בית הלוי חלק ב לב

ולא בממון ובודאי דמלבד דדוחק גדול לומר כן ולהוציא לשון הרמב"ם וטור שו"ע ממשמעותם ועוד דהרי כללו בדבריהם גם דינא דמשאל"ס ובמשאל"ס הרי ודאי דבכל האיסורים לא החמירו וכמו שהוכחנו לעיל מדאשתבע רב נחמן ובודאי דהאי דסימנים דומה להאי דמשאל"ס ובתרווייהו לא החמירו באיסורים אחרים רק באיסור א"א לחודא אבל מדברי התוס' שכ' דחיישינן לספק נפל כמו במשאל"ס והרי הך דנפל נאמר לענין איסור יבמה ומוכרח דס"ל דגם במשאל"ס מחמרינן גם ביבמה ואע"ג דלבסוף דחי התוס' דשמא שם משום ערוה החמירו הרי דנסתפקו התוס' בזה דלמא לא אמרינן הך דמשאל"ס ביבמה מ"מ הרי מידי ספק לא נפק ולא כדמשמע מהשו"ע דפשיטא ליה דלא החמירו רק בא"א. ועוד דמלשון התוס' משמע דיותר מסתבר להו כמו שכתבו בתחילה ולא כ' רק דשמא יש לדחות כן ועכ"פ מוכח דהתוס' חולקים בזה על הרמב"ם וטור ושו"ע

[ח] ולכאורה הי' נראה עוד להוכיח דהתוס' חולקין על הרמב"ם מהא דב"מ גבי ההוא גיטא דאשתכח בבי דינא דר"ה דאמר ר"ה דחיישינן לשני שוירא ורבה פשט ליה דלא חיישינן מהא דתנן כל מעשה ב"ד פי' שטר מקוים דשוב אין לחוש בו לשמא כתב ללות ולא לוה הרי זה יחזיר הרי דלא חיישינן לשני יוסף בן שמעון ואמר לי' רב עמרם היכי פשיט מר איסורא מממונא וא"ל רבה שטרי חליצה ומיאונין תנן. הרי דפשט לי' רבה מדלא חיישינן גבי שטרי חליצה דה"ה דלא חיישינן כן גבי גט אשה. וכתבו שם התוס' ד"ה איסורא וז"ל וא"ת טפי אנו מחמרינן בממון יותר מבאיסורא דאין הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא ואפי' היכא דאיכא חזקת איסורא וי"ל דמ"מ באשת איש החמירו דמשאל"ס לא תנשא לכתחילה אע"פ שרובם מתים. הרי דכתבו התוס' דמשו"ה הקשה רב עמרם אע"ג דכל האיסורים קיל יותר מממון מ"מ איסור א"א חמור יותר מממון וכדחזינן בדין משאל"ס [ומדברי התוס' הללו מוכרח דס"ל כהרמב"ם דלענין ממון לא חיישינן במשאל"ס ויורדין לנחלה] וא"כ הרי רבה דחה קושיתו של רב עמרם דשטרי חליצה ומיאונין תנן ועיקר הראי' בודאי דהוי רק משטרי חליצה דממיאונין הא ליכא ראיה כלל דאינן רק איסור דרבנן ויליף לגט מחליצה. ומוכרח להדיא מדברי התוס' דס"ל דגם ביבמה לשוק מחמרינן במשאל"ס דהרי כתבו דהקושיא של רב עמרם הוא מהא דחזינן דבאיסורא החמירו במשאל"ס יותר מממון ואם נאמר דביבמה לא מחמרינן במשאל"ס א"כ האיך מדייק מחליצה לגט אשה וההכרח לומר בדעתם דס"ל דאע"ג דלענין שארי איסורים חזינן דלא חיישינן במשאל"ס וכדמוכח מעובדא דחסא הנ"ל דנשבע רב נחמן מ"מ כל דיני איסורי נשואי נשים שוים הם לגמרי בכל דיניהם ויבמה וא"א חד דינא להו דאל"כ מאי הוכיח רבה מחליצה לגט ומשמע דחולקים על הרמב"ם. זה אינו דאדרבה בודאי לשונם של התוס' דב"מ משמע להדי' כהרמב"ם שכתבו דבא"א החמירו דבמשל"ס לא תנשא ולא כתבו דבאיסור נשים החמירו ומשמע דס"ל לגמרי כהרמב"ם דרק באיסור כרת דא"א לחודא החמירו. וסוגיא דהגמ' בע"כ הכי מתפרשין דרבה לא הי' עיקר ראיתו מחליצה לגט דהרי בתחילה כשפשט לר"ה לא הביא לי' הך בבא דשטרי חליצה כלל ואמר לו רק בבא דכל מעשה ב"ד לחודא רק ה"פ דרבה פשט לי' מהא דתנן כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר הרי' דלא חיישינן לשני יוסף בן שמעון וס"ל לרבה דהך משנה סתמא קתני וכללה כל השטרות וקאי גם על גט דאם הוא מקוים דליכא למיחש דלמא נפל מהבעל קודם שנתנו להאשה ה"ז יחזיר ולא חייש לשני יוסף בן שמעון דלמא מאשה אחרת נפל ורב עמרם הקשה ליה היכי פשט מר איסורא מממונא דס"ל דהך משנה לא קאי רק על שטרי ממון לחודא דהא מתני' בב"מ בסדר נזיקין ולא קאי על גט אשה כלל ואין ללמוד א"א מממון כמש"כ התוס' וזהו שהשיב לו רבה שטרי חליצה ומיאונין תנן דהרי זה לשון המשנה שטרי חליצה ומיאונין וכל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר הרי דהמשנה איירי גם בשטרי נשים וא"כ הא דמסיים וכל מעשה ב"ד קאי, גם על גט אשה דאם הוא מקוים ה"ז יחזיר אבל מחליצה לא דייק רבה כלל. ושוב י"ל דגם התוס' ס"ל כהרמב"ם דבאיסור יבמה לשוק לא החמירו יותר מבכל האיסורים שבתורה. אבל מדברי התוס' דיבמו' הנ"ל הא מוכח דחולקים על הרמב"ם בזה כמו שנתבאר. ונהדר לדידן דמדברי התוס' דמדמים הך דנפלים למשאל"ס מוכח לכאורה דס"ל כמקצת הגאונים שהביא הב"י דבשחטו תוך ח' מותר ולא חיישינן לנפלים רק באיסור אישות ולא בשארי איסורין

[ט] אמנם מלבד דעיקר הדבר דחוק לומר דהתוס' חולקים על רוב הפוסקים עוד זאת קשה טובא דא"כ צ"ע דברי הרא"ש דגם הוא כתב במס' יבמות שם דמש"ה חיישינן לנפלים דהוא מיעוט מצוי וכמו דחיישינן במשאל"ס ובגוסס דאין משיאין את אשתו וכן כתב הרא"ש בפרק ב' דקידושין אות ך' וכ"כ המרדכי בפרק א' דחולין הרי דגם הם מדמים חשש דנפל לחששא דמשאל"ס והרי במס' שבת (דף קל"ז) מבואר להדיא ברא"ש דס"ל דבנשחט תוך שמונה אסור באכילה הרי דס"ל דחשש דנפל חיישינן גם באיסור נבלה ובמשאל"ס הרי לא חיישינן בשארי איסורים ונמצא דברי הרא"ש סותרים זה את זה גם עוד סתירה גדולה מצאנו בדברי הרא"ש דמדמה חשש דמשאל"ס לחשש דנפלים וחיישינן ליה בכל האיסורים שבתורה ובמס' בכורות (דף ך') כתבו התוס' בשם ר"ת דקיי"ל דחלב אינו פוטר בבכורה דאע"ג דלהלכה קיי"ל כר"מ ולא חיישינן למיעוטא מ"מ היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט קיי"ל דחוששין למיעוטא להחמיר והא דבמשאל"ס אם ניסת לא תצא התם הניצולים הם מיעוטא דמיעוטא וכן כתב הרא"ש בבכורות שם וכ"כ הרא'"ש בחולין פ"א. והנה הא דכאן קרי למשאל"ס מיעוטא דמיעוטא וביבמות כ' דהוא מיעוט המצוי כבר ישבנו בטוב טעם למעלה דיש מקום לומר דאין בזה סתירה רק הא קשה טובא דהרי מדברי התוס' דבכורות והרא"ש למדנו דאע"ג דהא דקי"ל דבחזקה המסייע למיעוט דחיישינן הרי אינו רק מדרבנן דמן התורה רובא וחזקה רובא עדיף לרבנן דפליגא אר"מ מ"מ באשת איש גם אם ניסת תצא דס"ל דאין מקום לומר דניקל בדיעבד דלא תצא אם ניסת משום עיגונא רק באותו אופן דבכה"ג בשארי איסורים לא היינו חוששין לו כלל ורק דבאיסור א"א החמירו משום חומר ערוה בזה שייך לומר דאם ניסת לא החמירו ולא תצא אבל בדבר דכוותי' גם בשארי איסורין חיישינן ליה גם בעיגונא אסור גם אם ניסת ומש"ה הוקשה להם לר"ת דפוסק דחלב אינו פוטר דאמאי במשאל"ס לא תצא והוצרכו לומר דשם הוא מיעוטא דמיעוטא [ועיי' במרדכי ביבמות פ' האשה שהלך בעלה למה"י הובא שם דברי ר"ת דבחזקה מסייע למיעוט חיישינן וכ' וז"ל והא דבמשאל"ס לא תצא משום עיגונא אקילו בה רבנן ועוד תי' דמשאל"ס הוא מיעוטא דמיעוטא] והרי זה סותר לדבריו ביבמות דס"ל דמשאל"ס דומה לנפלים והביא ראי' מזה לזה והרי בנפלים חיישינן לדעת הרא"ש גם לגבי איסור נבלה והרי אפ"ה קיי"ל במשאל"ס אם ניסת דלא תצא ומוכרח דבדיעבד אם ניסת הקילו בעיגונא יותר מבכל האיסורים דכיון דאינו אסור רק מדרבנן מש"ה לא תצא וכתי' הראשון של המרדכי דיבמות הנ"ל וא"כ הרי דברי הרא"ש סותרים זה אף זה וצ"ע

[י] וע"כ נראה יותר לומר דזה לא עלה כלל על דעת התוס' והרא"ש להשוות שארי איסורים לאיסור א"א והא דכ' דחששו למיעוט נפלים כמו דחששו במשאל"ס אין כוונתם מהא דאסורה להנשא במשאל"ס דזהו ודאי דלכתחילה החמירו בא"א ואפי' למיעוטא דמיעוטא ותדע דהא