בית הלוי חלק ב כב

קאמר סתמא דגמרא רוב מצוין מומחין הם מדכתב הרא"ש דבדין מוחזקין לא ידעינן האיך פסק האלפס דמהא דאמר בגמרא כולהו כרבינא לא אמרי כו' אינו מוכרח מדחזינן דהוצרך האלפס להביא ראי' אחרת לאינו מומחין יעו"ש בדברי הרא"ש היטב, ולדברינו הרי מוכרח שפיר דהרי על הני אמוראי המ"ל להיפוך דס"ל דתרווייהו להחמיר ומדאמר סתמא דגמרא כן מכלל דס"ל להלכה כן והוא בתר רבינא דהרי הך סוגי' באה לפרש אמאי לא אמרי כרבינא אמנם גם זה ניחא דהרי ברבינא איכא ב' לישני וכשאומר כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמרת מומחין אין שאין מומחין לא הרי בא ליישב ג"כ לשון ב' של רבינא אמאי לא אמר כל"ק ולדידי' הא מוכרח לומר דס"ל רוב מומחין הם דהרי כן ס"ל להדי' הך לישנא וכן באידך לישנא בא לכלול ג"כ ל"ק אמאי לא אמר כל"ב וא"כ מוכרח בגמרא לומר כן ואין מכאן ראי' דס"ל להגמרא דבתר רבינא דהלכה כן, ועכ"פ נהדר לדידן דהא דכ' הרא"ש דשרי ליתן ע"ס בדיקה הוא רק משום קושי' המאור מלישנא בתרא דרבינא וכמו שנתבאר

[ד] וא"כ יש לעיין דהרא"ש אחר שהביא פי' הגאונים כתב וז"ל וקשה לי להאי פירושא אמאי לא מוקי אינך אמוראי מתניתין כרבינא במומחין והכי קתני הכל שוחטין לכתחילה אע"פ שאינו מומחה על סמך שיבדקנו אח"כ ואם שחט וליתא קמן שחיטתו כשירה ותי' דלא שייך למתני הכל שוחטין לכתחילה כיון שמחוסר תיקון אחר השחיטה שאסור לאכול בלא בדיקה ולא מקרי כה"ג לכתחילה. ביאור דבריו דנהי דלאוקמי לגמרי כרבינא הכל מומחין שוחטין ואינו מומחה כשר בדיעבד לא מצינן לאוקמא או כמו שתי' הרמב"ן משום דגם אינו מומחה שרי לכתחילה ע"ס בדיקה או כתי' הנ"ל כיון דאינו מומחה ואינו מוחזק שוה להרא"ש מש"ה שינה הרא"ש בקושייתו דנפרש כולה באינו מומחה והכל שוחטין וקמ"ל דגם אינו מומחה שרי ע"ס שיבדקנו ובדיעבד כשר גם בלא בדיקה בא"א לבודקו. וע"ז תירץ כיון דאח"כ צריך בדיקה לא שייך למתני בו לכתחילה והרי לדידי' תשאר קושי' המאור דהרי בלשון שני חזינן דמפרש הכל מוחזקין שוחטין ואע"פ שאינו מומחה ולהרא"ש הא אי אפשר לומר כמש"כ הרמב"ן דרבינא איירי ע"ס בדיקה דא"כ האיך קרי ליה לכתחילה ומוכח דשרי בלא שום בדיקה כלל וכמו כן לדידן. וצ"ל דלא כתב הרא"ש דבצריך בדיקה לא שייך למקרי לכתחילה אלא בכה"ג שהקשה דכל המשנה איירי רק בדין א' של אינו מומחה או אינו מוחזק והדיעבד של המשנה הוא משום האי דינא גופי' דצריך בדיקה לכתחילה ומש"ה לא שייך למתני בי' לכתחילה מה דהוא רק על סמך שיבדקנו אבל לאוקימתא דרבינא דל"ב הכל מוחזקין שוחטין ואע"פ שאינם מומחין דבדיעבד דתני הוא משום אינן מוחזקין דזה מעכב הבדיקה גם בדיעבד אסור בלא בדקו ולא איירי המשנה בהאי דינא דבמומחין צריך בדיקה לכתחיל' ולכתחילה דהכל קאי עיקרו על מוחזקים רק הריבוי דהכל קאי על אינו מומחה שפיר מצי למתני ביה לכתחילה מה דשרי לסמוך לכתחילה שיבדקנו אח"כ ורק להגאונים ודעת הרא"ש דאינו מומחה ואינו מוחזק שוים ולא תני במשנה דיעבד רק משום האי מילתא גופי' מה דלכתחילה צריך בדיקה ע"ז כתב הרא"ש דלא שייך למתני בי' לכתחילה כיון דמחוסר אותו בדיקה כן נראה ביאור דברי הרא"ש ודעתו בזה

[ה] והנה הטור הביא דעת בעל העיטור שכ' אי ידעינן ביה דגמיר אפי' לא איתחזק שוחט לכתחלה ואי לא ידעינן אי גמיר או לא לכתחלה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשירה וא"צ לבודקו ואפילו אם הוא לפנינו. הרי דבאינו מוחזק ס"ל כהרמב"ן דאין חוששין כלל גם לכתחילה ובאינו מומחה לכתחילה צריך בדיקה ובדיעבד א"צ בדיקה גם אם הוא לפנינו ועיי' בב"י שכתב דדעת רש"י הוא ג"כ כבעה"ע בדינא דאינו מומחה. ולכאורה הי' נראה דבעהיע אינו רק מקיל על דעת הגאונים דהם מצריכים בדיקה גם אח"כ בישנו לפנינו ואיהו סבירא ליה דאין צריך. אבל במה שהעלו הרמב"ן והרא"ש דגם להגאונים שרי על סמך שיבדקנו גם הוא מודה בזה והא דכתב בעה"ע דלכתחילה אסור קאי באין בדעתו לבודקו אח"כ דהרי לכאורה דחוק לומר דבעה"ע יחלוק על הגאונים בסברא מהופכת לגמרי דאחר השחיטה מקיל יותר גם בישנו כאן וקודם יחמיר יותר דגם על סמך בדיקה אסור וכל למעוטי במחלוקת עדיף. ועוד דאל"כ הא תשאר על בעה"ע השני קושי' הנ"ל חדא מהא דל"ב דרבינא דשרי להדיא גם לכתחילה באינו מומחה וגם קושי' התוס' דנוקמא המשנה כן הכל מומחין שוחטין לכתחילה ואע"פ שאינם מוחזקין דלדידי' הא אין לתרץ כמש"כ לעיל על הרא"ש כיון דכתב להדי' דבאינו מוחזק שרי גם לכתחילה ובע"כ מוכרח לומר כרמב"ן דעל סמך בדיקה שרי. ועיי' בהגהות אשרי ובמרדכי שכתב בשם אור זרוע ג"כ כבעה"ע דלכתחילה אסור ובדיעבד שרי בלא בדיקה ובדברי כולם הרי יכולין אנחנו לפרש דאוסרים רק באין דעתו לבודקו. אמנם בבית יוסף מבואר להדי' שהבין דלבעה"ע אסור לכתחילה גם על סמך בדיקה שכתב דלבעה"ע לא נחלקו אינך אמוראי על רבינא רק בדיעבד ולא בלכתחילה ולהגאונים נחלקו על רבינא גם בלכתחילה דס"ל לאמוראי דשרי על סמך שיבדקנו, וכן כתב להדיא בדרכי משה. שוב מצאתי בתבואות שור שהקשה כן על הב"י ודרכי משה דמנ"ל דבעה"ע אוסר לגמרי יעו"ש. והנראה בדעת הב"י וד"מ דס"ל דהני שני סברות תלוים זה בזה. דהרי זה חזינן דהני שני דיעות ס"ל דחכמים החמירו דלכתחילה לא נסמוך על הך רובא והצריכוהו בדיקה וכמו שהחמירו חכמים ותיקנו לבדוק הריאה ולחוש למיעוטא או משום חזקת איסור של אינה זבוחה שיש להבהמה וכמו שכתב הרמב"ן טעמים אלו לדעת הגאונים ומש"ה רק לדידהו דס"ל דגם אחר שחיטה צריך לבודקו אם אפשר מש"ה ס"ל דשרי ליתן על סמך שיבדקנו אח"כ כיון דגם אח"כ יצטרך לבדוק ע"פ דין חכמים וא"כ אינו עובר בשחיטתו על דעת חכמים כיון דכן דעתן לבודקו או קודם שחיטה או אחר שחיטה אבל לבעה"ע והעומדים בשיטתו דאחר השחיטה אם יבא לפנינו לשאול נפסוק לו דשוב א"צ לבודקו דלא תיקנו חכמים להחמיר בו אחר שחיטה לא שייך לומר דיהי' שרי על סמך בדיקה דבמה שנותן בתחילה בלא בדיקה הלא עובר על גדרן של חכמים שאסרו לסמוך על הרוב ובמה שאח"כ יחמיר על עצמו במה שלא הצריכוהו חכמים לא יתקן האיסור במה שהכניס עצמו לספק איסורא שאסרוהו חכמים עליו לכתחילה דבמה שאדם מחמיר על עצמו לעשות מה שלא הצריכוהו חכמים לא ימולא בזה החסרון שחיסר מקודם לעשות מה שהצריכוהו חכמים. והיא סברא נכונה וברורה ועיי' בסימן יו"ד שכתב הרמ"א דלכתחילה אסור לשחוט בסכין של עכו"ם בלא נעיצה בקרקע אפילו על סמך שיקלפנו אחר שחיטה. וכתב הש"ך בס"ק יו"ד דמשמעות כל הפוסקים הוא דאפילו בסכין שאינו בן יומו אסור לכתחילה ושוב הביא מה שכתב מהרש"ל דבאינו בן יומו שרי לשחוט לכתחילה על סמך שיקלפנו אח"כ כיון דאם ישכח ויאכל בלא קליפה לא איסורא קאכיל וכמו דפסקינן בהך דינא דמומחין דשרי על סמך בדיקה. והנראה ברור בדעת הפוסקים דס"ל דלא דמי דרק בהך דמומחין דאח"כ צריך לבדוק ע"פ דין אבל שם הרי אחר השחיטה א"צ קליפה ע"פ דין דנו"ט לפגם שרי דיעבד ונתיר לו אח"כ בלא שום קליפה דרק לכתחילה החמירו חכמים ואסרו להשתמש בכלי שאינו בן יומו גזרה משום בן יומו וא"כ כששוחט בו לכתחילה הרי משתמש בכלי שאסרו חכמים להשתמש בו ובמה דיקלפנו אח"כ לא יתקן מה שעבר על דברי חכמים אחרי דבדיעבד לא הצריכוהו חכמים קליפה ובמה שיאסור אח"כ את המותר לא יתקן מה שמקודם התיר את האסור וכמש"כ ומש"ה תפסו הב"י