בית הלוי חלק ב קצו

מעליהם כיון דמעתה ישתבדו בהם העכו"ם ואי אפשר שוב ליתן להם הכל בכתב, ונמצא דאז לא נשתיר ביד משה רק הך שבכתב לחודא ולא הי' אצלו תורה שבע"פ כלל כי פרח והלך לו ובעל פה הרי אז לא נמסר לו כלל ונשאר אצלו רק הך דבכתב לחודא ומש"ה כבדו על ידו של משה כי התורה שבכתב בלא הבע"פ אי אפשר להיות בשום אופן דמי מפרש לנו מהו תפילין והאיך דין כתיבתם והאיך עושים ציצית ומהו פרי עץ הדר ובכל מצוה ומצוה רבו הפרטים והדינים שבה והספיקות שלא נדע אותן רק ע"י תורה שבע"פ ועוד דהרי התובע"פ הוא המחזיק והשמירה להשבכתב וכמו שאנו רואין בחוש דהכופרים בשבע"פ הגם דבפיהם מאמינים בהתורה שבכתב מ"מ אם נתבונן במעשיהם אין מתחילין לקיים אפי' מקצתה ועוברים עליו לגמרי, וזהו שאמר המדרש במליצתו וכבדו על ידי משה ונשתברו כי היא דבר הבלתי אפשר להחזיק בידו התורה שבכתב בלא תורה שבע"פ ואי אפשר להתקיים כלל ונשתברו

והנה כשנתבונן בפסוקים נראה כמעט מפורש להדיא בפסוק כן, דהרי כמו דדרש במדרש הנ"ל מדכתיב וידבר ה' את כל הדברים האלה לאמר שאמר לו הקב"ה למשה בסיני מקרא משנה הלכות ואגדות ואפי' מה שהתלמוד שואל לרב ויצא להם זה מריבוי דכל הדברים דמשמעו כל התורה כולה אמר לו, והרי כמו כן אמר הכתוב הנאמר בלוחות ראשונים בפרשה עקב ויתן ה' אלי את שני הלוחות כו' ועליהם ככל הדברים אשר דבר עמכם בהר, הרי דגם בכתיבתן של הלוחות אמר ככל הדברים וג"כ נתרבו בכתיבתן גם משנה ותלמוד ואגדה וז"ל הירושלמי פרק ב' דפיאה ריב"נ אמר עליהם ועליהם. כל ככל, דברים הדברים, מקרא משנה גמר' ואגדה אפי' מה שתלמוד ותיק עתיד לחדש לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני מה טעם יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא משיבו חבירו ואומר לו כבר הי' לעולמים, הרי להדיא דמהך קרא דועליהם ככל הדברים דאיירי בכתיבתן של הלוחות מרבה מני' גם משנה ותלמוד וכל השבע"פ ורק גבי לוחות שניות כתיב בפרשה כי תשא פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת אמר לו שיחזור ויכתוב לו אותן הדברים שהיו על הלוחות הראשונים בעת ששיברו דהרי התושבע"פ לא שיברם כלל ולא הי' עליהם בעת השבירה דהרי פרחו להם מקודם וכמו שנתבאר, וכן אמר שם אח"כ ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים, אמר שכתב עשרת הדברים דזהו הכלל של תושב"כ וכשנראה בפסוק לא נזכר בשום מקום לענין הכתיבה עשרת הדברים רק באחרוני' ולא בראשונים דבפ' כי תשא אמר בראשונים מזה ומזה הם כתובים דמני' דרש בירושלמי דשקלים הנ"ל גם מקרא משנה כו' ובאחרונים כתיב ויכתוב כו' עשרת הדברים, ובפ' עקב כתיב נמי בראשונים ועליהם ככל הדברים ואח"כ בשניות אמר ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון (דהוי בנס מכתב אלהים) את עשרת הדברים, והא דכתיב בפ' ואתחנן בראשונים ויגד לכם בריתו אשר ציוה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על הלוחות, הרי הך עשרת הדברים קאי על ההגדה דהם שמעו מפיו העשרת הדברים ואמר ויכתבם על הלוחות ועליהם הי' כתיב כל התורה כולה ודקדוקי' וכמו שנתבאר למעלה, ועיי' בזוהר חדש על רות ובזוה"ק פ' כי תצא נראה משם ראי' ברורה לכל הנ"ל

והנה עי"ז שניתן להם אח"כ בעל פה נתעלו בה ישראל מעלה גדולה יותר, דמקודם דכל התורה הי' רמוז בהלוחות היו ישראל והתורה שני עניינים דישראל הם המקיימים להתורה ושומרים אותה והיו אז בבחינת כלי שמונח בו התורה וכמו אה"ק שמונח בו הס"ת והוא תשמישי קדושה אבל אח"כ דניתן להם התורה שבע"פ נמצא דישראל הם בבחי' קלף של תושבע"פ וכמאה"כ כתבם על לוח לבך וכמו שהקלף של ס"ת הוא עצם הקדושה ולא תשמיש דהקלף והכתב שכתוב בו שניהם ביחד הם ס"ת כמו כן התורה וישראל כולא חד הוא אמנם לא כל אדם יוכל להשיג כל התושב"פ כמו שהיו על הלוחות הראשונים רק כל אחד ואחד זוכה בה לפי מדרגתו ולפי יגיעתו בתוה"ק ורק משה רבינו השיג כל מה שניתן בכח אנושי להשיג בהתורה ונמצא נעשה גופו קדוש כגוף של תושבע"פ וכמו שבלוחות הראשונים היו כתובים כל התושבע"פ כמו כן אח"כ היו כתובים בראשו של, משה כל מה שניתן לאדם רשות להשיג בהתושבע"פ ונמצא שאצל משה רבינו חזר הכל כמו שהי' מקודם השבירה רק ניתוסיף לו עי"ז עוד מעלה גדולה דבתחילה היו כתובים בהלוחות ואח"כ נכתבו בו ובראשו ועיין בעירובין (דף נ"ד) אלמלא לא נשתברו הלוחות לא הי' תורה משתכחת מישראל שנאמר חרות על הלוחות דכשהי' מסתכלים בהלוחות ידעו כל הדברים ומה שהיו נצרך להם בהתורה והשכחה בלימוד התורה נתחדשה אח"כ ובמשה רבינו חזר כמקודם וכדאיתא במדרש רבה כל ארבעים יום היה לומד תורה ושוכח ואחר כך ניתנה לו במתנה וזהו כמו שנתבאר

והנה כל ארבעים יום התפלל משה רבינו שיתן להם את התורה שנית ונתרצה לו הקב"ה ואמר לו שני לוחות אבנים ועלה אלי ההרה ואכתוב כו' והי' סבור משה לכתוב הכל וכמו שהי' בראשונים וכמו דאיתא במדרש הנ"ל שהתפלל משה על זה ואמר אכתוב אותה להם שיהי' כולה בכתב כמקודם ויזכו כולם למדרגה הראשונה למדים ואינם שוכחים והשיב לו הקב"ה שלא יתן להם כולה בכתב רק כתב לך זה מקרא אבל המשנה והתלמוד יהיו מעתה בע"פ וזהו שהמשילו חז"ל בדבריהם דנשתייר קימעא בקולמוס והעבירו על ראשו כי הוא הכין עצמו ורצה. לכתוב הכל ואחר שכתב המקרא הפסיקו באמצע מבוקשו ולא הניחו לכתוב יותר וכתבו להנשאר בראשו של משה ולא על הלוחות ומש"ה כמו שהלוחות הי' זיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו כמו כן זכה הוא לקרני ההוד כי נזדכך גופו כהלוחות שבע' והא דאמר במדרש נשתייר קימעא בקולמוס הוא משום דס"ל כר' אלעזר דאמר במס' גיטין (דף ס') תורה רובא בכתב ומיעוטא בע"פ יעו"ש ומש"ה אמר קימעא וזהו ג"כ ביאור הכתוב כי קרן עור פניו בדברו אתו דע"י שדיבר אתו דהיינו התושבע"פ קרן עור פניו וכדברי המדרש הנ"ל

והנה בהלוחות השניים נתחדשה צער ויגיעה גדולה להלומדים חדא שנתחדש להם שכחה וכמו שהבאנו לעיל דאלו לא נשתברו הלוחות היו למדים ואינם שוכחים וגם הרי ניתוסף להם צער ויגיעה ע"י היצה"ר המבלבל אותם גם בעת לימודם ובראשונים לא הי' יצה"ר שולט בהם וכאמרם במדרש כשאמר אנכי נקבע תורה בלבם וכשאמר לא יהי' לך נעקר יצה"ר מלבם וז"ל הילקוט סוף יהושע משנשתברו הלוחות נגזר עליהם שילמדו תורה מתוך הדחק ומתוך טירוף הדעת ומתוך כך שכרו כפול ומוכפל לעוה"ב שנאמר הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו דרש מהך קרא לשכר כפול ומוכפל והנה במשה רבינו הוחזר הכל כמקודם ועי' זכה לקרני ההוד ומש"ה לא היה שוכח לימודו וא"כ לכאורה הי' מקום לאומר שיאמר שיחסר לו השכר כפול ומכופל שיטלו שארי צדיקים הלומדים ושוכחים ולומדים מתוך הדחק וטירוף הדעת וביגיעה רבה, וזהו שמסיים המדרש כל ההוד שנטל הכל ממתן שכר כו' וכשיטלו הצדיקים שכרן לעוה"ב אותו שעה הוא נוטל שכרו שנאמר הנה שכרו את ופעולתו לפניו פי' דיטול השכר כפול כשארי הצדיקים ומביא להך קרא דמהך קרא גופי' הוא דדרשינן דיטלו שכר כפול, והטעם דמשה רבינו יגע בארבעים היום כל מה שבמציאות האנושי להיות מיגע עצמו על התורה ונמצא גם הוא זכה לה על ידי יגיעתו וכבר אמרו חז"ל שהתורה נקראת על שמו וכמשה"כ זכרו תורת משה עבדי משום שנתן נפשו עליו כוונתם שיגע במס"ינ היותר גדולה שיש במציאות כח אנושי בעולם, ומש"ה זכה גם להשכר כפול: