בית הלוי חלק ב קפח

כלמתינו כי לה' אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד היום הזה, אמר שאנחנו חוטאים מאז ועד עתה ורק מה שאין עושין בימי הזקנה אותם החטאים של ימי הנעורים הוא משום דהני חטאים השייכים יותר בימי הזקנה כרדיפות הממון והכבוד דוחים להקודמים וע"כ הוא מדמה אותו לכיסוי שמכסה להחטאים הקודמים שלא יהיו גלוים עתה אבל עדיין הם צרורים וחתומים על שכמם וזהו שאה"כ נשכבה בבשתינו ותכסנו כלמתינו דבהכלימה אנחנו מכסים להקודמים פי' בעון א' מכסים להאחרים הקודמים ונתן טעם לדברי' כי חטאנו מנעורינו ועד היום

ובזה יבואר הפסוק בירמי' ל"א כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי אמר דיש לו בושה גדולה ומכופלת מה שגם עתה בימי הזקנה נושא על עצמו חרפת נעורים דבימי הנעורים יש להאדם המשכה להתאוה אבל עתה שכבר בא בימים ובטל ממנו היצה"ר של התאוה הרי אין לך בושה גדולה מזו אם אינו רואה עתה לכל הפחות לתקן חטא הנעורים אחרי שעתה אין לו התשוקה לזה הרי בנקל הוא לשוב ממנה ומה לו לישא עמו חרפה זו

הנה זאת תורת המתפלל השלם להיות שב מחטאיו קודם שהתפלל וכמו שפירשנו מאה"כ בתהלים קפיטיל ס"ה שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו דברי עונות גברו מנו פשעינו אתה תכפרם ואמרו במדרש שוחר טוב על פסוק זה א"ל תפלת כל אתה שומע ושלנו אי אתה שומע גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי סכות בענן לך מעבור תפלה, אמר להם מה אתם מבקשים שאמחול שגגות או זדונות אמרו לפניו אין אנו מבקשים לא שגגות ולא זדונות ולא תעלומות אלא דברי עונות גברו ממנו, ולהבין המשך המאמר דכנס"י אמרה שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו ונצטערה על זה שאינו מקבל תפלתה ואמר להם מה אתם מבקשי' שאמחול והשיבה שאינה מבקשת רק על דברי עונות שגברו ממנה דתלתה הסיבה שאינו מקבל תפלתה הוא משום חטא הלשון שחטאו בדיבורים אסורים וכמו דאיתא במס' ר"ה מפני מה אין כה"ג נכנס לפני ולפנים בבגדי זהב אין קטיגור נעשה סניגור ופריך והאיכא בגדי זהב בחוץ ומשני לפנים קאמרינן והרי כמו כן אמרו המתפלל צריך שיכוין את לבו כנגד בית קה"ק א"כ הרי הוא לפנים ושם אין קטיגור נעשה סניגור וכיון דבאותן מוצאות הפה חטאו בלה"ר ורכילות מש"ה אין התפלה מקובל וכמו שאמר הכתוב ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם כו', וזהו שהשיבה לו דברי עונות גברו ממנו דהחטא שבדיבור גברו וע"כ אני מבקש שתמחול על חטא הדיבור וממילא יקובל תפלתו, וזהו שאמר איוב אם אצדק פי ירשיעני, פי' דאם ארצה להצטדק בע"כ מוכרח אנכי לעשות הפה לשליח עבורי והוא בעצמו ירשיעני ומלמד קטיגוריא חלילה עלי וע"כ קודם שיעמוד להתפלל צריך לפשפש במעשיו ולשוב על חטא הלשון. ובזה יבואר מש"א הגמרא בר"ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר פי' שלא ע"י מוצאות הפה רק מעומקא דלבא ודרך קול השופר לא ע"י כלי הדיבור של כל השנה

ישעי' הנביא אמר אוי לי כי נדמתי כי איש טמא שפתים אנכי כו' ואת המלך ה' צבאות ראו עיני, לא נתפחד משום חטא רק מחטא הלשון והענין דארבעה כיתות אינם מקבלים פני השכינה וכולם הם מחטא הלשון כת שקרים כת חנפים כת לצנים כת מספרי לה"ר, וזהו שאמר כי איש טמא שפתים אנכי ואת המלך ה' צבאות ראו עיני ומש"ה נתפחד אם היא נבואה אמת או לא

קהלת א' ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש, והנה הכל הבל ורעות רוח מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות, ויש להבין המשך הכתובים הללו, וגם דהא לכאורה הוא כפל ענין במלות שונות, והנה במס' שבת (דף ל"א) איתא ביקשו חכמים לגנוז ספר קהלת ולא גנזוהו מפני שתחילתו דברי תורה וסופו ד"ת, תחילתו מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש תחת השמש הוא דאין לו יתרון פירוש אם עוסק בענייני עוה"ז אין לו יתרון הא למעלה מן השמש דהיינו תורה ומצות יש לו יתרון וגם מאמר זה צריך להבין דנותן חילוק בין עוה"ז לתורה והם שני דברים מנגדים זה לזה מהיפוך להיפוך והרי הוא כאומר לענה הוא מר הא דבש הוא מתוק ולא שייך לומר חילוק רק בין שני דברים שיש להם קצת השתוות זה לזה

והענין דהנה מעשה עוה"ז נקראו במגילה זו תחת השמש וכמו שהסביר המהרש"א בחידושי אגדות במס' שבת דהם תחת המזל והנהגה טבעיות ותורה ומצות הם למעלה מן השמש שאינם תחת המזל, אמנם איתא במס' פסחים כתיב עד שמים חסדך וכתיב מעל שמים חסדך כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה, הרי דגם תורה אם הוא שלא לשמה נקרא תחת השמים, והנה אמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וזהו שאמר כאן הכתוב דלא נאמר אל העוסק בתורה שלא לשמה א"כ הרי תכלית כוונתו הוא להנאתו בשביל צורכי העוה"ז א"כ הוא דומה ממש למי שעוסק בענייני עוה"ז דזה משתדל פרנסתו באומנות וזה משתדל להשיגה ע"י התורה, ולזה אמר שאינו כן וזהו שאמרו דתחילתו ד"ת מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש דממעשים של עוה"ז לא ישאר לו שום יתרון ותועלת ממנו הא למעלה מן השמש יש לו יתרון דכשעוסק בתורה שהיא למעלה מן השמש ואפי' שלא לשמה דהוא עדיין תחת השמים יש לו יתרון דישיג על ידה תועלת דמתוך שלא לשמה הוא בא לשמה, והענין דמתוך שלא לשמה יובן ע"פ מה שכתב הרמב"ם בה' גירושין על הא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני משום דבפנימיות השכל והלב שבכל ישראל רוצה הוא בקיום המצוה אף דכח התאוה מונע אותו ומכריחו לעבור על רצונו הפנימי מש"ה מהני בו הכפי' לסלק ממנו כח התאוה המעבירו על דעתו וממילא נשאר על רצונו הטוב, וכן הענין בשלא לשמה דמה שכופה את יצרו הרע בהתבוננו ביראת העונש ויסורים חלילה הרי לא גריעי מאלו כופים אותו ב"ד בשוטים ומועיל להכניע כח התאוה שלו. וזהו שאה"כ ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה היא תורה ומצות על כל אשר נעשה תחת השמים פי' שהתבונן בהחכמה שנעשה תחת השמים דהיינו תורה שלא לשמה הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו, פי' דהגם מצד עצמו הוא רע עכ"ז נתנו ה' להאדם להחליש בו כח החומר שלו, אבל ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש דהיינו עסק של עוה"ז ממש, והנה הכל הבל ורעות רוח מעוות לא יוכל לתקון דזה העוסק בענייני עוה"ז לא יתוקן לעולם, אבל העוסק בתורה שלא לשמה הגם דהוא ג"כ מעוות עכ"ז בודאי יתוקן אח"כ דמתוך שלא לשמה הוא בא לשמה: דרוש טז

ישעיה קפיטיל ס'. קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח, כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה, ואיתא שם בילקוט קומי אורי אמרה כנסת ישראל רבש"ע עמוד אתה בראשונה ואני אחריך, אמר לה יפה אמרת שנאמר עתה אקום יאמר ה', ויש להבין הכוונה בזה המאמר מהו שאמרה