בית הלוי חלק ב לג

ביבמות (דף מ') מסיק דגם בצורבא מרבנן ומשאל"ס אשתו אסורה ואע"ג דאיכא תרי רובא רוב הנטבעים אינם ניצולים ורובא דצורבא מרבנן אי סליק קלא אית ליה ובשארי איסורים לא חיישינן כלל למיעוטא דמיעוטא ואפי' לר"מ ואפילו לכתחילה רק התוס' והרא"ש אזלי כאן בשיטתו של הריב"ש שכתב בסי' שע"ט וז"ל ובכל הני דקתני במתני' אין מעידין אין כאן עדות כלל ואם ניסת תצא דומי' דאין מעידין עד שתצא נפשו דאם ניסת תצא דהרי אין עדות שמת כו' והנהו תלת דר"א בן פרטא נמי אם ניסת תצא כו' ואע"ג דחד מנייהו הוא ספינה שאבדה בים אין זה טבע במשאל"ס דטבע במשאל"ס מעיד שטבע בים ושהה עליו שיעור שתצא נפשו ואז הצלתו ע"י מחילה של דגים או שיצא במקום רחוק הוא מיעוטא דמיעוטא ומש"ה אם ניסת לא תצא. הרי דשני אופנים משאל"ס איכא דבשהה עליו כדי שת"נ לא תצא ובלא שהה תצא ולענין זה הוא דס"ל להתוס' והרא"ש ביבמות דלענין דיעבד שוה איסור א"א לשארי איסורין דלא ס"ל דמה דשרי בשארי איסורין יחמירו בו בא"א גם בדיעבד אם ניסת וזהו שכ' התוס' ביבמות דחיישינן למיעוט מצוי כמו במשאל"ס דאשתו אסורה וגוסס שאין מעידין עליו להשיא את אשתו פי' דאסרינן בכה"ג גם בדיעבד וס"ל להתוס' דגוסס ג"כ אם ניסת תצא דהרי הא דגוסס נכלל בהא דתנן אין מעידין עליו עד שתצא נפשו ומפרש בגמרא דממעט גוסס. והרי מבואר בדברי הריב"ש דתצא. וראי' ברורה לזה דהרי הרא"ש כ' ג"כ דחיישינן למיעוט נפלים כמו דחיישינן במשאל"ס וגוסס והרי בבכורות אחר שהביא הרא"ש דברי ר"ת דבחזקה המסייע למיעוט חיישינן מדרבנן כ' במשאל"ס שאם ניסת לא מפקינן לה ולא אמרי' סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקת איסור משום דמיעוטא דנמלטים לא שכיח אלא משום חומרא דא"א מחמרינן לכתחילה ובגוסס נמי לא אזלינן בתר רובא להשיא את אשתו משום דסמכינן מיעוטא דחיים לחזקת א"א. וביאור דבריו בודאי דהא דכ' ובגוסס נמי לא קאי על מש"כ לענין משאל"ס רק קאי על עיקר דינו של ר"ת דמשום דאיכא מיעוט בהדי חזקה מחמרינן ביה וס"ל דהוא מיעוט טוב ולא מיעוטא דמיעוטא וכן הבין המהרש"א בבכורות שם כוונת דברי הרא"ש יעו"ש וא"כ הא מוכרח דס"ל להרא"ש בגוסס דתצא וכהריב"ש. והרי ביבמות הביא מזה ראי' למיעוט דנפלים הרי מוכרח להדיא דרק הני דתצא הוא דמדמה הרא"ש להך מיעוטא דנפלים ונמצא דאין שום סתירה כלל בדברי התוס' והרא"ש וגם התוס' דיבמות מצי ס"ל כדעת הפוסקים דבשחט תוך ז' אסורה באכילה דהא דמוכח דבמשאל"ס לא חיישינן באיסורא דרבנן הרי שם איירי ע"כ בשהה עליו שיעור שת"נ מדלא הוציאה ר"נ ומש"ה שפיר נשבע ר"נ אבל בהני גווני דאם ניסת תצא ס"ל להתוס' והרא"ש דה"ה דחיישינן כן בכל האיסורים והא דסיימו התוס' אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו כוונתם דדלמא משום חומר א"א החמירו גם אם ניסת יותר מבכל האיסורים ואע"ג דהרי ע"כ מוכרח דהחמירו בזה יותר מביבמה דהרי גבי א"א אם לא שהו עליו תצא ובספק נפל אם ניסת הרי לא תצא וכדאיתא במס' שבת (דף קל"ז) דרק באשת ישראל חולצת אבל באשת כהן דאם תחלוץ תיאסר עליו א"צ חליצה גם זה ניחא דזה ודאי מודים התוס' והרא"ש דבדיעבד כדי שלא נוציא אשה מבעלה הקילו בה יותר מבשארי איסורין ומש"ה בספק באשת כהן לא תצא ואם שחט בהמה תוך ז' הרי גם בדיעבד אסורה דכיון דאינו רק איסור דרבנן לא החמירו עליו להוציאה אם לא במקום חומר ערוה דא"א העמידו על דינו ולא הקילו בו גם בדיעבד רק זהו דס"ל להתוס' והרא"ש דאם לא היינו אוסרין אותו כלל בשארי איסורין גם בא"א לא היו מחמירין להוציאה אם ניסת וזה נראה ברור בדעת התוס' והרא"ש

וא"כ יצא לנו מזה לענין איסור יבמה לשוק דבלא שהו עליו גם בה אסורה להנשא אבל אם שהו עליו דבא"א לא תצא י"ל דגם הם מודים לדעת הרמב"ם דלא החמירו בו לכתחילה רק באיסור כרת לחודא ולא באיסור לאו וכמו שנתבאר גם עוד יצא מזה שכתבנו דהתוס' קאי על לא שהו עליו כדי שתצא נפשו דבמשאל"ס אפי' אם לא שהו עליו דקיי"ל דגם אם ניסת תצא מ"מ אין בו רק איסורא מדרבנן וכמו מיעוט דנפלים וזהו דלא כמו שמצינו בדברי הרבה מגדולי האחרונים שתפסו בפשיטות דבלא שהו עליו עדיין היא אסורה מדאורייתא ויבואר לקמן אי"ה: סימן ט הערה קטנה בט"ז סימן א'

בטור יו"ד סימן א' כתב ועבדים משוחררים וכבר תמהו עליו דבמשנה בזבחים (דף ט"ו) תני במשנה סתמא שהשחיטה כשירה בזרים בנשים ועבדים ומשמע אפילו אינו משוחרר. ועיי' בט"ז ס"ק ג' שכתב דהטור מפרש להמשנה דקאי רק על משוחררים ובנקודות הכסף דחה דבריו דבכל מקום דתנן סתמא עבדים גם אינם משוחררים בכלל והש"ך תי' דסתם עבדים הם פוחזים ואנן בעינן שיהי' השוחט מוחזק בכשרות וכבר הקשה עליו הכו"פ דבזבחים שם דפריך בגמרא למה נקט כל הפסולים ששחטו דיעבד ומשני משום דבעי למתני טמאים דלכתחילה לא שמא יגעו בבשר ה"ל לתרץ משום עבדים דקתני ברישא דהמשנה קאי גם על אינו משוחרר ומש"ה אסור לכתחילה כל שלא הוחזק בכשרות וכן הקשה הגאון ר' עקיבא איגר זצללה"ה בגליון היו"ד הנדפס מחדש יעו"ש

[ב] והנראה דהנה בגיטין (דף כ"א) דס"ל לר' אלעזר דאין העבד נעשה שליח וגם במלתא דאיתא בדנפשי' דדרש אתם גם אתם מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל ולדידי' הרי קשה מהך משנה דזבחים דתני כל הפסולים ששחטו שחיטתן כשירה שהשחיטה כשירה בזרים בנשים בעבדים ובטמאים ומפרשינן בגמר' דהא דנקטה המשנה לשון דיעבד הוא משום טמאים אבל שארי פסולים שוחטים גם לכתחילה וקשה לר"א הך עבד דנקטה המשנה היכי דמי אי איירי בקרבן של אחרים הרי אין העבד יכול להיות שלוחו של בעל הקרבן ואסור לו לשוחטו ואי דאיירי בקרבן של העבד עצמו א"כ האיך חשבה המשנה גם עבד בהדי שארי פסולים ונקטה לשון דיעבד דמשמע דגם אחר יכול לשוחטו לכתחילה והרי אין העבד יכול לעשות שליח ומוכרח בע"כ לשחוט בעצמו דוקא והאיך שייך בו לשון דיעבד כיון דמוכרח להיות כן ואי אפשר באופן אחר. ודוחק גדול לומר דר' אלעזר יסבור כרב אשי דאמר במס' ב"מ (דף ע"א) כי אמרינן אין שליחות לעכו"ם הני מילי אינהו לדידן אבל אנן לדידהו הוינן שליח דס"ל דהא דממעטינן מקרא דגם אתם הוא רק לענין השליח ולא לענין העושה השליח ומש"ה גם לר' אלעזר יכול העבד לעשות שליח לשחוט קרבן שלו. דבר זה דחוק לאומרו דהרי במס' ב"מ אמרי' על הא דרב אשי בדותא היא ואם נאמר דהך דר"א לא מצי אתיא רק כרב אשי הו"ל להגמ' לדחות כן גם דברי ר"א במס' גיטין. ולכאורה נראה מוכרח דרבי אלעזר בע"כ יפרש הך משנה דזבחים דקאי על עבד משוחרר אע"ג דנקטה סתמא וא"כ הרי מיושב קושית הכו"פ דמש"ה משני הגמ' יותר דנקט דיעבד משום טמא דאם היה מתרץ דנקט משום עבד ואיירי באינו משוחרר לא היה ניחא עדיין לר' אלעזר. וגם לפי"ז דברי הט"ז אינם מופרכים כל כך כמו שדחאם הנקה"כ בשתי ידים דהרי חזינן דאין בזה דוחק כל כך לומר דהמשנה קאי רק על משוחרר כיון דחזינן דלר"א בע"כ מוכרח לומר כן בלא"ה

[ג] אמנם יש שפקפק על זה לומר דשחיטת קרבן שאני דאין צריך השוחט להיות שלוחו של בעל