בית הלוי חלק ב נב

בבהמה ובבהמה הרי ודאי לא אמרי' דהיא נעשית פסוקת הגרגרת קודם הכשר שחיטה משום דכן הוא הכשר שחיטתו וכמש"כ רש"י סברא זו ומשום הכי אפי' בעוף ואפי' לר"א ב"א הוא עכ"פ בתורת שחיטה לענין זה דרשאי לשחוט גם הקנה מקודם. ותדע שהרי לא מצינו בשום מקום דלר"א ב"א יהיה צריך השוחט ליזהר ולשחוט הושט מקודם דהרי כל סתם שחיטה הדרך שישחוט הקנה מקודם וכמש"כ רש"י בדף ל"ב ע"ב דהושט מונח תחת הקנה וכל סתם שוחט פוגע בקנה מקודם וקשה לומר דלדידיה יהיה צריך להפך הסימנים דוקא ואם שוחט כדרכו נאסרת. וכן משמע מלשון של המשנה (דף י"ט) השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשירה השוחט מן הצואר שחיטתו כשירה המולק מן הצואר מליקתו פסולה ואמרינן שם דבני ר"ח ס"ל בחד לישנא דמליקה כשירה גם אם החזיר סימנים אחורי העורף ומ"מ לא קשה לדידהו המשנה דקתני השוחט מן העורף שחיטתו פסולה דאיירי בדלא אהדר והרי כיון דהושט מקומו תחת הקנה בין הקנה למפרקת א"כ הרי אם שחט כדרך השחיטה הרי גם שוחט מן הצואר אסורה ואם החזיר אחורי העורף ג"כ כשירה והמשנה הא איירי גם בעוף דומיא דמולק ואם נפרש המשנה דאיירי בהחזיר הושט קודם לקנה ולא החזירו אחורי העורף א"כ לא הו"ל למתני סתמא, אלא ודאי דמן הצואר כשר לכ"ע בכל אופן שיהיה. וזה נראה ברור אין צריך לראי' כלל. ועוד הרי בגמ' פריך לר"א בר"א מהא דתנן כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת עד שמגיע לושט או לקנה ומשני שאני התם דאיכא שדרה ומפרקת פי' הלכך נפיק חיותא דעוף גם ע"י הקנה, וא"כ הא מוכרח מזה דגם בחולין הויא הקנה בתורת שחיטה ומהני לפעמים שחיטתו דהרי אם היה העוף שבור מפרקת ושחט את הקנה הא הויא שחיטה והועיל לו לטהרו מידי נבלה ורק הוא טרפה משום שבירת המפרקת אבל מ"מ שחיטה היא לטהרו מטומאה דאל"כ רק נאמר דלר"א אין הקנה בכלל הכשר שחיטה בעוף א"כ היאך מהני בו לחודא במליקה דמה דנפיק חיותא ע"י הקנה בצירוף המפרקת הרי זה לא היה מהני כלל במליקה דאם היה מולק רק המפרקת ברוב בשר דודאי נפיק חיותא דהרי מטמאה מחיים והניח הסימנים שלמים הרי מליקתו פסולה דכל המעכב בשחיטה מעכב במליקה ואמאי מהני מפרקת עם הקנה במליקה ומוכרח דגם הוא בכלל הכשר שחיטה ועצם השחיטה היתה נכשרת על ידו רק דס"ל דלא מהני מטעם דלא נפיק חיותא דעוף ע"י הקנה לחודא ואם היה מקודם נשברה המפרקת דנעשית חולשה גם בקנה נפיק חיותא והויא שחיטה גמורה גם בו לחודא וטהורה מידי נבילה רק דטרפה היא מטעם אחר דנשברה המפרקת אבל מ"מ שחיטה גמורה הויא ומש"ה מהני כן במליקה דאיסור זה של שבירת המפרקת בדרך מליקתו הרי התירה התורה גבי מליקה דכל מליקה כן הוא. וא"כ הרי ודאי דגם לדידיה שרי גם בחולין לשחוט מקודם הקנה דהכל בכלל שחיטה הוא

[ב] ועוד ראיה לזה דבחולין (דף ט') בתוספו' ד"ה כולהו הביאו שיטת בה"ג דמפרש דעיקור דחשבינן בה' שחיטה היינו שמוטת הסימנים והא דחשיב ליה בהלכות שחיטה דמצד עצמו לא טרפה היא ומחיים כשירה היא וחלבה מותר אלא שבאה הלכה מסיני דאין שחיטה מועלת בסימנים עקורים וממילא אחר שחיטה נבלה היא. וכתבו עוד דאפי' עוף שניתר בסימן אחד מ"מ אם נשמט אחד שוב אין מועיל שחיטה גם בהשני. ועיי' בתוה"ב להרשב"א שהסביר סברת התוס' וז"ל וא"ת כיון דלאו טרפה היא א"כ, כשנעקר סימן א' בעוף ושחט השני יהיה כשר והא תניא בדף י' שחט הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת כשירה נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הושט פסולה י"ל אע"ג שנכשרת בסימן אחד בעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה כו' ולכאורה תקשי על סברא זו דזה ניחא לדידן אבל לרב אדא ב"א דס"ל ושט ולא קנה ולדידיה הקנה בלא"ה אינו ראוי לשחיטה בעוף ותיקשה לדידיה מהך ברייתא דאמאי נפסל העוף בשמוטת הקנה והרי בדף כ"ח רצה הגמר' להביא מהך ברייתא עוד ראיה לר"א ב"א מדקתני נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט הושט פסולה שחט הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת כשירה מדנקט שחיטה רק בושט מכלל דושט ולא קנה ודחי דתנא הכי משום דקנה אורחי' להיות נשמט ועכ"פ הא להדיא דגם לר"א נפסל העוף בשמוטת הקנה קודם שחיטת הושט. אבל לפי הנ"ל ניחא שפיר דגם הקנה הוא בתורת שחיטה דאם נשברה המפרקת מקודם מהני ליה גם שחיטת הקנה לטהרה מידי נבלה ואם הקנה נשמט דבאה ההלכה דאין שחיטה מועיל בסימנים עקורים א"כ הרי אם ישחוט אז את הקנה הרי תהיה נבלה וא"כ אז נפסל הקנה מלהיות בתורת שחיטה ומש"ה גם אם ישחוט הושט לא מהני בי' דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה ומוכח כמש"כ דגם בחולין מהני לטהרה מידי נבלה. רק דעדיין אין זה מספיק רק לדידן אבל אכתי קשה אליבא דר"א ב"א אליבא דר"י דס"ל במסכ' זבחים (דף ע') דבעוף אין שחיטתה מטהרת טרפתה מידי נבלה ולדידיה בנשברה המפרקת אז אינו מועיל לו שוב שחיטה וא"כ הא לעולם לא מצינו שיועיל שחיטת הקנה לחודא, דבנשברה המפרקת מקודם לאו בר שחיטה הוא כלל ובלא נשברה המפרקת הא לא מהני רק ושט ולא קנה וא"כ לר' יהודה הדר קשה אליבא דר"א אמאי עוף נפסל בשמוטת הקנה, ובודאי דוחק גדול לומר דלר"א באמת נאמר דר' יהודה חולק על הברייתא דפסלה שמוטת הגרגרת בעוף ויסבור כהברייתא שמביא בדף כ"א דאין עיקור סימנים בעוף. אבל לפי הנ"ל ניחא דגם לר"א ב"א שרי לשחוט הקנה מקודם דאע"ג דאין העוף ניתר בו מ"מ הוא בכלל הכשר השחיטה לענין זה גופה דחתיכתו נקראת שחיטה ואין העוף נאסר על ידי כך להיות חשוב כפסוקת הגרגרת אבל אם הסימן שמוט דבאה ההלכה דאינו נקרא שחיטה אם כן כשישחוט הקנה השמוט דלא נקראת שחיטה והוי פסוקת הגרגרת ומש"ה לא מהני בו גם כשישחוט רק הושט דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה. שוב מצאתי להרשב"א בתוה"ב בית שני שער א' שכתב על שיטת בה"ג וז"ל אע"ג דהכשירו של עוף בסימן א' בעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה ואפי' לר"א ב"א דאמר דאין שחיטת העוף אלא במיוחד שבסימנים דהיינו ושט מ"מ כיון דבעלמא בר אכשורי בעוף הוא דהיינו בעולת העוף דבעינן שני הסימנים בעינן שיהיו שניהם ראוים לשחיטה דהכי אגמרי' רחמנא למשה. הרי דהקשה כנ"ל וצריך עיון למה לא תירץ לה הרשב"א כמו שכתבנו. אבל בעיקר הדבר ודאי נראה דגם הרשב"א ס"ל כן דגם לדידיה יכול לשחוט הקנה מקודם

[ג] ובזה יתחדש לנו עוד בהא דבדף ל' בתוס' ד"ה החליד כתבו בשם ר"ת שמפרש דהא דמבעי לן בשהה במיעוט סימנים מהו ונשאר בתיקו דקאי על מיעוט קמא דושט והסביר שם הרא"ש פירושו דאע"ג דמטרפי בנקובת הושט מ"מ מבעי' ליה דלמא לא פסלה שהייה רק במידי דמנבלה ביה וכגון אחר שחיטת רוב סימן ראשון וכתבו שם התוס' והרא"ש דאת"ל דלא פסלה שהייה במיעוט קמא לא משכחת לה שהייה דפסלה בעוף מן התורה דאחר רוב א' הא נגמרה השחיטה אלא מדרבנן הוא דפסלה בעוף ולפי מה שכתבנו דגם לר"א ב"א מותר לשחוט הקנה קודם הושט רק דאין העוף ניתר בשחיטתו עד שישחוט אח"כ גם הושט א"כ הא מוכרח לומר דהא דכתבו התוס' דלא משכחת שהייה דפסלה בעוף מדאורייתא לא כתבו כן רק לדידן לפי האמת דקיי"ל כרב נחמן דושט