בית הלוי חלק ב קצ

מלאכי ג' הוגעתם ה' בדבריכם ואמרתם במה הוגענו באמרכם כל עושי רע טוב בעיני ה' או איו אלהי המשפט, הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים, והמשך הכתובים יבואר עפ"י הנ"ל דהם התרעמו על אורך הגלות ועל איחור פעמי הגואל ואמר הוגעתם את ה' בדבריכם באמרם כל עושי רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ או איו אלהי המשפט פי' דאמרו אחרי שדרך רשעים צלחה ואין סוף לאורך שלוותם ע"כ אחד משני אלה הוא או דכל עושי רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ פי' דחפץ יותר במעשיהם ומה שאנו קוראין רע הוא טוב בעיניו או איו אלהי המשפט דעזב את הארץ ולא איכפת לי' גם בעושים רע ולא יבא במשפט עם בריותיו דאם אין אחד מאלה השניים מדוע אינו בא לשופטם ולהצילנו מידם, ובאה להם תשובה על דבריהם, הנני שולח מלאכי ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא פי' אעשה בקשתכם ואבא לשופטם כאשר אתם מתפללים ומבקשים על זה, אבל ומי מכלכל את יום בואו התבוננו אתם בעצמיכם אם אתם תוכלו לעמוד בבואו למשפט כי הוא כאש מצרף, וכל זמן שגם אתם אינכם נקיים מאותו עון עצמו שאקום לשפוט אותם הרי אין תועלת בזה לכם כלל

והנה כיון דעיקר התחלת המשפט יסודו יהי' משוד עניים מאנקת אביונים צריכין ישראל להיות נקיים מחטא זה דהיינו משוד עניים דהוא גזלת העני, וכן מאנקת אביונים והוא שלא יהי' חלילה מהמעלים עין מן הצדקה כדי שעי"ז יזכה בעת קומו למשפט עם העכו"ם ע"ז דאל"כ לא יקום לשפוט אותם ע"ז, וכנ"ל, וזהו שאמר הפסוק בישעי' קפיטיל נ"ט כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות דע"י שמירת המשפט והצדקה קרובה ישועתי לבא, וכמאמר הכתוב ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה, וכמו שנתבאר, ונבאר המשך הכתוב דהנה קודם עשיית הצדקה צריך להיות סור מרע מעון גזל דאם יש בממון איסור גזל לא יועיל הצדקה דהוא מצוה הבאה בעבירה וכמו דמהאי טעמא פסול לולב הגזול שאין קטיגור נעשה סניגור, וזהו ביאור הפסוק בישעי' נ"ט והוסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד אמר כיון דהוסג המשפט לאחור ואין שומרין אותו גם הצדקה שעושין עומדת מרחוק ואינו ממליץ עליהם לטובה וזהו כשבא הנביא להזהיר על מצות צדקה אמר בתחילה שמרו משפט ואח"כ ועשו צדקה ואז קרובה ישועתי

והנה בחג המצות שנגאלו בו ישראל מיד מצרים ועיקר הגאולה הי' ביום ראשון שהוא ט"ו בניסן שבו יצאו ממצרים ומיהר פרעה לשלחם וכמאה"כ בעצם היום הזה יצאו בני ישראל מארץ מצרים וגם ביום השביעי שעברו בו את הים בחרבה ועל אותו יום נאמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים דאז באותה יום נגמרה הישועה שניצולו מהם ולכך ביום הראשון נאמר יצאו בני ישראל מארץ מצרים דהיינו ממדינתם וביום השביעי נאמר ויושע ה' את ישראל מיד מצרים דהיינו מרשותם דיד הוא רשות וכמו ויקח את כל ארצו מידו דאז כבר היו במדבר ויצאו מארצם רק מרשותם יצאו ביום השביעי של פסח שנטבעו המצריים, והנה כשנתבונן בהניסים שנעשו בהני שני ימים נמצאו שהם מחולקים זה מזה בהני שני אופנים הנזכרים למעלה, דבכל הניסים שהי' במצרים עיקרו של נס הי' ביאת המכה והעונש על המצריים שהביא עליהם עשר מכות גדולות ונוראות שלא בדרך הטבע, ומזה צמחה ישועתן של ישראל, והטעם לזה כי ישראל לא הי' בידם זכות להגאל עדיין וגם זמן הגאולה לא הגיע עדיין דברות בין הבתרים נאמר ועבדום ועינו אותם ד' מאות שנה והם לא היו רק רד"ו, וכן מבואר במכילתא פ' בא בשעה שבא משה ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלים אמרו לו היכן הוא אמר להם אם בא להביט במעשיכם אין אתם נגאלים אלא מדלג על ההרים כו' ורק שההתחלה הי' לדון את מצריים על רשעתם ושיעבודם הקשה שהכבידו עולם ביותר על ישראל ומכח מידת הדין ששלטה על המצריים צמחה ישועתן של ישראל, וז"ל המדרש רבה על פסוק החודש הזה לכם, משל למלך שאמר לבניו הוו יודעין שאני דן דיני נפשות ומחייב הקריבו לי דורון שאם תעלו לפני לבימה שאעבור אילוגין שלכם לאחרי כך הקב"ה אמר לישראל בדיני נפשות אני עוסק ומודיע אני לכם האיך אני חס עליכם ברחמים בדם פסח ובדם מילה ומכפר על נפשותיכם עכ"ל, הרי להדי' דהעיקר וההתחלה הי' העונש למצריים על מעשיהם ומזה יצאה ישועה לישראל ועל כן הזהיר אותם על אותו הלילה ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר דהוצרכו ישראל לשמירה שלא ישלוט בהם המשחית ולעסוק באותו לילה במצות בדם פסח ובדם מילה וכמאה"כ והי' הדם לכם לזכרון ולא יתן כו', דהכל הי' העיקר מצד מידת הדין, ובזה נבין קצת טעם על שאמר לפרעה בהתחלת שליחותו רק דרך שלשה ימים נלך במדבר לעבוד את ה' דמשמעו לכאורה דאחרי כן ישובו למצרים שנית גם כל דברי משה רבינו הי' דרך בקשה ועתה נלכה נא דרך כו' וכן בכל מכה הבטיח פרעה לשלח ואח"כ שינה כסיל דברו ועכ"ז אמר לו הכל בלשון רכה ובבקשה שיתן להם רשות להלוך ולכאורה אינו מובן למה הי' צריך לרשותו ולבקש ממנו, ורק לפי הנ"ל. מובן דכיון דהעיקר של היציאה לא הי' בזכותן והיסוד הי' המשפט למצריים וע"כ קיים בו מאמר הכתוב אם ללצים הוא יליץ והבא לטמא פותחין לו וביקש ממנו רק דרך שלשה ימים לעבוד את ה' למען הרבות פשעיו במרדו שלא יניח גם את זאת כדי שתגמר ותשלם סאתו, ובזה מבואר היטב הפסוק סוף פ' שמות שאמר משה למה הרעותה לעם הזה כו' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו, ותיבת עתה תראה אינו מובן לפי פשטות הכתוב, רק הענין דמשה התפלא דהוא שלחו למען הצילם ועוד נתוסף עליהם שיעבוד קשה, היפוך כוונת השליחות וזהו שאמר לו למה הרעות כו' ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה, והקב"ה השיב לו דזהו עיקר יסודו של הגאולה דכל מה שירבה לחטא ולהעיז ולהכביד עליהם עולו הקשה עבור דיבורו של משה בשם ה' בזה יגאלם וזהו שאמר לו עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם כלומר עתה שהוא מוסיף מרד על פשעיו תראה אשר אעשה לו ויצא מזה אשר ישלחם מארצו, אבל ביום השביעי של פסח הי' הכל להיפוך דעיקר הנס הרי הי' הישועה לישראל דהיינו מה שנקרע לפניהם הים ונעשה יבשה בתוך הים, וממנו יצאה נקמה למצריים שרדפו אחריהם לתוך הים וכמאה"כ ובחסדך תצמית אויבי, דאז כבר הי' בידם זכות פסח ומילה גם איתא במכילתא על פסוק דבר אל בני ישראל ויסעו רבי אומר כדי היא האמונה שהאמינו בי שאקרע להם הים שנאמר וישובו ויחנו לפני פי החירות כו' כדי היא האמונה שלא אמרו למשה האיך אנו יוצאין למדבר אלא האמינו כו'

ובזה יתפרש הפסוק ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב דידוע דימין בכל מקום רומז להנהגת במידת הרחמים וכן שם ה' רומז לזה וקאמר דעל ידי המידת הרחמים שעשית עמדי להאדירי בכח זהו בעצמו ששיבר ורעץ את האויב דהגיע העונש להמצריים ע"י ריבוי הרחמים