בית הלוי חלק ב קצה

גופם על קידוש השם בשעת השמד חלילה, וקודם שאמר הנביא ענין זה בא לחזק לבם של ישראל שלא יפול לבם ולא ידאגו ואמר ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתינו סלה, האל לנו א' למושעות ולאלהים ה' למות תוצאות, פי' הכתוב אמר שה' יושיענו ולא ימשלו בנו שונאינו כלל להכריח אותנו לעבור על המצות חלילה, ועכ"ז אנחנו מוטל עלינו דאם חלילה יגברו הבבליים ויכריחו לעבור על המצות להיות נהרגים ולהוציא למות חלילה עבור שמו ולמען תורתו, ושוב מסיים ע"ז בנחמה לנחמם דאע"ג דישראל מצווים בזה עכ"ז ה' ישמרם ויצילם שלא יגיעו לכמו אלה ואמר אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו דהם יפלו ויענשו, וגם אותן שכבר נהרגו על קיה"ש ישיבם ה' ויעלם ה' ואמר ה' מבשן אשיב, אשיב ממאולות ים כו', וכ"ז כמש"נ. ובהאמור לעיל נבאר דברי הילקוט פ' אמור על פסוק ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדישכם המוציא אתכם מארץ מצרים ואיתא בילקוט והוא בתורת כהנים על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתמסרו עצמכם לקדש שמי, ולכאורה יש להבין מה שייך מצוה זו ליציאת מצרים יותר משארי מצות שאמר דעל תנאי זה הי' ההוצאה ממצריים, גם בילקוט ראובני פ' בא הובא דברי המדרש שאמר משה כלום הוצאתם ממצרים על מנת שאם יחטאו לא תמחול להם הוצאתם ממצרים שאם יחטאו שתמחול להם וגם זה אינו מובן מה שייך זה ליציאת מצרים, רק הענין דהנה בברית בין הבתרים נגזר עליהם שיהיו ת' שנה והם לא היו אלא רד"ו וכבר מבואר בדרושים הקודמים דבאמת הוציאם באמצע, הזמן דע"י שישראל קבלו התורה ונתקדשו בקדושת ישראל פקע מהם השיעבוד וכמו שאמרו הקדש חמץ ושיחרור מפקיע מידי שיעבוד, ובמס' גיטין מבואר דרק קדושת הגוף מפקיע מידי שיעבוד ורק כיון שישראל נתקדשו בקדושת הגוף פקע מהם שיעבודם של מצרים, ובזה יבואר לנו המשך הכתוב פ' שמות ויאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהי' עמך כו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את אלהים על ההר הזה ואיתא ברש"י שם דמשה רבינו שאל באיזו זכות אתה גואלם והשיב לו זכות גדול יש להם בהוציאך את העם כו' ולדברינו יתפרש דמשה שאל באיזו זכות גואלם באמצע והשיב לו דע"י שיקבלו התורה על ההר הזה יופקע מהם השיעבוד של מצרים שיש עליהם, וזהו שאמר המדרש על תנאי כך הוצאתים ממצריים שתמסרו עצמיכם על קדושת שמי דאי לאו דנתקדשו קדושת הגוף הרי היו צריכין להיות עוד במצרים, וכן מובן טענות משה רבינו דאמר הוצאתם ממצרים על מנת שאם יחטאו תמחול להם דעי"ז שנתקדשו קדושת הגוף אע"פ שחטאו ישראל הם וכמאמר המדרש שהבאנו בראשית הדרוש אלו בעלי תשובה, וכמו שנתבאר: דרוש יח

בילקוט פרשת כי תשא איתא וז"ל מהיכן נטל משה קרני ההוד כו' ר' יהודה בר נחמן אמר כשמשה כתב את התורה נשתייר בקולמוס קימעא והעבירו על ראשו ומשם נעשה לו קרני ההוד כו', כל ההוד שנטל ממתן שכר אבל הקרן קיימת כו' וכשיטלו הצדיקים שכרן יטול גם הוא שנאמר הנה ה' אלהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו, עכ"ל הילקוט, והנה דברי המדרש הללו מופלאים מאד סתום וחתום ומי יעמוד בסודו, ורק אמרנו לפרשו בדרך הדרוש ולהסביר בו קצת, גם יש להבין מה דמסיים דכשיטלו כל הצדיקים שכרן יטול גם הוא מופלאים מאד דכי צריך לומר דמשה רבינו יטול שכרו לעתיד כשארי הצדיקים ומאי אשמעינן המדרש בזה, והנה הפסוק אמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו, ומשמעות פשט הכתוב נראה דעל ידי זה שדיבר עמו זכה לקרני ההוד וע"י דיבורו עמו קרן עור פניו ומלבד דלפי הנראה אינו אותו הענין שמרמז לו המדרש, עוד זאת יש להבין בהפסוק עצמו דהרי גם מקודם דיבר עמו פעמים הרבה ומדוע עתה זכה ע"י הדיבור לקרני ההוד

עוד איתא בילקוט פ' כי תשא על פסוק ויהי כאשר קרב משה אל המחנה נסתכל משה בלוחות וראה הכתב שבהן פורח וכבדו על ידי משה ונפלו מידו ונשברו, ויש להבין כוונתו מהו זה שפרח מהן הכתב וגם יש להבין הכוונה מה דאמר דנעשו כבדים על ידו

הנה במדרש פ' כי תשא על פסוק כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ועם ישראל ואיתא במדרש רבה וז"ל אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו בשעה שנגלה הקב"ה בסיני ליתן תורה אמר למשה על הסדר מקרא ומשנה ותלמוד ואגדה שנ' וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אפי' מה שהתלמיד ותיק שואל לרב כו' א"ל משה אכתוב אותה להם בכתב א"ל לא מפני שגלוי לפני שעתידין אוה"ע לשלוט בהן וליטול אותה מהם כו' אלא המקרא אני נותן בכתב והמשנה והתלמוד והאגדה אני נותן להם בע"פ שאם יבאו אוה"ע וישתעבדו בהם כו' עכ"ל המדרש, ולמדנו ממנו דמש"ה לא ניתן הכל בכתב משום שאוה"ע היו נוטלין אותו ג"כ וכמו שראינו אח"כ בימי תלמי שהעתיקו להם התורה שבכתב ולא הי' ישראל מובדלין מהם ומש"ה נתן בע"פ שלא יקבלו אותו מהם וישארו ישראל מובדלין מהם, וכמו שאנחנו רואין עתה בחוש דעיקר המבדיל בין ישראל לאוה"ע הוא רק הך תורה שבע"פ, וסמכו דרשתם על הפסוק כתב לך את הדברים האלה זו תורה שבכתב ובא למעט אינך כי על פי הדברים האלה היינו שבע"פ כרתי אתך ברית ואת ישראל, וזהו ג"כ כוונת הגמ' במס' גיטין (דף ס') א"ר יוחנן לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל, דזהו עיקר המבדיל שביניהם, והנה טעם זה שייך אחר שיהיו ישראל בגלות וכמו דאמר במדרש הנ"ל שגלוי לפני שעתידין אוה"ע לשלוט בהן וליטול אותה מהם ובבבל הי' צריך להתחזק בהבדל יותר ויותר, וא"כ זה שייך בלוחות האחרונות דאחר שנשברו לוחות הראשונים נגזר על ישראל להיות בגלות אם יחטאו עוד יותר אבל קודם שנשברו הרי איתא במס' עירובין (דף נ"ד) אלמא לא נשתברו הלוחות אין כל אומה ולשון שולטת בהם שנאמר חרות על הלוחות חירות כו' וא"כ בשעת נתינת לוחות הראשונים הי' יכול להיות הכל בכתב, ובאמת דהך פסוק דכתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל דמהך פסוק דרש המדרש דהמשנה והתלמוד ואגדה מוכרחין להיות בעל פה וכן במס' גיטין (דף ס') דרש מהך פסוק דדברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרו בכתב הרי כתוב בפרשה כי תשא אחר מעשה העגל וכשנתרצה ליתן לוחות השניות אמר לו פסוק זה, ובודאי נראה מזה מוכרח לומר דבראשונים הי' הכל בכתב דכל מה שהתלמיד ותיק עתיד לחדש הי' הכל נכתב על הלוחות ע"י כתב אלהים שהי' בנס וכמו מם וסמך שבלוחות דבנס היו עומדים וכמו כן הי' עליהם בנס כל התורה שבע"פ ועיי' בירושלמי דשקלים פרק ו' מזה ומזה המה כתובים (והאי פסוק כתוב גבי לוחות ראשונים) חנינא בן אחי ר' יהושע אומר בין כל דיבור ודיבור דקדוקי ואותיותי' של תורה, הרי להדי' דהכל הי' כתוב בהם ועיי' במס' שבת (דף קד) ואמר רב חסדא כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ כגון נבוב בובן בהר רהב סורו ורם תפסה הגמר' הני שלשה תיבות שאינם כלל בעשרת הדברות ורק משום דכל התורה הי' כתוב בהם, ורק אח"כ כשחטאו ונגזר גלות אם יחטאו עוד נתן להם המשנה והתלמוד והאגדה בע"פ משום הטעם דאמר במדרש הנזכר למעלה

ובזה נוכל לפרש הא דאמר בילקוט הנ"ל דנסתכל משה בלוחות וראה הכ' שבהן פורח וכבדו על ידי משה, פירוש דהך של תורה שהיא עתה בע"פ שהי' כתוב בהם פרח