בית הלוי חלק ב מט

סימן יד יחקור בברכת נטילת ידים, אם ראוי לעשותו קודם ניגוב או אח"כ ושייך לכאן

באו"ח סימן קצ"ח איתא דצריך לברך קודם נטילה דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן רק נהגו לברך אח"כ משום דלפעמים אין ידיו נקיות. וכן הוא מבואר בתוס' פסחים (דף ז) וע"ש דכתבו עוד טעם דכיון דנהגו לברך קודם ניגוב מיקרי שפיר עובר לעשייתן דכל האוכל בלא ניגוב כאלו אוכל לחם טמא וכן כתב הרא"ש בפסחים שם ובברכות פרק שלשה שאכלו. וכתב הב"י בשם רבינו ירוחם דעכ"פ לכו"ע צריך לברך קודם ניגוב. והנה לפום רהיטא הרי נראין דברי רבינו ירוחם פשוטים וברורים כיון דע"פ דין היה צריך לברך גם קודם נטילה רק לא נהגו כן משום דלפעמים אין ידיו נקיות וא"כ אחר הנטילה שכבר ידיו נקיות צריך לברך אז ויהי' עכ"פ עובר לעשייתן משום דהוא קודם הניגוב וגם הב"י סתם הדברים ולא הביא שום חולק עליו בזה אמנם ראיתי בהגהות אשר"י בפ"ב דברכות שכתב דאין לברך רק אחר ניגוב. וצ"ע על הב"י שלא הביא דבריו כלל. שוב נדפס מחדש ספר אור זרוע הגדול וכתב בסי' ע"ט וז"ל ומורי ר"י בר"ש אמר בשם ר"ת דאע"ג דאמרינן תיכף לנט"י ברכה אין לברך אלא לאחר ניגוב דהוא עיקר הנטילה. הרי דיש בזה מחלוקת גדולה והנה דברי האו"ז בשם ר"ת והג"א בודאי דצ"ע טובא וכמו שהקשה בלחם חמודות דהרי מעיקר הדין הוא לברך גם קודם נטילה ורק משום חשש דאין ידיו נקיות הניחוה על אח"כ אבל כיון דכבר נטל ידיו ונקיות המה הרי נראה להיפוך דצריך דוקא לברך קודם ניגוב ויהי' עובר לעשייתן וכמו בכל המצות. והיותר קשה במה שהצריכו הם לברך דוקא אחר ניגוב דמאי מעליותא איכא באחר ניגוב יותר מבקודם והאו"ז כתב הטעם דהניגוב הוא עיקר הנטילה ואינו מובן דמאי מעלה הוא דהוי העיקר והרי הברכה צריך להיות קודם המצוה ולא דנימא עוד להיפוך דיותר טוב אח"כ מבקודם. ולפום ריהטא הי' נראה דס"ל דכמו דאמרינן דהאוכל בלא ניגוב כאלו אוכל לחם טמא הרי דכיון דצריך נטילה לאכילה לא מהני ליה הנטילה רק אחר ניגוב וס"ל להאו"ז והג"א דכמו כן בכל דבר הצריך נטילה וכגון מי שאין ידיו נקיות וצריך נטילה לברכה ולתפלה דלא נעשו ידיו נקיות עד שינגבם. ועיין בש"ע או"ח סי' קפ"א סעיף א' גבי מים אחרונים דהנטילה הא הוי משום הברכה ומובא שם מחלוקת הפוסקים ודעת הרמב"ם דצריך לנגב קודם שיברך בהמ"ז וס"ל לאו"ז והג"א דכיון דנהגו ליטל מקודם משום דלפעמים אין ידיו נקיות ממילא צריך לברך אחר ניגוב דוקא. אמנם זה דחוק קצת דלא מצינו סברא זו רק גבי בהמ"ז דידיו מזוהמות ולא בשארי ברכות וגם שם אין הדבר מוסכם כדאיתא בש"ע. והיותר נראה בדעתם דהנה הרא"ש כתב בחולין פרק כסוי הדם וז"ל כתב בה"ג שמכסה תחילה ואח"כ מברך ואע"ג דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן ה"מ בתחילת המצוה אבל זו סיום המצוה ובאמצע מצוה אין ראוי לברך הלכך מברך על השחיטה קודם התחלת המצוה ועל כסויו אחר גמר המצוה וכ' ע"ז הרא"ש דהעולם לא נהגו כן דחשיבה כיסוי מצוה בפני עצמה ולא סיום לשחיטה הרי דכתב בה"ג דאין לברך באמצע המצוה רק או בהתחלה או בסוף ומשו"ה ס"ל להאו"ז והג"א דכיון דנהגו ליטול קודם הברכה משום סברא דאין ידיו נקיות ממילא אין לברך עד אחר ניגוב דקודם ניגוב הא הוי באמצע המצוה

ולכאורה הרי מדברינו יצא קושי' גדולה על הרא"ש דבחולין מוכח דס"ל כבה"ג בעיקר הסברא דאין ראוי לברך באמצע ולא נחלק עליו רק מטעם דכתב דכיסוי הוא מצוה בפני עצמה ובברכות כתב לברך אחר נטילה וקודם ניגוב וכן קשה על רבינו ירוחם דבאו"ח סי' קנ"ח כתב הב"י בשמו דלכו"ע צריך לברך קודם ניגוב וביו"ד סי' כ"ח כתב הב"י דרבינו ירוחם פוסק להלכה כבה"ג דאין לברך רק אחר הכיסוי ולכאורה דבריו סותרים זה את זה. ואחר העיון הנראה ליישב סתירת דבריהם בשני אופנים או דנאמר דהרא"ש ורבינו ירוחם ס"ל דעד כאן לא כתב בה"ג סברתו רק גבי כיסוי וכדומה דס"ל דכיסוי אינו מצוה בפני עצמו רק הוא סיום למצות שחיטה וכיון דהכיסוי אינו מעכב את השחיטה דהרי גם אם לא כיסה מ"מ לא נפסלה השחיטה בזה והבשר שרי באכילה וא"כ מעשה השחיטה נגמרה לגמרי ומשו"ה מקרי שפיר באמצע המצוה אבל גבי ניגוב דמעכב הנטילה וכל זמן שלא נגבן הרי לא הועילה לו הנטילה לשום דבר דעדיין אסור לו לאכול ס"ל דבכה"ג לא מקרי כלל באמצע והוא ממש כמו בהתחלה כיון דהך מקצת שלא עשה מעכב גם את המקצת שעשה כבר. וראי' לזה דדעת הרא"ש הוא כן דהרי בחולין כתב ליישב הא שנהגו העולם לברך קודם כיסוי דחשיבה כיסוי מצוה בפני עצמו והרי עדיין קשה לכאורה דהרי הוא גם באמצע מצות כיסוי דהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה והני שני כיסויים הא לכו"ע מצוה אחת הם והרי המנהג ששוחטין על העפר שלמטה וא"כ הא עומד כבר באמצע מצות כיסוי והאיך מברך קודם כיסוי ומוכרח לומר דכיון שהעפר שלמעלה מעכב גם את שלמטה ואם לא נתן שלמעלה לא קיים ענין של כיסוי משו"ה מקרי בהתחלה ורק לבה"ג דס"ל דהוא סיום לשחיטה משו"ה לדידיה מקרי שפיר באמצע דמעשה השחיטה כבר נגמרה ועכ"פ הרי ניחא דעת הרא"ש ורבינו ירוחם שכתבו לברך קודם ניגוב ולהאו"ז בשם ר"ת והג"א נאמר דס"ל דאין לחלק כן וגם היכא דמעכבין מקרי באמצע ומ"ה כתבו שלא לברך עד אחר ניגוב

גם עוד י"ל בדעת הרא"ש ורבינו ירוחם באופן אחר דבכל מקום ששייך לברך בו קודם עשיית המצוה ומשכחת בה אופן לברך מקודם אז גם אם לא בירך מקודם מ"מ יברך גם באמצע ולא יניח הברכה עד לבסוף דהרי אדרבה מצינו דעת כמה מהפוסקים דאם לא ברך עד אחר שגמר כל המצוה דשוב לא יברך עליהם ועיי' היטב ביו"ד סי' י"ט בש"ך ס"ק ג'. ודברי בה"ג בחולין קאי על עיקר התקנה של הברכה דס"ל דחכמים תיקנו ברכה על כל המצות ושיהי' הברכה עובר לעשייתן ובמצוה שאי אפשר בה לברך קודם בע"כ הי' התקנה לברך בה אח"כ וכמו דאיתא בפסחים (דף ז') כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה דתיקנו בה לברך אחר הטבילה משום דאכתי גברא לא חזי אבל באמצע המצוה לא מצינו שיתקנו לברך שם ומש"ה ס"ל לבה"ג גבי כסוי לפי מה דס"ל דהוא סיום לשחיטה והרי קודם השחיטה אי אפשר לתקן שיברך על הכיסוי כיון דאכתי אין לו דם ואין עליו חיוב לכסות כלל והאיך יברך עליו וגם יהי' עובר דעובר ממילא בע"כ תקנת הברכה הי' לברך אחר שהשלים כל המצוה אבל בנטיל' דעיקר התקנה הי' לברך מקודם ורק שהעולם נהגו לברך אח"כ משום שחששו לאין ידיו נקיות שפיר יוכלו לברך גם באמצע ואדרבה יותר טוב אז דגם זה מקרי עדיין עובר לעשייתן ובזה ניחא ג"כ מה דהקשינו על הרא"ש דבחולין דהרי לפי המנהג הו' הברכה גם באמצע הכיסוי דכבר מונח הדם על העפר שלמטה ולפי"ז ניחא כיון דמ"מ משכחת לה גבי כיסוי לברך עובר לעשייתן דהיינו שלאחר השחיטה יתן הדם על העפר שלמטה ולברך אז קודם הנתינה וא"כ הרי הוא בכלל הני מצות שתיקנו בהם שיהי' עובר לעשייתן ומש"ה