בית הלוי חלק ב קפז

הוא ככלי נקי שאין עליו ממשות של איסור רק שבתוכה נבלע בו איסור דהטבע והתשוקה שגרם במעשיו הרי עדיין קשור בו בטבעו כי ברגע אחד קשה לו לאדם להפך טבעו שנשתקע בו זה כמה ולעשות לו טבע חדש אם לא במס"נ, ולזה צריך הבע"ת אח"כ להרבות בצער וחרטה על העבר עד שגודל הצער והמרירות שיש לו כעת על העבירות שעבר יעקור מלבו התשוקה והנטי' להרע שהי' לו עד עתה, וגם יגביר ע"י המצות שיעשה כח הטוב שבו עד שישוב טבעו לטוב ויצא ממנו הרע הבלוע בו וכפי שיעור הבליעה כן צריך להיות הפליטה וכמאה"כ כל אשר יבא באש תעבירו באש וכן הוא בבעל תשובה וזהו שחלקו הגאונים ז"ל סדר הסיגופים לכל עבירה סיגוף מיוחד לפי גודל וכח של העבירה שעשה

והנה סגולה זו מצינו ג"כ בלימוד התורה בלי סיגוף כלל וכדאיתא במס' אבות על הלומד תורה לשמה אמרו ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן וכבר שמעתי מליצת מאמר של מכשרתו דהוא כמכשיר כלים אסורים, דהתורה נמשלה כאש וכמאה"כ הלא כה דברי כאש ויש לה כח וסגולה להוציא מלב הלומד התשוקה הנטועה בלבו להרע, ובתנאי אם מקודם הדיח מעליו עצם החטא, וזאת תורת הלומד דקודם עסקו בתורה צריך להתחרט על העבר וקבלה על להבא ולהתוודות על חטאיו, ואז כבר הודח מהחטא שעליו ואח"כ בעת עסקו בתורה לשמה הרי נתלבן ומעביר הזוהמא הנבלעת בו בפנימיות הלב ומכשרתו להיות נמשך אל הטוב ולהיות צדיק חסיד ישר ונאמן

והנה כל זה הוא בכל השנה אמנם ביוה"כ יש בו ביום מעלה גדולה דמיד שנתחרט האדם ומקבל עליו לשוב ממעשיו הרעים והתוודה עליהם הקב"ה בחסדו מעביר ממנו התשוקה והנטי' שהגביר בעצמו להרע ומעבירו ממנו וזה לשון המדרש רבה פ' בא על פסוק החודש הזה לכם כך הם משתקעים בעונות מיצה"ר שיש בגופם ובכל שנה ושנה סולח לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו שנאמר ונתתי לכם לב חדש הרי להדיא כמש"כ דע"י התשובה שעושים ביוה"כ מחדש לבם ליראתו ונותן להם לב חדש, וזהו ג"כ ביאור הילקוט תהלים על פסוק ועם נברא יהלל יה וכי עד עכשיו עתידה אומה להבראות כו' אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם ובאים ומתפללים לפניך ביוה"כ ואתה בורא אותם ברי' חדשה, פי' דביוה"כ נעשים כקטן שנולד וכמו שלא חטאו כלל ומבטל מהם הכח והנטי' להחטא שגרמו לעצמם במעשיהם

וזהו שכיונו בילקוט שהתחלנו דהיצה"ר אומר ביוה"כ שישראל גנבים הם פי' דתשובתם הוא רק למראה עינים עומדים כפופים ואינו מעומק הלב וכגונבי הדעת הם שמראים עצמם כצדיקים ובלבם ערמה וע"כ קורא אותם גנבים וכאמרם מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן שזה עשה עין כו', והקב"ה נוטל הנה מאזנים ושתי כפות המאזנים שקולים הם פי' שאוחז בהקנה עצמו כן פי' האלשיך פ' אחרי לבל יכבידו אחד על חבירו והכונה כמו שכתבנו שמעביר מהאדם כח הנטי' שפעל וגרם במעשיו ונשאר כמו שהי' בעת הולדו שהיו שני הכוחות שבו שקולים לבל יכביד האחד על חבירו וזהו נקרא נושא עון שלא יכביד העון על הטוב בעת ששוקלים מעשיו

ובזה נוכל לפרש המשך הפסוקים בתהלים פ"ה נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה, אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך, שובנו אלהים ישענו והפר כעסך עמנו הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל ישובו לכסלה, ומלבד דיש להבין המשך הכתובים עוד זאת יש להבין דאחרי שאמר נשאת עון עמך אספת כל עברתך אמר שובנו והפר כעסך עמנו והלא כבר אמר דשב מעברתו ולמה הוצרך לבקש אח"כ, ולפי מה דדרש ליה המדרש על יוה"כ מובן הכל דבתחילה אמר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם. סלה שסילק מהם עונם והרי הם כקטן שנולד ועי"ז אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך, ומחל להם על כל מה שחטאו בזמן העבר, ובא לבקש על להבא שיסעיים דשוב לא יחטאו עוד בזמנים הבאים, והנה גם בלשון העולם יש חילוק בין כשאומר אדם על חבירו אנכי ברוגז עליו ובין כשאומר אנכי ברוגז עמו דכשאומר ברוגז עליו משמעו שחברו חטא נגדו ועי"ז הוא כועס עליו ונמצא דהכעס תלוי רק בו דעתה אין חבירו עושה מאומה רק הוא כועס על העבר, משא"כ כשאומר ברוגז עמו הכוונה דתלוי זה בשניהם דגם עתה הוא עושה נגד רצונו ואם עתה לא יעשה נגד רצונו אינו בכעס עליו, וכמו כן הוא דעל החטאים שעברו שייך לומר דכביכול כועס עליו אבל לענין להבא שייך לומר שהוא כביכול ברוגז עמו, וזהו אחרי שאמר השיבות מחרון אפך ושוב על העבר אינו בכעס עלינו חזר להתפלל על להבא ואמר שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו שלא תהי' ברוגז עמנו שלא נחטא לפניך הלא אתה תשוב תחיינו כו' אשמעה מה ידבר האל ה' אם קיבל בקשתו זאת כי ידבר שלום אל עמו ואל ישובו לכסלה דבאה ההבטחה שיסעיים שלא יחטאו לפניו כלל וכמאה"כ והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר

והנה נתבאר דעיקר יסוד התשובה היינו שיעקור מלבו התשוקה להרע שחידש בעצמו ע"י מעשים הרעים ותשוב טבעו כמו שהי' קודם החטא, ובזה נבאר הפסוק בירמי' קפיטיל ט' מי יתנני במדבר כו' כי כולם מנאפים עצרת בוגדים וידרכו לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ, כי מרעה אל רעה יצאו ואותי לא ידעו נאם ה', ויש להבין אומרו כי מרעה אל רעה יצאו דאין לו שום שייכות והמשך להקודם ולשון של הכתוב משמע כי היא נתינת טעם לדבריו הקודמים גם יש לדקדק דה"ל לומר כי מרעה אל רעה באו דהעיקר מה שמתאונן הוא על היסורים החדשים שבאו לא על אותם שכבר יצאו מהם מכבר ואינם ואין צועקין על העבר, והנראה לפרש דהך מרעה אל רעה יצאו דאמר הכתוב אין פירושו היסורים שסבלו רק קאי על החטאים שעשו וחטאים קרא הכתוב רעה ויובן דהנה אנו רואים כמה אנשים אשר בבחירתם לבם הולך אחרי התאוה ואח"כ כשנתגדל יבא בשנים עוזבים דרכם והנה עכ"ז לא נוכל להחליט זה לתשובה גמורה דיש לו להאדם להתבונן בעצמו אם זו העזיבה שעזב מעשיו הקודמים באה לו עי"ז שנתחרט עליהם ומאס אותם הדרכים יען כי לא טובים המה או לפעמים יש סיבה אחרת לזה דבבחרותו הלך אחרי התאוה ואח"כ כשנתגדל ויש לו אשה ובנים הרי הוא טרוד בפרנסה ורחיים על צוארו ולהוט אחר הממון וחמדת הממון מטרידים אותו עד שאין בלבו התאוה שהי' לו מקודם ויכול להיות דגם אח"כ כשיזקין עוד יותר ויתחדש בלבו רדיפת הכבוד ויתגבר תשוקה זו על חמדת הממון והתאוה ויתבטלו למען יהי' מכובד בעיני הבריות וזה לא יחשב לתשובה גמורה כי הרי לא מאס כלל בלבו התאוה הקדומה ועדיין בלבו ההתקשרות והתשוקה להתאוה ורק דחמדת הממון התגברה עליו וביטל אותה, וזהו שאמר הכתוב כי כולם מנאפים כו' ולכאורה יפלא איך יאמר כן והלא רואים אנחנו כי גם מי שהי' בילדותו נואף בזקנותו עוזב דרכו כי אין בטבע הזקן להיות מנאף עד כי אמרו בגמרא כי זקן מנאף הוא מהשלשה דברים שאין הדעת סובלתן דהוא מתנגד לטבע והנהגת העולם ונתן טעם לזה שקרא לכולם מנאפים כי מרעה אל רעה יצאו ואותי לא ידעו נאם ה' כלומר דגם אותם שעזבו דרכי הנערות ויצאו מהרע הקודם לא הי' בשביל שידעו אותי ועשו תשובה עלי' רק יצאו ממנה אל רעה אחרת ורעה האחרונה דחאה להראשונה ומ"מ עדיין לא שבו מהראשונים ולא נעקר מלבם גם התשוקה מהראשונות ועל כן קורא אני אותם כי כולם מנאפים

ובזה יתבאר הפסוק ירמי' ג' נשכבה בבשתנו ותכסינו