בית הלוי חלק ב קצב

מתלבשת בהם בקדושת התורה והמצות וכשחטאו הפשיטום ונטל מהם כל המלבושי כבוד הללו דבגלות אין בידם לקיים המצות כתיקונם וכמאה"כ ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב ובפרט בגלות האחרון רק זה בפרטי התורה והמצות אבל עכ"ז יש להם קדושת ישראל בניו של הקב"ה דזה אינו אצלם בבחינת לבוש רק בבחי' עצם ועצמות גופם שהם ישראל הרי לא יסולק מהם בשום אופן וכמו שאמרו חז"ל אע"פ שחטא ישראל הוא וזהו שאמר הנביא יוודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך עמים רבים המשילם כבני אדם ערומים שאין בהם שום לבוש הישראלי וכבר נתערבו בתוך הגוים דגם מי שנעשה מומר לעכו"ם חלילה ג"כ אינו בכלל גוי חלילה ועד סוף כל הדורות ניכר צאצאיו גם שיהיו מעורב תוך עמים רבים עכ"ז כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' דהוא המעלה אשר יש להם בעצם. והוסיף עוד הנביא להתבונן וגדלה שמחתו דהגם כל המצות ניטלו מהם בגלות אבל מצות צדקה עוד נתחזקה בידם אשר בזכותם יושעו ויגאלו וזהו שאמר שוש אשיש בה' תגיל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני ונתן לנו א' מלבושי הכבוד והוא יושיע לנו וע"כ קראו לצדקה בגדי ישע ומהו זהו המעיל של צדקה. וכמאה"כ ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, כי"ר בב"א

ובזה יבואר הפסוק שמות ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו כו' דהנה במצרים שהיו ג"כ עובדי ע"ז וכמו דמבואר במדרשים על פסוק לקחת לו גוי מקרב גוי וכן איתא בילקוט שקטרגו המלאכים הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז ואבדו כל המעלות שלהם אחר שעזבו עבודת ה' ומ"מ מעלה זו הא נשארה בהם מה שהם בניו של הקב"ה וזהו שאמר לו בני בכורי ישראל דגם עתה ששכחו עבודתי עכ"ז הם בניי וע"כ אני אומר לך שלח את בני ויעבדני גם כן

והנה נתבאר לנו דישראל יש להם שני שמות של כבוד א' עם ה' שנית בני ה'. והנה עם ה' נקראים כששומרים תורתו ומצוותו דעם נקראים מי שמשועבד למלכו ועובד אותו ומעלה זו יוכל לפעמים לאבדו כשמניחים חלילה עבודתו יתברך אבל המעלה השניה של בני ה' נשאר בהם לעולם, ובזה נוכל לפרש הפסוק הושע קפיטיל ב' דאה"כ ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם ותיכף אח"כ חזר ונחמם והי' מספר בני ישראל כו' והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. דגם כשיאמר אליהם לא עמי עכ"ז יקראו בני אל חי, וכמו שנתבאר: דרוש יז

תהלים קפיטיל ס"ח עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכון יה אלהים ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישעתינו סלה האל לנו אל למושעות ולאלהים ה' למות תוצאות אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקוד שער מתהלך באשמיו אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים ויש להבין המשך הכתובים וביאורם גם אמרו ואף סוררים לשכון יה כו' לא ידענו ביאורו ע"ד הפשט ומה הוא שייך להקודם וגם יש להבין דהרי בתחילה מדבר הכתוב במתן תורה דעלית למרום שבית שבי קאי על קבלות התורה ומסיים אמר ה' מבשן אשיב אשיב, נראה דפסוק זה מדבר ביסורי הגלות שיגאלם מהם. ומה שייך זה להא דקבלות התורה ובמס' גיטין (דף נ"ז) דרש להך קרא דמבשן אשיב דקאי על אותן שנהרגו בחיות ונטבעו בים שישיבם ה' יעו"ש

בשיר השירים אמר הכתוב לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך ובמדרש שם איתא דרש פסוק זה על מתן תורה וקאמר שם כל המצות שעשו האבות אינם אלא ריח אבל אנחנו שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך זה דורו של שמד דבר אחר עלמות אהבוך אלו בעלי תשובה דבר אחר אלו הגרים, ויש להבין מה תלוי הני שלשה דברים בקבלות התורה דהכתוב אמר על כן עלמות אהבוך דמוכח דזה גורם את זה וחדא תלוי באידך

והענין נבאר על דרך הדרוש דהנה ישראל אמרו במתן תורה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וקיבלו על עצמם לקיים התורה וכל מצותי' גם קודם שידעו כל פרטי התורה והמצות מה הם עד שהאפיקורסים והצדוקים הקשו עליהם ע"ז כדאיתא במס' שבת (דף פ"ח) דא"ל ההוא צדוקי לרבא עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו ברישא איבעי לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו והנה יש להבין דידוע דעת הרמב"ם דהמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אין החיוב חל עליו כלל ואם יקבל אדם על עצמו בקגא"ס לעשות כפי אשר יאמר פלוני לא יחול עליו חוב כלל כיון דבעת קבלתו לא ידע מה שיאמר פלוני והוי דבר שאינו קצוב וא"כ ישראל שקיבלו על עצמם קודם שידעו הפרטים לכאורה האיך יחול עליהם החוב וכבר ראיתי קושי' זו כתובה על ספר ושכחתי מקומו והנראה דקושי' מעיקרא אינה דהרי ודאי דאע"ג דס"ל להרמב"ם דאם מקבל על עצמו להתחייב בכל מה שיאמר לו חבירו דלא חל החיוב עליו מ"מ הרי גם הוא מודה דיכול אדם למכור עצמו לעבד והרי ג"כ מחויב לעשות לרבו כל מה שיצווהו והחילוק בזה פשוט דהמקבל על עצמו בחיוב לעשות מה שיאמר הרי עיקר הקבלה על עצמו הוא החיוב דהרי גופו לא הקנה לחבירו ונמצא דהחיוב הוא דבר שאינו קצוב אבל המוכר עצמו לעבד אינו מקבל על עצמו חיוב רק מקנה גופו לרבו וזה יכול להקנות וכיון דנעשה הגוף של רבו הרי ממילא מחויב לעשות כל מה שיצווהו רבו כיון דגופו של רבו וזה פשוט וברור וזה הי' כוונת ישראל באמרם נעשה ונשמע, והנה בני נח מחוייבים בשבע מצות וישראל קבלו תרי"ג מצות ומלבד זה ההבדל ביניהם דגם בהני שבעה מצות של בני נח אינם דומים בהם לישראל דאצל בן נח המצות שלהם הם בגדר חיוב עליהם ולא דגופם קנוי להמצות רק הם מחויבים לקיימם אבל בישראל אמר הכתוב במתן תורה והייתם לי סגולה מכל העמים ואיתא במכילתא על פסוק זה שתהיו קנוים לי ועוסקים בתורה כוונת הפסוק שאמר להם שיהי' גופם ועצמותם קנוי לעבודתו יתברך ולקיום המצות והתורה וזהו שאמר והיתם לי סגולה מכל העמים דבזה יהיו הם שונים מכל העמים שהם יהיו קנוים לו, וכשאמר ישראל נעשה ונשמע הקנו גופם לעבודתו יתברך וכמאמר הכתוב ישראל עבדי אתה, ומש"ה מהני שפיר אף על גב דבעת הקבלה לא ידעו כל הפרטים

וזהו שאמר הכתוב בישעיה קפיטיל מ"ט כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה דהנה במס' קידושין (דף ט"ו) אית' דבעבד דגופו קנוי מש"ה לא מהני גם אם אמר לו רבו באפי תרי זיל דלא מהני מחילה רק צריך שטר שיחרור דוקא ועיין בחו"מ סי' של"ג דפועל שאין גופו קנוי אם אמר לו בעליו לך מעמדי פטור הפועל דנפקע מני' חיובו בדיבורו ומש"ה גבי בני נח איתא בב"ק (דף ל"ח) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח ולא קיימום עמד והתיר להם דנפקע מהם בדיבור גרידא אבל בישראל אע"ג דמצינו בפסוק ירמי' ט"ו שלח מעל פני ויצאו מ"מ כיון דגופם קנוי לא מהני לך מעמדי בלא שטר וזהו שאמר להם איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה דהא לא נתתי לה ספר כריתות ולא פקע שם ישראל ממנה: