בית הלוי חלק ב מח

לא מוקים לה אמומר וכשמעתי' ומשני לדבריו דאביי קאמר לה הרי דרבא בעצמו מוקים להך משנה אמומר וי"ל דס"ל כרב ולדידי' ניחא הך וכולן ששחטו דקאי גם על מומר ובעוף ובנמצא גם הושט שחוט וכמש"כ, ושוב נוכל לומר דהמשנה נקטה דיעבד משום מומר ומשו"ה הוצרך רבא לדקדק דחשו"ק אסורין לכתחילה מדלא קתני שמא קלקלו ואדרבה בזה הרי מיושב היטב הא בדף ג' פריך הגמ' על רבא מ"ט לא אמר כשמעתי' והקשה התוס' בד"ה מ"ט דהרי במשנה קתני שני פעמים הכל שוחטין ומפרש רבא לקמן (דף י"ז) חדא לאתויי כותי וחדא לאתויי מומר אלמא אוקים חדא כשמעתי' ותירצו דפריך דהכל שוחטין דרישא ה"ל לאוקמי' כשמעתי', ולכאורה אינו מובן מאי נ"מ בזה אם מוקים הרישא כשמעתי' או הסיפא אבל לפי הנ"ל ניחא שפיר דאם מוקים הרישא על כותי הרי נשארה הגמ' בקושי' דהך וכולן ששחטו אהי' קאי אבל אם הי' מוקים לה אמומר הרי יהיה ניחא גם הך וכולן ששחטו דידע הגמ' דרבא ס"ל כרב דעוף לעוף וכמו שכן האמת דרבא ס"ל כרב וכמו שהוכחנו מהא דמדקדק שמא קלקלו לא קתני ומשני דבאמת רבא מוקים לה אמומר והא דקאמר אוקימתא דכותי הוא רק לדבריו דאביי

[ט] גם ניחא לי בזה הא (דבדף י"ב) פיסקא וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשירה וקאמר מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה אמר רבא ר' נתן היא. ובדף ל"א תנן נפלה סכין ושחטה אע"פ ששחטה כדרכה פסולה וקאמר בגמ' טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשירה ואע"ג דלא מכוין מאן תנא אמר רבא ר' נתן היא ופריך והא אמרה רבא חדא זימנא ופרש"י דלא על הך משנה פריך דתנינא חדא זימנא דאין צריך כוונה די"ל דהמשנה נקטה נפלה וה"ה הפילה דפסולה רק על רבא מקשה דלמה צריך לדקדק שני פעמים דא"צ כונה לשחיטה ומשני צריכא דאי אשמועינן התם פי' גבי חשו"ק משום דמכוין לחתיכה אבל הכא דלא מכוין לחתיכה פי' והי' ס"ד דגם הפילה פסול ומשו"ה צריך רבא לדקדק לאשמועינן דהפילה כשירה ואי אשמועינן הכא משום דאתי מכח בן דעת אבל התם גבי חשו"ק דלא קאתי מכח בן דעת אימא לא צריכא, וכתבו התוס' שם דהך צריכא בתרא לא קאי על מימרא דרבא כלל דא"כ האיך קאמר דהתם דלא קאתי מכח בן דעת אימא לא והי' ס"ד דפסול והרי להדי' תנן שם במשנה וכולם ששחטו דכשר באחרים עומדים ע"ג ורבא לא חידש שום דין חדש רק ביאר לנו טעמו של המשנה דאתיא כר' נתן וצ"ל דהך צריכא בתרא קאי על המשנה דמשו"ה צריך למיתני שם וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן דכשר ולא סגי לי' במה דנדקדק כאן ממשנה זו דהפילה כשירה הרי דאין צריך כונה משום דס"ד דבחשו"ק פסול משום דלא קאתי מכח בן דעת. ובודאי דהוא דחוק קצת וכמו שמבואר בראשונים דהך צריכא שני' הא לא דמיא לצריכא קמא דקמא קאי על מימרא דרבא ולא על המשנה ובתרא קאי על המשנה ולא על מימרא דרבא. גם עוד יש לדקדק דהרי הך וכולן ששחטו צריך למיתני דכשר דאע"ג דידעינן מהך משנה דאין צריך כונה מ"מ בחשו"ק הי' ס"ד דפסול משום דלמא לא השגיח העומד ע"ג היטב ולא התבונן בקלקולו וניחוש שמא דרס דהרי כתבו התוס' (בדף ג' ע"ב) בד"ה דליתא דמי שאינו יודע ה' שחיטה שחיטתו אסורה גם בדיעבד וגם באיכא אחרים רואין אותו להך סוגיא ושפיר אשמועינן הך וכולן ששחטו דחשו"ק עדיף מאינו מומחה דכשר באחרים רואין אותו. (רק להחולקים בזה על התוס' וס"ל דכשר י"ל דס"ל להגמ' לפשוט דבאחרים רואין אותו כשירה ולא צריך המשנה לאשמועינן זה. ועיין מש"כ בסימן ג') גם קשה לי טובא דשם. ס"ל לר' יוחנן דנדה שנאנסה וטבלה אסורה לבעלה דס"ל דגם חולין צריך כוונה ופריך מי אמר ר' יוחנן הכי והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן נפלה סכין ושחטה פסולה הא הפילה כשירה ובודאי קשה דלמה הקשה הגמ' על ר"י מהך משנה דנפלה סכין מדיוקא ובפרט דאינה קושיא חזקה כל כך וכמבואר בדברי רש"י שהבאנו דיש לדחוק דנקט נפלה וה"ה הפילה ורק רבא הוא דמדקדק כן דס"ל לדוחק לומר דלאו בדוקא נקטה המשנה נפלה והרי עדיפא ה"ל להקשות מהך משנה דריש המסכתא דמכשרה שחיטת חשו"ק דמינה הא ודאי מוכרח דחולין אין צריך כונה

[י] ולפי הנ"ל ניחא היטב דבדף י"ב הקשה התוס' אהא דאיתא שם דשחיטת חשו"ק הוא שחיטה בלא כוונה ואע"ג דאיכא גדול עומד ע"ג והרי בגיטין (דף כ"ב) דתנן דחשו"ק כשרים לכתוב הגט ופריך והא בעינן לשמה ומשני כשגדול עומד ע"ג הרי דבני כוונה הם אי איכא גדול עומד ע"ג ותירצו התוס' דבגיטין איירי כשהגדול מלמדו לכתוב לשמה ומשו"ה מיקרו שפיר בני כוונה אבל בחולין איירי שאין הגדול מלמדו כלל רק עומד ורואה מעשיהם שאינם מקלקלים בשחיטה ומשו"ה מדקדק מני' שפיר דא"צ כונה, ובודאי דאכתי יש לדקדק קצת דא"כ אמאי קאמר בפשיטות מאן תנא דלא בעי כונה לשחיטה דלמא גם כאן מיירי דהגדול מלמדו להתכוין לשחוט ומיקרו בני כונה, רק גם זה ניחא דזה תלוי בזה דאם נפרש הך וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן דקאי רק על חשו"ק לחודא בודאי דנוכל לומר דאיירי המשנה רק במלמדו וכמו דאיירי המשנה בגיטין אבל להני אמוראי דמפרשי המשנה דריש חולין דהך וכולן ששחטו קאי גם על אינך וכמו מאן דמוקים לה אטמא במוקדשין או על אינו מומחה ואינו מוחזק כרבינא או במומר ובעוף וכמש"כ א"כ הרי ע"כ הך ואחרים רואין אותן דנקטה המשנה הפירוש הוא רק ראי' לחוד שעומד ורואה מעשיו שלא יקלקל דהרי בכל הני אין צריך ללמדו להתכוין דהרי המה בני דעת וכיון דקאי גם על חשו"ק הא מוכח דגם בחשו"ק כשר גם באינו מלמדו ולדידהו מוכח שפיר דא"צ כונה לשחיטה ומש"ה רבא מוכיח שפיר דא"צ כונה דרבא בעצמו ס"ל דהך וכולן ששחטו קאי גם על מומר וכמו שנתבאר אבל אם נאמר כאוקימתא דאביי ורב אשי דלדידהו אמרינן שם דלא קאי רק על חשו"ק לחודא שפיר י"ל דאיירינן במלמדין וליכא ראי' מהך המשנה דאין צריך כונה. וז"ל רש"י (בדף י"ב) מאן תנא דלא בעי כונה לשחיטה דהא חשו"ק לחתיכה בעלמא קמכוני ואין להם דעת להתכוין לשחיטה וקתני וכולם ששחטו דקאי נמי גם על חשו"ק והא דפריך לעיל אי אחשו"ק ואם שחטו מיבעי לי' היינו דאי קאי רק על חשו"ק ואם שחטו מיבעי ליה הרי דגם רש"י מפרש דהך הוכחה אזיל רק אליבא דמאן דמפרש הך וכולן דקאי גם על אינך. ואם כן הרי ניחא הא דלא פריך בגמרא על ר' יוחנן מהך וכולן ששחטו דהא יש לדחות דר' יוחנן מפרש להמשנה כשהגדול מלמדו דוקא וליכא ראיה דאין צריך כונה. וא"כ הרי אתי שפיר ברווחא הני תרי צריכר דקאמר (בדף ל"ב) דגם הצריכא בתרא קאי על רבא ולא על המשנה דאם לא הי' אומר רבא טעם של המשנה דמכשרי שחיטת חשו"ק משום דלא בעי כונה הי' ס"ד דהמשנה דמכשירה איירי רק באחרים מלמדים אותן ובאינו מלמדו פסול משום דצריך כונה ורק דידעינן זה דאין צריך כונה מהא דקאמר רבא הכא הא הפילה כשירה הרי דלא בעי כונה ותי' דהי' ס"ד דשאני הפילה דקאתי מכח בן דעת אבל בחשו"ק דלא קאתי מכח בן דעת גריעי וצריך שיהיו האחרים מלמדים דווקא ואז יהי' כונה גמורה גם בחשו"ק קמ"ל רבא דגם שם כשירה גם באינו מלמדו ואין צריך רק שיראה מעשיו לחודא. ונהדר להענין דגם שיטתו של האגודה והתה"ד ניחא שפיר: