בית הלוי חלק ב כד

א"כ הא א"א בלא"ה לאוקמא המשנה כן וכמש"כ הרמב"ן א"כ תיקשה מנ"ל להקל בדיעבד גם בישנו לפנינו. שוב מצאתי באור זרוע הלכות שחיטה שכתב להדיא דהא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין לא אמרי' רק בדיעבד ולא לכתחילה ולא חילק כלל בדיעבד בין ישנו לפנינו ובין אינו וזהו כדעת בעה"ע וסיים שם דלא נחלקו אינך אמוראי על רבינא רק בדיעבד אבל בלכתחילה שוין יעו"ש. הרי להדי' דס"ל דגם על סמך בדיקה אסור דלרבינא הא ודאי דאסור וכמו דאיתא בגמר' וזהו כהב"י ורמ"א ועכ"פ גם לבעה"ע מיושב קושי' התוס'

[ח] אמנם יש לעיין לבעה"ע והעומדים בשיטתו דגם על סמך בדיקה אסור הא תשאר קושי' המאור מהא דלישנא בתרא דרבינא דס"ל ג"כ רוב מומחים הם ולדידי' הא חזינן דשרי גם לכתחילה לכל הפחות על סמך שיבדקנו דמפרש הכל מוחזקין שוחטין לכתחיל' ואע"פ שאינם מומחים וכמו כן הוא לדידן. והנראה ברור דהא דס"ל לבעה"ע דאסור אפי' על סמך בדיקה אינו אלא כשיש לפנינו מי שיוכל לבודקו דאז מקרי לכתחילה אבל היכא דא"א לבודקו עתה שאין כאן שום מומחה והוא נצרך לבשר לצורך גדול שרי ליתן לו לכתחילה דזה חשוב כמו דיעבד דמה לי הפסד הבהמה ומה לי חסרון מה לאכול. ועיין בתבואות שור ובתורת יקותיאל שני הגאונים כאחד נסתפקו בזה לדעת הגאונים בהא דמחלקין הגאונים בין לכתחילה לדיעבד אם הוא רק ביש מומחה שיבדקנו ואז הוא דאסור בלא בדיקה או אפשר גם באין מומחה כלל מ"מ כל שלא נשחטה הבהמה אסור ליתן לו לשחוט כיון דודאי לא יבדקנו אח"כ יעו"ש בדבריהם שהביאו דברי הרא"ש דמוכרח דאסור מדהקשה דניקום הכל שוחטים ואפי' אינו מומחה ע"ס שיבדקנו ואם שחט וא"א למבדקי' שחיטתו כשירה ואי נאמר דבאי אפשר לבודקו שרי גם לכתחילה א"כ האיך שייך למיתני ביה דיעבד כיון דבכה"ג שרי גם לכתחילה ושוב הביאו לדברי המרדכי שכתב וז"ל ופסק באור זרוע רוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם דוקא בדיעבד אבל לכתחילה אין לסמוך על הרוב היכא דאפשר לברר. ומשמע דבא"א לברר שרי גם לכתחילה לשיטתם. וא"כ הא ניחא ל"ב דרבינא ושפיר תני ביה לכתחילה דמשכחת דשרי לכתחילה באין כאן מומחה שיכול לבודקו. ויצא לנו מזה דלבעה"ע והעומדים בשיטתו דס"ל דגם על סמך בדיקה אסור מוכרח קולא אחרת דבאין מי שיבדוק שרי ליתן גם לכתחילה ולהרא"ש והמאור שהקשה מל"ב דרבינא וכן הרמב"ן שחשש לקושי' זו והוכיח מניה דמותר ליתן ע"ס בדיקה מוכח דבלא זה אסור לכתחילה גם באין מי שיבדקנו. וספיקו של התב"ש והתו"י הוא פלוגתא דרבוותא הראשונים ז"ל

[ט] היוצא מדברינו דאם נאמר דמדרבנן לא סמכינן לגמרי על הך רובא לכתחילה מוכרח אחד מהני שלשה סברות או כהרמב"ן דכל דלא מעכב בדיעבד שרי לסמוך ע"ס שיבדקנו אח"כ. או כבעה"ע דאח"כ אין צריך בדיקה כלל ושרי בלא תיקון ואפי' בישנו לפנינו. או דנאמר דגם באינו מוחזק שוה כדין אינו מומחה ולא סמכינן עליו לכתחילה. דבאתד מהני שלשה סברות מיושב הא דלא מוקי שארי אמוראי כאוקימתא דרבינא וכמו שנתבאר ועיי' תוס' דף ג') ד"ה רוב מצוין מומחין הם ושוחט גם לכתחילה דאין לפרש דרק דיעבד כשר אמאי לא מוקי שארי אמוראי ג"כ כרבינא ולפי"ז צ"ל דלא ס"ל כל הני סברות או דאזלי לשיטתם, דס"ל דגם לאביי שרי בכותי שוחט וישראל יוצא ונכנס וא"א לבודקו ע"י כזית בשר דמזה הוכיחו המחברים דס"ל דלא כהרמב"ן וגם היכא דשרי בדיעבד מ"מ אסור ליתן על סמך שיבדקנו אח"כ. וגם סברת בעה"ע לא ניחא להו דס"ל לסברא פשוטה דאי נאמר דלכתחילה לא סמכינן על הך רובא גם אם שחט יהיה אסור כל שישנו לפנינו ואפשר לבודקו דכיון דיכולין בקל לבודקו הרי הוא כמו לכתחילה. וגם ס"ל דבאינו מוחזק ודאי דשרי לכתחילה בלא שום בדיקה דכן משמע להו להתוס' לשון הגמרא דקאמר לעילופא לא חיישינן משמע דלא חיישינן לי' כלל ומש"ה הוכיחו שפיר דאם נאמר דלכתחילה אין סומכין א"כ הרי נוכל לפרש המשנה הכל מומחין שוחטין לכתחילה ואפי' אינם מוחזקין אבל אינו מומחה לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה והוכיחו מזה דלא חיישינן כלל למיעוטא דאינם מומחין וכמו שכתבו התוס' בבכורות (דף כ') דאינם מומחין הוא מיעוטא דמיעוטא ושרי גם לכתחילה. אמנם יש לומר דלעולם התוס' ס"ל דמוחזקין ואינם מומחין שוים ואם אינו מומחה אסור לכתחילה גם אינו מוחזק כן וכדעת הרא"ש וגם י"ל דס"ל ג"כ סברת הרמב"ן ואין כונת התוס' בקושייתם דגם שארי אמוראי לוקמא ממש כאוקימתא דרבינא רק כונתם כקושי' הרא"ש דנוקים הכל באינו מומחין ושרי ע"ס בדיקה ובדיעבד וא"א לבודקו כשר. ולא ס"ל תירוצו של הרא"ש. אמנם זהו דוחק קצת דהיה להם לפרש דבריהם ומשמעות דבריהם דנוקים לגמרי כרבינא ומוכרח כמש"כ

[י] ובדעת הרמב"ם לא ברירא לן לפי"ז האיך דעתו, שפסק דלכתחילה לא ישחוט אינו מומחה ואם שחט בודקין אותו אם הוא מומחה ובהלך לו כשר. ויש להסתפק מה דעתו אי שרי ע"ס בדיקה אח"כ דלדידי' י"ל דס"ל דאסור וכהתוס' ולא מצינן לפרש המשנה במומחין כיון דאיהו פוסק דאינו מוחזק ג"כ אסור לכתחילה א"כ הא לא מצינו לפרש הכל מומחין שוחטין דמאי קמרבינן כיון דגם מוחזקין בעינן לכתחילה וכמש"כ למעלה. ואין להוכיח דודאי דעתו דאסור דהרי בדין אינו מוחזק כתב הרמב"ם וז"ל ישראל היודע ה' שחיטה ה"ז לא ישחוט בינו לבין עצמו לכתחילה עד שישחוט בפני חכם פעמים רבות עד שיהי' רגיל וזריז ואם שחט תחילה בינו לבין עצמו שחיטתו כשירה הרי דאוסר לכתחילה באינו מוחזק ובדיעבד ס"ל דאין צריך לשואלו כלל אם נתעלף ואפי' הוא לפנינו. והנה אם כנים אנחנו בהסברא שכתבנו למעלה (באות ה') דכל דבדיעבד אין צריך בדיקה כלל אסור ליתן ע"ס שיבדקנו אח"כ דנמצא עובר על תקנת חכמים וגם להגאונים אינו מותר באינו מומחה רק משום דס"ל דגם אחר שחיטה צריך בדיקה ע"פ דין א"כ באינו מוחזק להרמב"ם דחושש לכתחילה ובדיעבד אין צריך בדיקה אסור לכתחילה אפי' ע"ס שיבדקנו. וא"כ הרי תיקשה על אינך אמוראי אמאי לא מוקמי כלישנא בתרא דרבינא הכל מוחזקין שוחטין לכתחילה ואפי' אינם מומחים מ"מ שרי לכתחילה ע"ס שיבדקנו אחר כך אבל אינו מוחזק לא ישחוט דאפי' ע"ס בדיקה אסור ואם שחט שחיטתו כשירה ונוכיח מזה דס"ל דגם באינו מומחה אסור ע"ס בדיקה. זה אינו מוכרח די"ל כמו שתירצנו דברי בעה"ע דשחיטתו כשירה צ"ל עם איזה תיקון ואינו מוחזק כשר דיעבד ממילא וא"צ לשואלו גם להרמב"ם רק זה קשה עדיין להרמב"ם דאינו מוחזק אסור גם ע"ס בדיקה והרי ללישנא קמא דרבינא דלא חייש לעילוף שרי גם לכתחילה דקאמר הכל מומחין שוחטין ואע"פ שאין מוחזקין והוא כעין קושי' המאור על הגאונים וכמו כן לדידן שרי וצ"ל דהרמב"ם אינו אוסר רק באם יש לפנינו מוחזק שיכול לשחוט אבל באין מוחזק והוא צריך לבשר חשוב כמו דיעבד ושרי גם לכתחילה וכפי סברת התב"ש והתוי"ק שהבאנו (באות ח') ובהכי איירי המשנה לל"ק דרבינא. וא"כ גם אנו נלמוד מני' דגם באינו מומחה שרי גם לכתחילה אם אין כאן שום מומחה וכדעת בעה"ע שהבאנו שם דזה מקרי דיעבד. אמנם כל זה הוא אם נפרש דלהרמב"ם אסור לכתחילה עד דנדע שהוא מוחזק אבל עיין בב"י שכתב לפרש בדברי הרמב"ם דגם אם אין יודעים אם הוא מוחזק שרי לכתחילה ג"כ וכבעה"ע והרמב"ם דאוסר קאי על השוחט בעצמו פי' שיודע שאינו מוחזק וא"כ הא ניחא בלא"ה דהא דקאמר רבינא ואע"פ שאין מוחזקין פירושו שלא נתחזק לפנינו במוחזק