ל' ד"ה החליד וא"כ הא כל שהייה בעוף אינו רק טרפה ולא נבלה והאיך קרי לספק שהה ספק בשחיטה ע"ש מה שכתבנו לתרץ בשם האו"ז ולפי"ז ניחא שפיר דהגמ' נקט ספק שהה ואליבא דר' יהודה דלדידי' הוא ספק נבלה בעוף, ונקטה הגמ' להאוקימתא דידה אליבא דר' יהודה אע"ג דאין הלכה כר' יהודה בהא משום דס"ל להגמ' דהך ברייתא בלא"ה לא אתיא רק כר' יהודה מדקרי לספק שמוטה ספק בשחיטה. ולפי"ז הרי אי אפשר לומר כמו שכתבנו למעלה דלשמואל ורב אשי אתיא הך ברייתא כר' יוסי דס"ל דגם בדרבנן הוא לחומרא באיכא חזקה להחמיר דר' יוסי הא חולק להדיא על ר' יהודה בזבחים שם במשנה וס"ל דשחיטה מטהר טרפתה מידי נבלה וא"כ לדידיה הא ליכא בספק שמוטה חזקת אינו זבוחה כלל לשיטת רש"י דאינו רק טרפה וצריך לומר דהברייתא אתי' כר' יהודה ומש"ה קרי ליה ספק שחיטה ורק נאמר דר' יהודה ס"ל כר' יוסי דספק דרבנן לחומרא במקום חזקה וניחא הא דאסרה בספק שמוטה גם אליבא דשמואל ורב אשי דאע"ג דהוא רק ספק דרבנן מ"מ כיון דאיכא חזקת איסור אינו זבוחה הוא להחמיר כן י"ל

[ט] ובזה הי' מקום לישב פרש"י בחולין (דף כ"ד) מביא שם הא דתנן התמד עד שלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה משהחמיץ ניקח בכסף מעשר ואינו פוסל את המקוה ומוקמינן לה שם כר' יהודה יעו"ש וקאמר שם רבה תמד שלקחו בכסף מעשר ולבסוף החמיץ קנה מעשר מ"ט איגלאי מילתא למפרע דפירא הוא ופריך אלא מתניתין דקתני החמיץ אין לא החמיץ לא דלמא אי שבקי' הי' מחמיץ ומשני כששייר בכוס ולא החמיץ וכ' התוס' דלא פריך דיהי' ניקח בכסף מעשר משום דלמא אי שבקי' יהי' מחמיץ דהאיך נקיל מספק רק פריך על סיפא דאמאי עד שלא החמיץ פוסל המקוה דלמא אי שבקי' הי' מחמיץ ונמצא דהוא ספק מים שאובים דהוא לקולא ורש"י פי' דקושי' הגמר'