בית הלוי חלק ב לח

ברייתא דסימן שני א"צ א"ו מוכרח בבירור דס"ל לרש"י דמדאורייתא צריך לכתחילה לשחוט כל הסימן ורק בדיעבד סגי לי' ברובא. ומש"ה שפיר נסתפק בעל האיבעיא אי פסלה בו שהיי' מדאורייתא דהרי כשגומרה אח"כ כולה חדא שחיטה דאורייתא היא. ורש"י אזל לשיטתו אבל אי לאו הך סברא דצריך לשחוט גם המיעוט מדאורייתא בודאי נוכל לומר בפשיטות דגם רש"י היה מודה דאין שום מקום וסברא להסתפק בו ולומר דיפסול בו מדאורייתא שהייה במיעוט בתרא כיון דכבר נגמרה כל שיעור השחיטה דמדאורייתא. כן נראה נכון לדעת רבינו ירוחם

[ו] ובזה נוכל ליישב היטב הא דבדף למ"ד ע"ב כתב רש"י כיון דלא איפשטא האבעיא דחלדה ושהיי' במיעוט בתרא עבדינן לחומרא ושוב הביא להסוגיא (דף כ"ח) דס"ל לרב מחצה על מחצה כרוב ופריך מהא דתניא שחט חצי גרגרת ושהה בה כדי שחיטה אחרת וגמרה כשירה ואי ס"ד מחצה על מחצה כרוב הא איטרפא לה ומשני מי סברת אבהמה לא אעוף וממ"נ אי מחצה על מחצה כרוב הא איתעביד ליה רובא ואי מחצה על מחצה אינו כרוב הא לא עביד בה כלום, הרי דאחר ששחט הכשר שחיטה שוב לא פסלה בו שהייה במיעוט בתרא וכ' דלא סמכינן על ההיא שינויא דדחויי קמדחי לה ולפי האמת קאי גם על הבהמה משום דמחצה על מחצה אינו כרוב ובודאי דלכאורה דחוק קצת. והתוס' שם סייעו מכח קושיא זו פירושו של ר"ת דמפרש האבעיא על מיעוט קמא גם המאור הקשה מהך סוגיא על פרש"י וכן בתוה"ב דחה בשביל קושיא זו פרש"י אבל לפי מה שנתבאר דעיקר מקום הספק לרש"י הוא רק משום דאורייתא צריך לשחוט גם המיעוט ניחא שפיר הך קושיא. דהנה עיקר סברת רש"י יש להבין במה דס"ל דלכתחילה צריך מדאורייתא כולו דמה שייך כאן לכתחילה ודיעבד דבשלמא לענין מצוה שפיר י"ל דלכתחילה צריך לעשותו ובדיעבד אינו מעכב וכמו תנופה בקרבנות ובילה במנחה דצריך לעשותו ואינו מעכב הקרבן בדיעבד והרבה מצות יש דומה לזה אבל בשחיטה הרי עיקר מעשה של השחיטה אינו מצוה רק הכשר לסלק מהבשר איסור אבר, מן החי ואיסור אינה זבוחה וכיון דלסלק האיסור ממנה סגי ברוב אמאי יהיה צריך לשחוט כולו לכתחילה כיון דכבר נפקע ממנה האיסור ואם לכתחילה צריך כולו אמאי אינו מעכב בדיעבד. והניחא לדעת התוס' דא"צ לשחוט המיעוט רק מדרבנן שפיר ניחא דרבנן לא אצרכו רק לכתחילה גזרה דילמא לא אתי למיעבד רובא ובדיעבד לא גזרו אבל לרש"י קשה. רק גם זה ניחא דהא דסגי בשוחט רק הרוב אין הטעם דהמיעוט אינו בתורת שחיטה כלל רק באמת צריך לשחוט כל הסימן אלא דאם שחט רק הרוב וסילק ידו ממנו חשבינן גם המיעוט כאלו הוא נשחט ג"כ וכמו בכל דוכתא דרובו ככולו והמיעוט נגרר בתר רובו ומשו"ה אינו מעכב בדיעבד דחשבינן ליה כאלו נשחט כולו אבל לכתחילה צריך לשוחטו דהרי הא דכשר אינו רק משום דחשבינן ליה כאלו הוא שחוט ומש"ה כששוחט גם המיעוט שפיר יש מקום לומר דהכל חדא שחיטה היא ופסלה בו שהיי' מדאורייתא דהרי גם המיעוט צריך להיות נשחט. וכ"ז ניחא לפי האמת דמחצה על מחצה אינו כרוב ולא מתכשרי הבהמה רק כששוחט הרוב אבל לפי מה דהוה ס"ל מעיקרא בדף כ"ח אליבא דרב דמחצה על מחצה כרוב וגם בשוחט רק חצי הסימן סגי להתירה ולפ"ז הרי אין מקום לומר דהטעם דניתרת באכילה הוא משום דחשבינן גם לחציו השני של הסימן כאלו הוא שחוט דהרי מאי אולמא חצי סימן הנשחט מחציו הנשאר דנאמר דזה יהיה נגרר אחר זה ולא נאמר להיפוך ובע"כ הוה מוכרח לומר דכך ההלכה דכל שחציו של הסימן שחוט ניתרת באכילה כיון דאין רוב הסימן קיים והיה מוכרח לומר דחצי השני אין צריך לשחוט כלל מדאורייתא גם לכתחילה דאם נאמר דלכתחילה צריך ודאי דהיה מעכב גם בדיעבד דהרי גם כששחט חצי הסימן הרי ג"כ חצי השני הנשאר אינו כשחוט כלל ואפ"ה היא כשרה וא"כ לפי מאי דהוה ס"ל לפי ס"ד לא היה מקום וסברא כלל לפסול שהייה בחצי סימן השני ושפיר משני שם דכשר ממ"נ אבל לפי המסקנא דצריך רוב שוב יש מקום לומר דפסול. גם במיעוט בתרא. ויש לכוין זה בכונת רש"י שכתב דלא קשה מהא דמוכח שם דאחר גמר הכשר שחיטה לא פסלה שהייה דלא סמכינן על ההוא שינויא דדחויא בעלמא קמדחי ליה שם ליישב. הא דמחצה על מחצה כרוב, פי' ומש"ה הי' ס"ל כן אבל לפי האמת דאינו כרוב ואינו ניתר רק ברוב שוב י"ל דפסלה. והוא תי' נכון

[ז] ומדברינו אלה יצא לנו קולא אחת דהנה בשו"ע סי' כ"ג סעי' ב' איתא וי"א דשיעור שהיית העוף כדי שחיטת רוב סימן א' בעוף והוא דעת רש"י והעומדים בשיטתו דפסק לחומרא כרב דאמר ועוף לעוף. ותפסו הפוסקים דהוא רק כדי שחיטת רוב סימן א' בעוף ולא בעינן סי' שלם וטעמם נראה דהרי העוף ניתר ברוב של הסימן. והנראה דהא דתפסו דהשיעור הוא רק כדי רוב סימן הוא משום דהני י"א ס"ל להלכה לעיקר כדעת התו' דמדאורייתא א"צ לשחוט כלל המיעוט אבל לדעת רש"י דגם המיעוט צריך לשחוט מדאורייתא גם שיעור השהייה הוא בכל הסימן דכיון דההלכה באה בסתם דשיעור שהייה הוא כדי שיעור שחיטה ודאי דהוא כשיעור הצריך מדאורייתא אע"ג דאינו מעכב בדיעבד. ואפי' אם נדחוק בזה ונאמר דגם לרש"י מ"מ אין השיעור רק כמו רוב סימן מ"מ זה שייך בתוך שיעור הכשר שחיטה דאז יש מקום קצת לומר דכדי שיעור שחיטה דאמרה ההלכה הכוונה רק כדי שיעור המעכב בו והוא רובו של סימן ולא כל הסימן. אבל בשהייה במיעוט בתרא כיון דעיקר הסברא מה דיש מקום לומר דפסלה הוא רק משום הך סברא דלכתחילה צריך לשחוט גם המיעוט וא"כ היאך נתפוס החבל בשני ראשים דנאמר דפסלה בו שהייה ושיעור של השהייה נאמר דאינו רק רוב הסימן משום דאין צריך לשחוט המיעוט והרי הוא ודאי דהוא דבר הסותר את עצמו ובודאי נראה מוכרח דאם נאמר דפוסל גם במיעוט בתרא בע"כ כוונת שיעור שחיטה שאמרה ההלכה היינו סימן שלם. רק כל זה הוא לשיטתו של רבינו ירוחם אבל לדעת הרשב"א והיש"ש דכל האבעיא הוא רק אי פסלה מדרבנן גזירה אטו קודם הכשר שחיטה הרי שוב. יש לומר דגם במיעוט בתרא יפסול גם בכדי שיעור שחיטת רובו של סימן. אמנם הרי כבר נתבאר לעיל [באות ד'] דלהרשב"א דהוא רק ספק בדרבנן בלא"ה יש לנו לפסוק כשמואל ור' יוחנן דאמרי דשיעור שהייה דעוף הוא כדי שחיטת בהמה ואין לנו מקום להחמיר ולומר גם במיעוט בתרא יהיה נפסל בכדי שחיטת עוף לעוף רק לדעת רבינו ירוחם וא"כ הרי צריך לכל הפחות כדי שחיטת סימן שלם ובלא שהה רק כדי רוב סימן הלא כשר ממ"נ

[ח] והנה נ"מ טובא בזה שכתבנו דעיי' בתרומת סי' קפ"ה מובא שם מעשה שנמצא גמי עגול בושט של אווז והורה לאסור משום דבעת חתיכת הגמי היה שהייה קצת ואע"ג דלא היה בו שיעור שהייה מ"מ לרב דאמר ועוף לעוף דפסק רש"י כוותיה אין שום שיעור לשהייה דעוף דהרי משכחת לה שחיטה דעוף שהוא במשהו וכגון שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא דכשר הלכך שהייתו נמי כל שהוא, ולפי מה שכתבנו בדיוק נקט התה"ד שהיה גמי עגול דאז נמצא שחתך בגמי גם קודם ששחט רובו של וושט ומשו"ה שפיר חשש ליה דלמא שיעור שהייה דעוף הוא רק משהו כשחיטת חצי קנה פגום אבל בגמי דק דאז לא היה השהייה רק במיעוט בתרא של הושט גם הוא מודה דאין לנו לאסור בשהיות משהו וכמו שכתבנו לעיל כיון דכל עיקר הסברא דפוסל במיעוט בתרא הוא משום דנאמר דמדאורייתא צריך לשחוט