בית הלוי חלק ב כו

מיעוטא דאינו מטפחין לחזקת טהרה דעיסה וחכמים מטמאי' משום דס"ל דמה"ת רובא וחזקה רובא עדיף ומבואר במסכת נדה (דף י"ח) דגם לרבנן אין שורפין עליו התרומה דגבי עיסה בבית כיון שנמצא חתיכות על העיסה הרי הוא ודאי מגע בעיסה ולא שייך חזקה כלל כיון דרובא שרצים מש"ה שורפין. וכן כתב בחידושי הריטב"א ביבמות (דף קי"ט) יעו"ש

[ב] והנה דברי הרמב"ן צריכין ביאור דמהו החילוק שיש בהך דעיסה בבית ובין הך דתינוק שנמצא בצד העיסה, דבהך דתינוק שנמצא בצד העיסה נחלקו בו רש"י והתוס' דרש"י מפרש דאיירי בידוע שהתינוק נגע בבצק דהא חזינן בצק בידו רק הספק הוא על התינוק אם הוא טהור או טמא ומטמאין לרבנן משום דרוב תינוקות מטפחין היינו בשרצים ורובם של תינוקות טמאין. והתוס' וכן הסכים הרמב"ן והרשב"א מפרשים דהתינוק ודאי טמא הוא ורוב תינוקות מטפחין היינו בעיסה והספק הוא דלמא אדם אחר טהור נתנו להתינוק. וא"כ לפירושם הרי בעיסה הוא ודאי מגע דהרי איזו אדם נגע בהעיסה ונטל ממנה זה הבצק שביד התינוק רק הספק אם התינוק הטמא נטלו בעצמו או היה כאן אדם טהור ונתן להתינוק וכיון דאיכא רובא דרוב תינוקות מטפחין הרי הוא דומה ממש להך דעיסה בבית דהוא ג"כ ודאי מגע ואמאי אין שורפין עליו התרומה ולכאורה היה נראה דאיירי באינו ידוע בודאי דהבצק שביד התינוק הוא מאותה עיסה עצמה רק דיש להסתפק דלמא אחר הביא לו בצק ממקום אחר ונתן להתינוק וא"כ ליכא ודאי מגע ומש"ה אע"ג דרובא הוא דהתינוק לקח מהעיסה מצרפינן חזקת טהרה דהעיסה למיעוטא. ועיין במאור סוף מס' קידושין שכ' ג"כ דיש להסתפק על הבצק שבידו דלמא ממקום אחר הובא ואם נאמר כן יתבאר לנו דהיכא דניכר דהבצק הוא בודאי מאותו עיסה היו שורפין עליו התרומה לרבנן דר"מ וכמו ששורפין בעיסה בבית. ועי' בתוספו' קידושין (דף פ') ובחולין (דף פ"ו) שכתבו דהא דמטהר ר"מ גבי תינוק משום סמוך מיעוטא לחזקת טהרה דעיסה ואמרינן דלמא אדם טהור נתנו להתינוק. ומדדקדקו התו' וכתבו אדם טהור דוקא מוכח דהם מפרשים דאיירי אפילו בידוע ודאי שזה הבצק ניטל מהך עיסה שאנחנו דנים עלי' דאם היה הספק דלמא ממקום אחר הובא הבצק לא היה להתוס' לכתוב אדם טהור דמאי נ"מ בזה אם הביאו אדם טהור או אדם טמא. ורק דהתוס' לשיטתם ניחא דהם כתבו שם טעם אחר על הא דאין שורפין בהך דתינוק משום דהא דרוב מטפחין אינו רוב גמור ולדידהו שפיר מצי איירי גם בידוע שהוא מהך עיסה אבל להרמב"ן דמפרש הטעם דאין שורפין משום סמוך מיעוטא לחזקה וגם כ' דבאיכא ודאי מגע לא אמרינן הך סברא הרי לכאורה שע"כ מפרש כמ"ש דהספק דלמא ממקום אחר הביאו. אמנם לפי"ז צריך עיון לי דעי' במס' טהרות פ"ג משנה ת' בר"ש הובא שם דברי התוספתא וז"ל אע"פ שהבצק בידו טהור שאני אומר אחר נטלו ומשמע דאיירי גם בידוע בודאי שהבצק הוא מהעיסה ולהרמב"ן הו"ל לומר אדם אחר נתנו ואפ"ה הרי אין שורפין עליו. וצע"ק

[ג] גם עוד י"ל דס"ל להרמב"ן דהא דאמרינן רוב תינוקות מטפחין בעיסה אין הכוונה דבנטילה זו של הבצק שאנו רואין עתה ביד התינוק איכא רובא מצד עצמו דהרוב הוא דהתינוק בעצמו נטלו רק ס"ל להרמב"ן דעל נטילה אחת לא שייך רובא כלל וכמו דנוכל לומר דהתינוק בעצמו נטל כמו כן נוכל לומר דאדם אחר נטלו ונתן להתינוק והנטילה מצד עצמה הוא רק ספק השקול ממש וליכא רובא כלל למתלי בתינוק יותר מבאדם אחר, ואפשר גם להיפוך י"ל דאפי' ספק השקול אינו דטפי יש לתלות באנשים אחרים דהם רובא נגד התינוק שאינו רק אחד רק דגם בלא נטילת הבצק ואפי' היה ידוע לנו בוודאי דאדם אחר נתנו לתינוק מ"מ איכא רובא דרוב תינוקות העומדים אצל העיסה דרכם לטפח בעיסה. והרי ז"ל המאור סוף קידושין ודאמרינן שדרכו של תינוק לטפח כלומר לטפח הבצק בעיסה וע"י כן נוגע בה וכגון שנוטל הבצק מהעיסה באדם טהור כו' הרי להדי' דהמאור מפרש דהך רוב מטפחין הוא מצד עצמו ולא קאי כלל על נטילת הבצק מהעיסה וכמו כן נאמר להרמב"ן. והא דנקטה המשנה ובצק בידו הוא לרבותא דר"מ דאפ"ה מטהר אבל הא דמטמאין חכמים אינו כלל משום מה דבצק בידו רק דבלא"ה דרכו לטפח והרי ז"ל התוספתא הובא בר"ש בפ"ג דטהרות מ"ח תינוק שנמצא עומד בצד כופת של בצק או בצד חבית של משקין ר"מ מטהר וחכמים מטמאין שדרך התינוק לטפח כו' יתר על כן א"ר יוסי נמצא רחוק מן העיסה אע"פ שבבק בידו טהור כו' הרי להדי' דלחכמים טמא גם באין בצק בידו שדרכו מעצמו לטפח אבל בלא הך סברא נטילת הבצק מעצמה ליכא רובא כלל וא"כ הרי הך מיעוטא דאינו מטפחין הוא ספק מגע דכיון דעל עצם הנטילה ליכא רובא כלל ומש"ס אמרי' בו שפיר סמוך מיעוט לחזקה ואין שורפין, ולא דמי לעיסה בבית ושרצים וצפרדעים מטפלין בה ונמצאו חתיכות דברוב שרצים שורפין דהרי על הודאי מגע איכא רובא דהיינו שהחתיכות שנמצאו על העיסה דהוא ודאי מגע איכא בהו רובא דשרצים. אבל גבי תינוק הרי בודאי המגע שלו ליכא רובא כלל והוא רק ספק השקול ובהרובא הא ליכא ודאי מגע ומש"ה אמרינן בו חזקה מסייע למיעוט ואין שורפין. כן נראה נכון בדעת הרמב"ן

[ד] ועכ"פ הא נתבאר לנו בדעת הרמב"ן דע"כ הך דתינוק שנמצא בצד העיסה איירי באופן דאינו ודאי מגע אבל היכא דאיכא ודאי מגע לא שייך לומר בו סמוך מיעוטא לחזקה. ולכאורה קשה לי טובא ע"ז מהא דבחולין (דף פ"ו) דתנן דחרש שוטה וקטן ששחטו בלא אחרים רואין אותם דמתיר ר"מ לשחוט הבן אחריהם וכן פוטרו מכיסוי ומפרשים בגמר' שם טעמו דר"מ דס"ל רוב מעשיהם מקולקלים ופריך בגמ' למה לי רוב מעשיהם מקולקלים אפי' אי מיעוט מעשיהם מקולקלים נימא סמוך מיעוטא לחזקה של אינה זבוחה ואיתרע ליה רובא ומש"ה יהיה מותר לר"מ לשחוט אחריהם ומביא ראיה דבכה"ג אזל ר"מ לקולא מהא דתינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו דר"מ מטהר דאע"ג דרוב תינוקות מטפחין מ"מ אמרינן סמוך מיעוטא דאינם מטפחין לחזקת טהרה דעיסה וטהורה ומשני אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר. ולהרמב"ן דמחלק בין היכא דאיכא ודאי מגע וגם בע"כ ס"ל דבתינוק ליכא ודאי מגע א"כ מאי פריך דבתינוק דליכא ודאי מגע שפיר אמרינן בו סמוך מיעוטא לחזקה אבל בשחיטת חרש שוטה וקטן דהוא ודאי מגע דהרי היא שחוטה לפניך אם היינו אומרים דרוב מעשיהם מתוקנים לא היינו מצרפין המיעוט לחזקת אינו זבוחה וכמו דבעיסה בבית לא מצרפינן החזקה. ותדע דהרי כ' הרשב"א הא דלגבי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם לא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה משום דבודאי נתעסק בה מתעסקין ורוב המתעסקין בה מבטלין חזקתה. וא"כ אם הי' בחשו"ק רוב מעשיהם מתוקנים הרי היה ממש דומה להך דרוב מומחין ולא היינו אומרים בו כלל סמוך מיעוטא לחזקה. ומאי פריך מהך דתינוק. והנראה דגם הרמב"ן והרשב"א מודים דגם היכא דאיכא ודאי מגע מ"מ חשיבא שפיר חזקה גמורה מן התורה ותדע דהרי בכתובות (דף י"ג) גבי היתה מעוברת ואמרה מאיש פלוני וכהן הוא דרבן גמליאל ור' אליעזר אומרים דנאמנת ואמרינן שם דר"ג מכשיר ואפילו ברוב פסולים אצלה. והטעם דנאמנת מפרשינן בגמרא שם דהוא משום ברי דידה בצירוף החזקת כשרות דידה וכדאיתא שם לדברי המכשיר בה פוסל בבתה דבשלמא