בית הלוי חלק ב כז

איהי אית לה חזקת כשרות בתה לית לה חזקת כשרות הרי דאע"ג דבודאי נבעלה רק לא ידעינן אם לכשר לה או לפסול ורוב פסולים אצלה מ"מ חשיבא חזקת כשרות דידה חזקה והרי זה דומה ממש להא דעיסה בבית ורוב שרצים אצלה ונמצאו חתיכות על העיסה דבכה"ג הא כתבו הרמב"ן והרשב"א דלא חשיבא חזקה כלל. ובע"כ ההכרח לומר כמש"כ דגם הם מודים דאפילו בכה"ג חשיבא חזקה גמורה מן התורה ולא כתבו סברתם רק לגבי הא דסמוך מיעוטא לחזקה דקיי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף מדאורייתא ולא חיישינן להמיעוט והחזקה ורק דקיי"ל דמדרבנן החמירו לחוש להמיעוט היכא דהחזקה מסייע לו וע"ז כתבו דלא חששו לו רבנן רק היכא דלא איתרעי כלל החזקה אבל היכא דאיכא ודאי מגע ורוב המתעסקין בה מבטלים החזקה איתרעי קצת החזקה ולא חששו לו רבנן כלל והדרינן לכללא דרובא וחזקה רובא עדיף. אבל בכתובות דר"ג ור"א ס"ל דבברי דידה וחזקה נאמנת לגמרי על פי דין תורה ודאי דגם בכה"ג דאיכא ודאי מגע חשיבא שפיר חזקה. וא"כ הא ניחא שפיר סוגי' דחולין (דף פ"ו) דהרמב"ן לא כ' סברתו רק לדידן דחזקה המסייע למיעוט אינו רק חששא דרבנן אבל לר"מ דס"ל דכל היכא דחזקה מסייע למיעוט הוא דאורייתא דהרי ר"מ אזל מטעם זה לקולא ומטהר בתינוק שנמצא בצד העיסה וא"כ בס"ד דהי' ס"ל דיש להשוות ספק איסור לספק טומאה פריך שפיר דגם אי רוב מעשיהם מקולקלים יש להקל לר"מ וכמו דמקיל בתינוק דבדאורייתא אין לחלק כלל בין ודאי מגע ללא ודאי מגע ומוכרח לתרץ דספק איסור הוא לחומרא. ויצא לנו מזה דאע"ג דהרשב"א מתרץ הא דלא אמרינן בהא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין סמוך מיעוטא לחזקה משום דבודאי נתעסק בה אחד זהו רק לדידן אבל אליבא דר"מ דס"ל דבחזקה המסייע למיעוט הוא דאורייתא גם בכה"ג אמרינן ליה ולדידי' במצא גדי שחוט צ"ל אסור מן התורה דאע"ג דבמיעוט גרידא לא חייש ר"מ רק מדרבנן מ"מ בחזקה בהדי מיעוט הרי הוא דאורייתא לדידי' וא"כ גם בודאי מגע אמרינן לי' ואסורה מדאורייתא גם יצא לנו מזה להרמב"ן דאינו מחלק בין הך דתינוק להך דעיסה בבית רק משום דכאן הוא ודאי מגע דר"מ חולק בע"כ גם על הך דעיסה בבית דלדידי' אין לחלק כן

[ה] והנה בדברים הללו צריך עיון לי טובא דברי התוס' רי"ד במס' קידושין (דף ע"ט) שהקשה שם על מה שפרש"י רוב תינוקות מטפחין היינו בשרצים אבל בעיסה ודאי נגע התינוק מדחזינן הבצק בידו והקשה בתוס' רי"ד דא"כ אמאי אמרינן שם דעיסה בחזקת טהרה עומדת וז"ל לפי' המורה דאיכא ודאי מגע בעיסה קשה ממאי דאיתא בריש נדה דשמאי סבר העמד אשה על חזקתה ולא אמר העמד טהרות על חזקתן מפני שהם ודאי מגע. ביאור דבריו דבריש נדה קסבר שמאי כל הנשים דיין שעתן ומפרשינן שם טעמו דקסבר העמד אשה על חזקתה והלל אשה כיון דמגופה קחזי' לא אמרי' אוקמא אחזקתה והוקשה לו להתוס' רי"ד אמאי לא אמרינן יותר טפי לשמאי העמד טהרות על חזקתן דבזה לא הי' דיחוי של הלל עולה ועיי' במהר"ם לובלין ריש נדה שהקשה כן ותירוצו אינו מובן לי כלל יעו"ש והתוס' רי"ד מפרש דבטהרות כיון דאיכא ודאי מגע לא שייך לומר בהו חזקה והקשה מזה על פרש"י ובודאי דבריו צע"ג דהרי בקידושין קיימינן אליבא דר"מ דמש"ה מטהר להעיסה ולדידי' גם בכה"ג חשיבא חזקה דהא מביא הגמר' בחולין מכאן ראיה גם לשחיטת חשו"ק דהוא ג"כ ודאי מגע. וכן הרי בהך דראוה מעוברת דהוא ג"כ ודאי מגע ומ"מ אמרינן דבה איכא חזקת כשרות ומצטרף בהדי ברי דידה לר"ג ור"א וצ"ע

[ו] והנה דברי הרשב"א במשמרת הבית צ"ע דהרבה להביא כמה קושיות ומשום זה כתב סברתו דבודאי מגע לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והרי בזה אינם מיושבים כל הקושיות שלו דהניחא הא דשורפין בהך דעיסה בבית וכן ניחא בזה הא דסמכינן על רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם אבל הרי עדיין אינו מיושב מה דהקשה הרשב"א לרב אשי דלא ס"ל לחלק בין אפשר ללא אפשר אנן היכי אכלינן בשרא נימא סמוך מיעוטא לחזקה ודלמא במקום נקב שחט דלא שייך כלל סברתו וכן אמאי לא אמר רב כהנא היכי אכלינן והקשה רק לר"מ וצ"ע

[ז] שוב כתב הרשב"א במשמרת הבית וז"ל עוד אני אומר דשאני ההוא מיעוטא דביבמות (דף קי"ט) באשה שהלך בעלה וצרתה למה"י דאע"ג דרוב נשים מתעברות ויולדות מ"מ אשתו אסורה דחיישינן למיעוט מפילות ואמרי' סמוך מיעוטא לחזקה דהוי' קיימה בחזקת איסור לשוק דאותו מיעוט מגרע הרוב כלומר מאותו חלק המרובה שמתעברות יש עוד מיעוט המפילות דהרי לא כל הנשים מתעברות דאיכא נמי. עקרה ורק רובן מתעברות ומאותו רוב המתעברות איכא עוד מיעוט המפילות המגרע כוחו ומחסרו לפיכך חשוב להסמיכו לחזקה ולעמוד נגד הרוב אבל הכא ובעיסה בבית המיעוט של הצפרדעים אינו מגרע כוחו של שרצים רק עומד כנגדו ומיעוט כזה אינו חשוב להצטרף וסברא זו כתבה ג"כ הנמוקי יוסף בר"פ האשה שהלך בעלה וצרתה שהקשה על הא דבכל הסוגי' דשם מזכיר הגמר' רק למיעוט המפילות ולא הקשה אמאי לא אמרה מיעוט שאין מתעברות כלל ותי' בשם הרשב"א דאין מתעברות דמנגד להרוב לא אמרינן בו סמוך לחזקה יעו"ש. אמנם הגם דסברא הזאת מובנת לנו אמנם לא ידעתי מה מתרץ המה"ב בזה הא דהקשה על הא דסמכינן על רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דאע"ג דמיעוט דאינו מומחה אינו מסולק מן הרוב רק מנגדו מ"מ זה ניחא בבהמה דידוע לנו דבודאי כשירה היא אבל הרי בכל בהמה יש להסתפק בה דלמא היא נקובת הושט דאינו מועיל בה שחיטה כלל ורק משום דאזלינן בתר רובא לא חיישינן להו וכדאמר רב אשי דהא דאזלינן בתר רובא נוכל ללמוד משחיטה מדלא חיישינן דלמא במקום נקב שחט וא"כ רק רוב בהמות יש להם היתר ע"י שחיטה וא"כ כשנתוסף בה עוד ספק ולא ידעינן אם נשחטה ע"פ מומחה או לא הרי מיעוטא של אינו מומחה מחסר ומגרע כוחו של הרוב בהמות כשירות הם דמאותו הרוב אתה מחסר זה המיעוט והרי הוא דומה ממש להך מיעוט נשים המפילות. וא"כ הדר קשה אמאי לא אמרי' בו סמוך מיעוט דאינו מומחה לחזקה דהרי גם בבהמה שלא בדקה מקודם אם היא נקובת הושט או לא סמכינן על הא דרוב מומחין הם וגם במצא גדי שחוט מכשרינן ליה מהאי טעמא. ועוד יותר קשה הא דבב"מ (דף כ"ד) דר' חנינא מצא גדי שחוט והתירו לו משום שחיטה כר"ח בנו של ריה"ג ומשום מציאה התירו לו כרשב"א דאמר דהמוצא במקום שרבים מצוים הרי אלו שלו ומדקדק הגמר' מדהתירו לו משום מציאה ש"מ הי' ברוב ישראל ש"מ אמר רשב"א גם ברוב ישראל ומשני ברוב עכו"ם ורוב טבחי ישראל וקשה דהרי שם איכא מיעוט עכו"ם ורק רוב ישראל וא"כ ניחוש למיעוט אינו מומחה דלמא שחטה דהרי מיעוט אינו מומחה מסולק הוא מן הרוב של ישראל ומגרע כוחו ונימא בו סמוך מיעוטא לחזקת אינה זבוחה ותאסר באכילה וצ"ע להבין כוונתו של הרשב"א מה רוצה לישב בסברא זו הני קושי' דמומחין. והגם שעלה בדעתי לישב קצת רק עדיין לא בררתי הדברים לכן לא כתבתים. והמבין מדעתו יעיין בזה לישב הדברים על מכונם אמנם עיקר סברת הרשב"א הרי מובן הוא דבכה"ג לא אמרינן בו סמוך מיעוטא לחזקה

[ח] ובסברא זו נוכל לישב דברי תוס' דיבמות (דף