בית הלוי חלק ב לה

[ב] וע"כ נראה יותר לומר דהרי בש"ע סי' כ"ב מבואר בהגה"ה דאם נחתך הראש שוב לא מקרי שלם בעוף ודין זה הביאוהו הפוסקים בשם ר"ת וא"כ בעוף דקדשים היה מליקה דחותך שדרה ומפרקת ואחר הסימנים חותך גם רוב בשר עמם וכמו דמבואר בחולין (דף כ"א) הרי יש לומר דשוב לא מקרי שלם אע"ג דעדיין קצת מעורה הראש במיעוט בשר ובכה"ג גם לר' יהודא ליכא משום בליעת דם באיברים ומש"ה מדקדק רב פפא שפיר דאם נאמר דהרישא איירי במוקדשים אם כן בע"כ הא דמצריך ר"י וורידין אינו משום איסור דם רק שיהיה יותר דם בעת הזיה וא"כ אמאי פליגי רבנן עליו. אבל לפי המסקנא דאיירי בחולין ומשום איסור דם יש לומר דגם בדיעבד קאסר ולזה העיר לי קצת אחד מידידיי, והתוספו' שהקשו קושיא זו או דחולקים על עיקר דינו של ר"ת או דס"ל כיון דעדיין מעורה במיעוט בשר של הצואר מקרי עדיין שלם, ובזה הא מיושב היטב הא דבדף כ"ט קאמר הגמרא ואף ריש לקיש סבר רישא בחולין וראיתי בספר קהלת יעקב שהקשה דלמה הוצרך הגמ' להביא הך דר"ל כיון דר"פ הוכיח מגופה של המשנה דבע"כ איירי בחולין ומשום דקדוק זה העלה הקהלת יעקב דלא ס"ל להגמ' עיקר סברתו של ר"פ דקאמר דגם. לרבנן צריך בקדשים לשחוט הורידין יעו"ש, והגם דעיקר הקושיא הוא דקדוק קל מ"מ לפי מה שכתבנו ניחא היטב דכיון דעיקר ראייתו של ר"פ אינו רק משום דבמליקה נחתך השדרה ומפרקת ורוב בשר וא"כ הרי אין זה הוכחה רק אם נאמר דבמליקה פסול אם מחזיר סימנים אחורי עורף וכמו דס"ל לרבי ינאי בחולין (דף כ') אבל לבני ר"ח דס"ל שם דגם מחזיר כשר ועיי"ש ברש"י דלדידהו גם אחר המליקה אין צריך לשבור כלל המפרקת גבי חטאת העוף דלא בעי הבדלה יעו"ש במהרש"א והרי הך משנה דהשוחט אחד בעוף אם נוקים לה בקדשים עיקרו קאי על חטאת העוף דעולת העוף הרי צריך שני סימנים וא"כ הרי שוב י"ל דר"י דקאמר עד שישחוט הורידין טעמיה משום איסור בליעת דם בעת צלייתו גם אי איירי בקדשים ושוב הדרא קושית התוס' דמאי מוכיח ר"פ דמצינו למימר דר"י ורבנן פליגי לענין דיעבד אם נאסר באכילה אם צלאו שלם וצריך לומר דרב פפא ס"ל להלכה כר' ינאי דמחזיר פסול ומוכיח שפיר וא"כ הרי ר"ל דס"ל כבני ר' חייא דמחזיר כשר וכדמוכח במס' נזיר (דף כ"ט) דתנן האיש מדיר את בנו בנזיר וקאמר שם ר"ל דהוא מדרבנן כדי לחנכו במצות ופריך הא קאכיל כהן מליקה ומשני קסבר ר"ל אין שחיטה לעוף מן התורה והקשו התוס' דאכתי הא הוי טרפה דנשבר המפרקת קודם שמלק הסימנים ותירצו דר"ל ס"ל דמחזיר כשר וא"כ לדידיה הרי אזלא דיוקו של ר"פ ושוב היה מצי לאוקמיה לדידיה הרישא בקדשים וזה דקאמר בגמ' דמ"מ גם ר"ל ס"ל דרישא בחולין וכדמוכיח הגמרא שם

[ד] אמנם עיקר תירוצים אלו אינם מספיקים והתוס' הקשו שפיר דהא דאמרינן בגמר' דגם ר"י לא קאמר אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד זה הוא שייך רק אם פלוגתא דר"י ורבנן קאי על מעשה השחיטה כמה היא צריכה דרבנן ס"ל דגם לכתחילה א"צ לשחוט הורידין וע"ז קאמר ר"י דצריך לשחוט הורידין או לכתחילה או דגם בדיעבד יהיה אסור אם צלאו שלם ואז שייך לומר דר"י לא קאמר כן רק בעוף דבבהמה הא אין דרך לצלותו שלם למה יצטרך לשחוט הורידין אבל אם נאמר דרישא איירי בקדשים דגם רבנן מודים דלכתחילה צריך בהו לשחוט הורידין כדי שיהיה יותר דם על המזבח וא"כ הא לא בא ר"י להוסיף בענין השחיטה כלל רק בענין אם לא שחט הורידין וצלאו שלם דאסור והרי לענין דיעבד אם צלאו שלם, הא גם בבהמה אסור כמו בעוף ומצי ר"י קאי גם על בהמה ומש"ה הקשו התוס' שפיר דנאמר דפליגא לענין דיעבד ובבהמה דליכא לא שבירת המפרקת ולא חתיכת הראש ואיירי בקדשים. ועוד יותר דהרי בקדשים מצינו גם בהמה דמוכרח לצלותו שלם והוא קרבן פסח וצריך לעשותו מקולס ודינו כמו בעוף, וזה כמה אשר ראיתי בס' ישועות יעקב שכ' דבקרבן פסח צריך לשחוט הורידין לפי מה דקיי"ל כר' יהודא ועיי' בכו"פ וא"כ הא הוכיחו התוס' שפיר דאם נאמר דלר"י אסור גם בדיעבד הרי מצי איירי בקדשים ופליגי בדיעבד ובבהמה

[ה] אמנם עיקר קושית התוס' נראה לישב דהרי במסכת זבחים (דף צ"ז) גבי מנחה פסולה שנבלעה במנחה כשירה דנפסלת ופריך בגמ' דניתי עשה דאכילת קדשים וידחה ל"ת דאכילה פסולה ומשני אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וזה שייך על ל"ת דקדשים אבל איסור דם דלא שייך למקדש כלל ובפרט אחר צליתו דהוא רק איסור דרבנן דדם שבישלו דרבנן בודאי לא ידענו מאין להם להתוס' דאם נבלע דם שבשלו בבשר קדשים דיהיה אסור באכילה ולא ידחה העשה דאכילת קדשים האיסור דרבנן וא"כ אי נימא דאיירי בקדשים ס"ל לר"פ דודאי לא קאסר ר"י בדיעבד אם צלאו ובע"כ לא קאי רק לכתחילה ואמאי פליגי רבנן עליו, ואע"ג דבחולין (דף צ"א) מוקים רב אשי להא דתנן דגידין נשרפין בששה עשר דקאי על שומנו של גיד דישראל קדושים הם ונהגו בו איסור הרי דהעמידו חכמים דבריהם גם במקום עשה דאכילת קדשים, מ"מ שאני התם דהוא עצם של איסור מצד עצמו והגם דהוא מדרבנן עשוהו כשל תורה וכמו דאסור לאכול הגיד הנשה והחלב והדם דלא ציוותה התורה לאכול בקרבן רק מה דמותר בחולין אבל מה דאסר באכילה לא נאמרה עליה כלל העשה דאכילת קדשים וכמו כן אלמוהו חכמים לאיסורא דידהו כאיסור תורה אבל היכא דאינו עצם האיסור רק תערובות ובלועי מאיסור וכמו דם שנבלע בבשר הרי חזינן להדיא בגמ' דזבחים דגם באיסור דאורייתא היה דוחה עשה של אכילות הכשירה לל"ת של הפסולה אי לאו סברא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וא"כ ק"ו בדם שבישלו שנבלע בקדשים דשרי לאוכלו ומאי הוכיחו התוס'

[ו] ועיי' במסכ' חולין (דף ק"ד) דתנן שם כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים וקאמר בגמרא הא עוף אסור מדאורייתא כמאן דלא כר' עקיבא כו' אימא סיפא הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים הא עוף אסור אתאן לר' עקיבא דאמר כל מידי דממלך עלי' שליח בר מינו הוא. אמר רב יוסף רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי כו'. רב אשי אמר כולה ר"ע היא וה"ק כל הבשר אסור לבשל בחלב מהן מן התורה מהן מדברי סופרים חוץ מבשר דגים, הרי דרב אשי מוקים להמשנה דכל הבשר אסור לבשל בחלב גם כר"ע דס"ל דעוף אינו אסור מה"ת רק מדרבנן. והנה הרמב"ם פסק בפרק תשיעי מהלכות מאכלות אסורות דבשר עוף כיון דאינו אסור רק מדרבנן לא אסרוהו רק באכילה אם בישלו אבל בבישול ובהנאה לא אסרוהו כלל וכן פסק בשו"ע יו"ד (סימן פ"ז) דבשר עוף מותר לבשלו לכתחילה וכתב שם המגיד משנה דאע"ג דבמשנה תני כל הבשר אסור לבשל בחלב ורב אשי מוקים לה כר"ע דאינו רק מדרבנן מפרש ליה הרמב"ם דהך לבשל דנקטה המשנה היינו לאכול פי' אם בישלו והתנא לישנא דקרא נקט דאפיק איסור אכילה בלשון בישול וא"כ הרי המשנה תני כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים וא"כ הרי גם בשר עוף של קדשים הוא ג"כ בכלל הזה. וכן הוא להדי' בתוספתא שהביאו התוס' שם בד"ה כל וכן כתב הר"ן במשנה שם דמש"ה לא תני המשנה דנוהג בחולין ובמוקדשים משום דתני כל הבשר כולל הכל וא"כ לפי