בית הלוי חלק ב כא

רבינא ואינך אמוראי רק במעשה השחיטה דרבינא ס"ל דגם מי שאינו מומחה יכול להתרחש שישחוט ומש"ה ס"ל דמעשה השחיטה לא חשיבא כמו אילו הי' מעיד על עצמו וחוששין לו שהקיל לעצמו וסבור ששחט יפה ואע"ג שאינו מומחה ואינך אמוראי ס"ל דמעשה השחיטה שלא חשיבא כאמירתו מפורש לפנינו מומחה אני אבל מ"מ הרי לא עדיף מאמירתו בפירוש. וכיון דחזינן דלרבינא לכתחילה לא סמכינן על אמירתו והטעם דכיון שיכולין לברר ולבודקו אם הוא מומחה לא סמכינן על עדותו ורק בלישנא בתרא בחשש דעילוף דלאחר השחיטה הא אי אפשר לברר עוד אם נתעלף או לא מוכרח לסמוך על אמירתו שלא נתעלף והעמידוהו על דין תורה אבל לענין מומחין דיכולין לברר ס"ל לרבינא דצריך לבודקו קודם שיתנו לו לשחוט וגם אם שחט קאמר דבודקין אותו ואע"ג דבכל דוכתא סמכינן על ע"א באיסורין ואפי' במקום שיכולים לברר מ"מ בשחיטה דגדול המכשלה ומסורה לכל כמו שכתבו הפוסקים החמירו חכמים, והרי בזה לא נחלקו שארי אמוראי על רבינא רק דמעשה השחיטה חשוב כאמירה משום הך רובא ומוכרח דבאיתא קמן לא מהני הך רובא וצריך בדיקה או קודם שחיטה או אחר שחיטה ורק בליתא קמן סמכינן על הך רובא וכהגאונים, ולכאורה נראה דהחולקים על הגאונים וס"ל דלגמרי סמכינן על הך רובא וכמש"כ המאור דדברי הגאונים הוא חומרא אבל ע"פ דין א"צ בדיקה כלל לא בתחילה ולא בסוף וכ"כ התוס' בחולין (דף ג') בד"ה רוב לכאורה נראה דס"ל הסברא בזה כהרשב"א והתוס' דגיטין דהך רובא עדיף יותר מעדותו ומש"ה אע"ג דאמירתו מומחה אני לא מהני לכתחילה לרבינא מ"מ על הרוב סומכין גם לכתחילה: סימן ה יבאר פרטי הדינים אם סומכין על הא דרוב מומחין גם לכתחילה וגם באיתא קמן א"צ בדיקה או לא סמכינן עלי' רק בליתא קמן לבודקו, ועוד כמה פרטים בזה

בהא דקיי"ל דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם רבו בו הדעות והסברות לרבותינו הראשונים, עד שהמעיינים יסתבכו בספיקות רבות בביאור דבריהם והבנת דעתם, ואחרי העיון אמרתי לבאר דעתם כפי שחנני החונן דעה. הנה האלפס כתב וז"ל והיכא דראה אחד ששחט ואזל ליה ולא ידע אי גמיר אי לא גמיר אותה שחיטה מותרת דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם. והוא לשונו של הגאון בשאלתות פרשה בהעלתך, ומדברים אלו הוכיחו הראשונים ז"ל דרק בליתא קמן ואי אפשר שוב לבודקו הוא דסמכינן על הך רובא אבל בישנו לפנינו צריך לבודקו דוקא, וכן הוא דעת הרמב"ם בפרק ד' מה' שחיטה, אבל התוס' כתבו רוב מומחין הם ושוחט לכתחילה דאין לפרש דרק בדיעבד שחיטתו כשירה דא"כ הוו מצי אינך אמוראי לאוקמא כרבינא הכל מומחין שוחטין לכתחילה ואינו מומחה לא ישחוט ובדיעבד שחיטתו כשירה. גם דעת המאור הוא כהתוס' וראייתו מהא דלישנא בתרא דרבינא דס"ל ג"כ רוב מומחין הם מפרש להמשנה הכל מוחזקין שוחטין לכתחילה אע"פ שאינם מומחין אבל אינו מוחזק לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם אמר ברי שלא נתעלפתי כו' הרי דס"ל להדי' דשוחט גם לכתחילה וגם אח"כ לא מצריך לבודקו רק אם לא נתעלף והרי בזה קיי"ל כהך לישנא דרבינא. ועיי' במלחמות של הרמב"ן שתי' להני ב' קושיות וכ' דגם להגאוני' המצריכים בדיקה מ"מ מודים דמותר ליתן לו לכתחילה על סמך שיבדקנו אח"כ ולא חיישינן דלמא ישכח ויאכל בלא בדיקה כיון דבא"א למבדקי' כשר נמצא דבאכל בלא בדיקה לאו איסורא קאכיל. ובכה"ג הוא דשרי לרבינא ללישנא בתרא לכתחילה דהיינו על סמך שיבדקנו אח"כ. ומש"ה נמי לא מצו אינך אמוראי לפרש המשנה הכל מומחין שוחטין ואינו מומחה לא ישחוט רק דיעבד כשירה כיון דלדידן גם אינו מומחה מותר לכתחילה על סמך בדיקה א"כ א"א לאוקמא מתניתין הכי דקתני דיעבד שחיטתו כשירה ולא לכתחילה וכן הרא"ש בהעתיקו דעת הגאונים כתב בפשיטות דלדידהו שרי ליתן על סמך שיבדקנו רק לא הביא הני שני הוכחות של הרמב"ן. ובודאי על הני שני קושי' של התוס' והמאור סמך דאל"כ לא יכון דעת הגאונים לכאורה. ויצא לנו מזה דכל המחזיקים בדעת הגאונים ומצרכי בדיקה וכמו הרמב"ם והבאים אחריו בודאי דס"ל כן דלכתחילה שרי על סמך שיבדקנו. כן נראה לפום רהיטא

[ב] אמנם אחר העיון אין הדברים מוכרחים וכמו שיתבאר. דהנה עיקר קושי' התוס' אמאי לא מוקי המשנה הכל מומחים שוחטים וחשש לה הרמב"ן לכאורה יש לעיין בו. דהרי במשנה תני הכל שוחטין ובא לרבות איזו דבר שכשר לכתחילה אשר בלעדי המשנה לא ידענו זה. וא"כ בשלמא רבינא מפרש שפיר הכל מומחין שוחטין לכתחילה אע"פ שאינן מוחזקין ואשמעינן המשנה הך חידושא דלעילוף לא חיישינן כלל גם לכתחילה ובדיעבד כשר גם באינו מומחה אבל לדידן הא י"ל דשניהם שוין אינו מומחה ואינו מוחזק ובשניהם אסורים לכתחילה ובדיעבד וא"א לבודקו שרי וא"כ הא לא מצינן לפרש הכל מומחין שוחטין דכמו דצריך לכתחילה מומחה כן צריך מוחזק ואי דנפרש הכל מומחין ומוחזקין שוחטין תיקשה פשיטא אלא מאן ישחוט לכתחילה אם לא מומחה ומוחזק. והרמב"ן שחשש לקושיא זו הוא משום דאיהו כתב במלחמות דגם הגאונים לא חששו לכתחילה רק במומחין אבל באינו מוחזק לא חששו כלל והביא ראי' לדעתם מהא דאמרי' כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דמומחין רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם להך לישנא דמוחזקין לעילופי לא חיישינן הרי דבמומחין אמר רוב מומחין ובמוחזק אמר לא חיישינן דמשמע לא חיישינן ליה כלל גם לכתחילה משא"כ במומחין חיישינן ליה ומזה הביא ראי' להגאונים יעו"ש ומש"ה הוקשה ליה שפיר דא"כ נוקים הכל מומחין שוחטין לכתחילה אע"פ שאינם מוחזקין ואינו מומחה כשר רק בדיעבד, ונאמר דגם התוס' ס"ל בפשיטות דמדאמר לעילופי לא חיישינן בודאי דגם לכתחילה אין חוששין לו ומש"ה הוכיחו מכח קושי' זו דגם באינו מומחה שרי לכתחילה] אבל להרא"ש דכ' דאינו מומחה ואינו מוחזק דין אחד להם דאי ישנו לפנינו צריך לבודקו אם הוא מומחה ולשאול אם נתעלף ובליתא קמן כשר א"כ עיקר קושי' התוס' לא קשה כלל לדידי' והא דפשיטא ליה להרא"ש דגם להגאונים שרי ליתן על סמך שיבדקנו לכאורה ההכרח לומר דהוא רק משום קושי' המאור מהא דלישנא בתרא דרבינא מתיר לכתחילה ומוקים לה בכה"ג שיבדקנו אח"כ

[ג] ואין להקשות לפי"ז הא דאמר כולהו כרבינא לא אמרי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם כו' לעילופי לא חיישינן והרי מצינן להיפוך משום דס"ל דחיישינן לאינם מומחין ולאינם מוחזקין ובשניהם אסור גם בדיעבד ומש"ה לא מצי לאוקמא כרבינא וכמש"כ. ואי דנאמר דבאמת הי' מצי הגמרא לומר כן ורק משום דס"ל להגמרא להלכה להקל בשניהם אמרו כן וה"ה דהמ"ל להיפוך לחומרא זה אינו מספיק עדיין דא"כ הא מוכרח מהך סתמא דגמרא דס"ל להלכה דלא כרבינא בתרווייהו מדלא אמר להיפוך וא"כ תשאר לנו קושיא במש"כ האלפס דיש שרוצים לפסוק כרבינא ואע"ג דכולהו אמוראי חולקים עליו מ"מ הוא בתרא נגד כל הני אמוראי ואנן לא ס"ל הכי דמסקינן בגמרא מבתר רבינא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם כן הוא גירסת הרא"ש באלפס] ועיין ברא"ש ומדבריו מוכרח דמש"כ האלפס ראי' מהא דמסקינן בגמרא בתר רבינא לא קאי כלל על הך סוגי' דמהך דיחויא אין ראי' כיון דבא לפרש טעמים של אמוראים הקודמים רק כוונתו להא (דבדף י"ב)