בית הלוי חלק ב כח

קי"ט) בד"ה מחוורתא שהקשו דלר"מ יהיה דמאי אסור מדאורייתא דאיכא מיעוט עמי, הארץ שאין מעשרין וחזקת התבואה שהיה טבל וכתבו דאם נאמר דר"מ אינו חושש למיעוט רק מדרבנן ואפי' היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט ניחא והקשה בשו"ת הגאון מוה' עקיבא איגר זצללה"ה זיע"א דהאיך אפשר לומר כן דהרי בתינוק שנמצא בצד העיסה מטהר ר"מ משום דחזקת טהרה דעיסה מסייע למיעוט אינו מטפחין הרי דאזיל לקולא משום האי סברא וכ"ש דאמרי' האי סברא לחומרא מדאורייתא. אבל לפי חילוקו של הרשב"א ניחא שפיר דהנה רש"י פי' דבעיסה ודאי נגע התינוק מדבצק בידו ורוב תינוקות מטפחין היינו בשרצים והתוס' כתבו דהתינוק ודאי טמא ורוב תינוקות מטפחין בעיסה קאמר ולשני הפירושים הוי המיעוט רק מנגד להרוב ולא מחסרו ומוכח דגם בכה"ג אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לר"מ ומ"מ אין מזה קושי' לסברתו של הרשב"א די"ל דגם הוא לא כתב כן רק לדידן דקיי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף ורק מדרבנן חיישינן היכא דחזקה מסייע למיעוט וע"ז כתב דרבנן לא חששו ליה רק במיעוט המגרע כוחו של הרוב ולא במנגדו. אבל לר"מ דס"ל דרובא וחזקה לא אמרינן דרובא עדיף ומן התורה הרי הוא ספק השקול גם במנגד הוא כן דמן התורה אין לחלק בהו. אמנם המאור כתב בסוף מס' קידושין דרוב תינוקות מטפחין היינו בעיסה וכפירוש התוספות וכתב עוד דגם התינוק אינו ודאי טמא רק הוא טמא מכח הרוב והביא ראי' מלשון התוספתא דאמרה שסתם תינוקות טמאין שנשים נדות מגפפות ומנשקות אותן יעו"ש במאור שכתב דזה החילוק הא דברוב שרצים שורפין התרומה גבי עיסה בבית וברוב מטפחין אין שורפין משום דגם טומאת התינוק ג"כ אינו רק רוב ולפירושו הרי כיון דבטומאת התינוק ליכא רק רובא ועתה אנחנו מסופקין אם נגע התינוק כלל בעיסה או לא נגע הרי הך מיעוט שאין מטפחין מגרע כח הרוב של התינוקות טמאין הם וא"כ הרי יש מקום לומר דגם ר"מ לא קאמר דמיעוט בהדי חזקה יהיה דאורייתא רק בכה"ג אבל היכא דהמיעוט מנגד להרוב אפשר דגם ר"מ אינו חושש לו רק מדרבנן דבכה"ג לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכמו דמחלק הרשב"א כן אליבא דרבנן הרי כמו כן נוכל לחלק לר"מ גם בדאורייתא וזהו שנסתפקו התוס' גבי דמאי דמיעוט ע"ה שאינם מעשרים הוא רק מנגד להרוב מעשרים הרי נוכל לומר דבכה"ג גם לר"מ אינו מדאורייתא אע"ג דאיכא חזקת טבל. והא דבחולין (דף פ"ו) גבי שחיטת חרש שוטה וקטן בלא אחרים עומדים על גביו דמתיר ר"מ לשחוט אחריהם ומפרש טעמו משום דס"ל לר"מ דרוב מעשיהם מקולקלים ופריך בגמר' מאי אירי' רוב אפי' אי מיעוט מעשיהם מקולקלים נמי דהא ר"מ חייש למיעוט סמוך מיעוטו לחזקה ואתרע ליה רובא ומביא שם ראי' דבכה"ג אזל ר"מ לקולא מהא דמטהר גבי תינוק שנמצא בצד העיסה משום האי סברא. והרי אם נאמר מיעוט מעשיהם מקולקל והרוב הוא מתוקן הרי המיעוט מנגד להרוב ואפ"ה הא מדמה להו הגמ' להך דתינוק גם זה ניחא וכמו שכתבנו למעלה דבשחיטה הא איכא בכל בהמה ספק דנקובת הושט דהוי נבילה ולא מהני בהו שחיטה כלל ומותר לשחוט הבן אחריהם ורק רוב בהמות בני שחיטה נינהו וא"כ הרי המיעוט דמקולקל מגרע כח רוב בהמות הכשרות ופריך הגמ' שפיר ועכ"פ נסתפקו התוס' ביבמות שפיר

(ט) גם יתישב לנו בזה היטב דברי התוס' במס' כתובות (דף י"ג) דתנן שם ראוה מדברת עם א' ואמרה מאיש פלוני וכהן הוא דר"ג ור"א אומרים דנאמנת ור"י ס"ל דאינה נאמנת וכן פליגא שם בהיתה מעוברת ואמר שם ר' יהושע לר"ג ור"א אי אתם מודים בשבויה שנשבית ואמרה טהורה אני שאינה נאמנת כו' אמרו לו שאני שבויה דרוב עכו"ם פרוצים בעריות ופריך בגמרא דנימא שאני שבויה דפסולים אצלה והכא רוב כשרים אצלה מסייע ליה לריב"ל דאמר לדברי המכשיר מכשיר ואפי' ברוב פסולים וכתבו התוס' בד"ה מסייע דאכתי נימא שאני שבויה דהכל פסולים אצלה ותירצו דרוב הוא ככל. ושוב כתבו התוס' וז"ל וליכא למימר במדברת דליכא רק רובא נימא סמוך מעוטא לחזקה ואתרע ליה רובא. דאפי' אי אית לי' לר"ג ור' יהושע סמוך מיעוטא לחזקה אינו אלא פלגא ופלגא וצריכה להיות אסורה מספק ולא דמי לתינוק שנמצא בצד העיסה דמטהר לי' ר"מ מטעם סמוך מיעוטא לחזקה דאם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסורא להתיר הרי דהקשו התוס' דמאי מביא ראי' משבויה למדברת דבשבויה הרי הכל פסולים אצלה אבל מדברת אינו רק רוב פסולים הא יש להתיר מטעם סמוך מיעוטא לחזקת כשרות דידה וכמו דמטהר לה ר"מ גבי תינוק. ותי' דרק בטומאה מקיל משום זה דספק טומאה טהור אבל בספק איסורא הוא לחומרא. וביאור דברי התוס' דאע"ג דגבי תינוק ג"כ חלקו רבנן על ר"מ ומטמאין משום דמן התורה רובא וחזקה רובא עדיף מ"מ הקשו התוס' שפיר דבחולין (דף פ"ו) אמרינן דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא. הרי חזינן דזה תלוי בזה דמשום דר"מ חושש למיעוט גרידא מיהא מדרבנן וס"ל דלא אמרינן מיעוטא כמאן דליתא מש"ה חשיבא לדידי' מיעוטא לאסמוכי לחזקה ואיתרע לי' רובא מן התורה וכן הוא מבואר להדיא ברש"י בקידושין (דף פ') דהך פלוגתא דפליגא ר"מ ורבנן גבי תינוק אי אמרינן בו סמוך מיעוטא לחזקה תלוי באידך פלוגתא דר"מ ורבנן אי חיישינן למיעוטא ותרווייהו אזלי לטעמייהו וא"כ הרי בחולין (דף ה') איתא דרבן גמליאל נמנה על שחיטת כותי ואסרה דר"ג כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא וגזר רובא אטו מיעוטא יעו"ש ברש"י שפירש דהוא ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא והתוס' כתבו דהוא ר"ג דיבנה בר פלוגתא דר' יהושע הרי דאיהו ס"ל דחוששין למיעוטא וממילא משמע דבחזקה המסייע למיעוט ס"ל ג"כ כר"מ דאיתרע לי' רובא כיון דזה תלוי בזה. ומש"ה הקשו התוס' כאן לר"ג מדברי ר"מ ויען כי אין הדברים כ"כ מוכרחים משום הכי כתבו התוס' בלשון ספק וכתבו דאפי' אי אית לי' לר"ג ור"י סמוך מיעוטא לחזקה כו'. והא דנקטו התוס' גם ר' יהושע אע"ג דבבכורות (דף כ') מסקינן דר"י לא חייש למיעוטא מ"מ הרי בתחילה רצה שם הגמרא לומר להיפוך דר' יהושע חושש למיעוטא ומש"ה נקטו התוס' בדבריהם גם ר' יהושע אגב ר"ג ועיקר דקדוקם הוא משום ר"ג. ומשום הכי כתבו נמי התוס' רק לר"ג ור"י ודלגו לר"א דאמר שם נמי במשנה כר"ג משום דלא מצינו בשום מקום שום סמך האיך סובר ר"א אי חושש למיעוטא או לא. ודברי התוס' מדוקדקים. אמנם עיין במהרש"א שם שהקשה על התוס' דלמה הקשו רק על מדברת והרי גם מעוברת אע"ג דודאי נבעלה מ"מ הא אינו רק רוב הפסולים ואיכא מיעוט כשרים ואיכא למימר סמוך מיעוטא דכשרים לחזקת כשרות דידה. ואין לתרץ דהתוס' אזלי כאן בשיטת הרמב"ן בקידושין בסוגיא דסיבלונות שכתב דבודאי מגע לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דאתרע לה החזקה ע"י המגע ורק היכא דהספק הוא על המגע הוא דאמרינן הך סברא ומש"ה במעוברת דודאי נבעלה רק הספק אם לכשר או לפסול הרי הוא ודאי מגע ולא אמרינן בו סמוך מיעוטא לחזקה והקשו רק על מדברת שלא ראו כלל אם נבעלה והוא ספק מגע ודומה להא דתינוק שנמצא בצד העיסה דמטהר ליה ר"מ. זה אינו דהא הוכחנו לעיל דלר"מ מוכרח דגם בודאי מגע אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מה"ת וא"כ קשה קושי' מהרש"א. גם עוד קשה לי על התוס' מה ס"ד דהתוס' בקושיתם והרי גבי שבוי' הא ג"כ ליכא רק רובא לחודא דאע"ג דהכל פסולים אצלה מ"מ הא לא ידענו אם נבעלה וליכא רק רוב עכו"ם פרוצים בעריות ואיכא מיעוטא