בית הלוי חלק ב קפו

נטלה כו' דטבע של אותו מדינה ממשיך לזה והאדם ע"י מעשיו יוכל לעשות טבע זו בכל מקום מושבו, וזהו ג"כ ביאור מה דאיתא גבי דור המבול כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ואמרי במס' סנהדרין דאפי' בהמה חי' ועוף היו נזקקין לשאינן מינם, ולכאור' הרי אינו מובן דהרי הבהמה אין לה יצה"ר שתעשה כן רק הענין כמו שכתבנו דדור המבול הגבירו כל כך התאוה להזדקק לשאינו מינם עד שנעשה כן בטבע ושוב התחדשה טבע זו גם לבהמה חי' ועוף גם כן

ובזה מבואר סכלות אנשים אשר המה מבקרי מומים של אחרים ומבזים אותם אם ימצאו במעשי חבריהם שום פגם ונדנוד עבירה ואיש באחיו ידבר בבן אמו יתן דופי ובפרט אם ימצאו איזה פגם וחיסרון באחד מתופשי התורה יפערו פיהם לבלי חוק לאמר הן גם זה האיש חומד ממון או עושה שלא כהוגן, והרי יכול להיות דזה המלגלג והמחרף הוא פוסל במומו ויש לו חלק בזו העבירה עצמו יותר מהחלק העושה אותה דעל ידי זה שהוא הגביר במעשיו כח התאוה והחמדה לענין זה ע"כ לא עמד חבירו בנסיונו נגד כח התאוה והיצה"ר שהגביר זה עליו, והגם דהעושה מ"מ יגיע לו עונש על מעשה הרע שעשה ואין לו התנצלות לאמר שחבירו הגביר היצה"ר עליו עד שלא הי' יכול לעמוד כנגדו דזה אינו דודאי אם הי' מתחזק ומתגבר על יצרו והי' עושה כל ההתחזקות שבכחו לעשות בודאי דהיה ניצל מן היצה"ר ומשמים היו מסייעים אותו וכמאה"כ ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו עכ"ז אין לו לזה לשחוק ממנו ולבזותו אחרי שהוא הי' הגורם לו למעשה זו, ובזה נפרש הכתוב הושע ד' אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה, אמר הכתוב דהם היו כמריבי כהן דכהן בכל מקום בפסוק פירושו עובד ה' וכמאה"כ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, עד כי בעת מתן תורה אמר לכלל ישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ואותו הדור היו כמריבים עם הכהן כלומר מוכיחים לכהן מומו לומר שגם הוא עשה שלא כהוגן והיו מוכיחים אותו ומבקרים מומיו, ובא הכתוב ליתן התנצלות עבור הכהן מה דנכשל לפעמים ואמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה כלומר דעל ידי זה שאתה נכשלת ביום נמשך מזה דגם הנביא נכשל עמך בלילה פי' דעי"ז דאתה עשית חטאים גדולים נכשל על ידך גם הצדיק בחטא קטן כי אתה הגברת אותו כח התאוה והחמדה עד שגם הצדיק נכשל על ידך קצת בזה ונמצא אתה הוא הגורם לו בזה, וכמו כן להיפוך הצדיק ע"י מעשיו הטובים מגביר כח הטוב בו ובכל העולם וגורם בכל העולם כולו להיות נמשך יותר להטוב, וזהו שאמר הכתוב הן בעודני חי ממרים הייתם כו' דע"י מעשי הצדיק גורם דגם אחרים יכולים להתגבר על יצרם הרע ולהיות משתוקקים אל הטוב, ובזה יש לפרש מאמר הכ' שאמר דוד על שאול ויהונתן בנו איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה ובילקוט שם איתא דהצדיקים קרוים כלי מלחמה דאמר עליהם שני בחינות א' מה שהם מצד עצמם גבורים דהצדיק נקרא גבור וכמו דאיתא במשנה איזהו גבור זה הכובש את יצרו, וגם הם כלי מלחמה לאחרים דע"י מעשיו הטובים יוכלו אחרים להתגבר על יצרם ולעשות הטוב וזהו שאמר הילקוט דהצדיקים קרוים כלי מלחמה של ישראל כלומר דבמעשיהם נלחמים אחרים עם יצרם, ובזה יש לפרש הכתוב איכה א' סלה כל אבירי כו' על אלה אני בוכי' כו' היו בני שוממים כי גבר אויב המשך הכתוב דמקונן שסילה כל אבירי הם הצדיקים וחזר ופירש על אלה אני בוכי' דאנוכי בוכה ע"ז כי ע"י זה גרם שהיו בני שוממים כי גבר על בני אויב הוא אויב הפנימי הוא היצה"ר אחרי שאין צדיק שיעזרם לעמוד נגדו וכמאה"כ זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם דעי"ז שבטלו הזקנים בטלו הבחורים מלימודם שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולינו נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו דעי"ז היינו חוטאים ולא הי' בנו כח להתגבר נגד היצה"ר ל

היוצא מזה דלהרכע יש חלק גדול גם בהעבירה שעשה הצדיק, וכן יש להצדיק חלק גם בהטוב שעשה הרשע דעי"ז שהצדיק עשה צדקה הרבה נמשך גם ללב של הרשע נטי' לעשות קצת צדקה וכדומה, וזהו שאמרו בחגיגה נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם דאם נכשל הצדיק באיזה חטא חלילה הרי הרשע הי' בעוכריו ויש גם להרשע חלק גדול בו, והצדיק הוא נענש על אותו עבירה שעשה בעוה"ז כל מה שמגיע לחלקו והנשאר השייך להרשע נוטלו הרשע בגהינם דלרשע אינו מגיע לו שום עונש על עבירה בעוה"ז, וכן להיפוך במצוה שהרשע עשה יש להצדיק חלק בו והרשע מקבל שכרו עבור חלקו בה בעוה"ז והצדיק מקבל שכרו עבור חלקו בג"ע דאין לצדיק שכר מצוה בעוה"ז והוא ביאור נכון, ובזה יבואר היטב דברי הגמר' במס' יומא (דף פ"ו) גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו, והענין דמי שחטא מקודם וע"י חטאיו הוא הגביר היצה"ר וגרם שגם אחרים, חטאו על ידו בזה החטא ומגיע לו עונש גם ממה שאחרים עשו ואח"כ כשעושה תשובה על חטאיו הרי מ"מ יש עלי' עונש וחוב מהחלק שיש לו במעשה חבירו וזהו שאמרו דכשעושה תשובה מוחלין לכל העולם כולו פי' על אותן עבירות שהוא הי' הגורם ומוחלים גם להם כדי שלא יגיע לו שום עונש ממעשיהם וזהו שאמר הכתוב ארפא משובתם כי שב אפי ממנו ועי"ז ארפא גם משובת אחרים וכמו שנתבאר

ובזה נוכל לפרש אמרם ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון דהם שני בחינות דדין הוא על מעשי' שעשה בעצמו וחשבון הוא מה שמחשבין עמו כמה יש לו במעשה חבירו וכמש"נ, ונשוב להקודם דהאדם ע"י מעשיו ממשיך טבעו לזה דע"י ההרגל והמעשה כן נולד בו התשוקה וזהו ענין המאזנים ששוקלים כל מעשיו אם המצות רבים על העבירות או להיפוך חלילה ואין הכוונה רק אם הם רבים במספר אלא כיון דבכל דבר מוליד חדשות בטבעו ושוקלים איזה כח הגביר על עצמו יותר מחבירו ע"י מעשיו כי האדם הבינוני מגביר שני הכוחות לפעמים זה ולפעמים זה אחרי שמתהפך במעשיו עושה טוב וגם להיפוך חלילה ושוקלים בס"ה להיכן יש לו נטי' והמשכה יותר גדולה אם להרע חלילה או להטוב

והנה מי שחטא והמשיך עצמו וטבעו להחטא יותר ממה שהיה לו בטבעו בעת הולדו הרי הוא דומה לכלי כשר שנטרף על ידי שבישל בו מאכלים אסורים ונבלעו בו בפנימיות הכלי טעם האיסור, וכשירצה להגעילו ולהכשירו צריך תחילה להדיחו ולהעביר ממנו שמנונית האיסור הטיח בעין על פני הכלי דאל"כ לא יעלה לו הגעלה ואחר שהודח הוא בכלל כלי נקי שאין עליו איסור ממש בעין אבל עדיין הוא כלי טרפה ע"י שנבלע בו איסור וצריך אז להגעילו להוציא ממנו הבלוע שבו, ובאופן זה הוא הבעל תשובה דבתחילה צריך להעביר מעליו עצם העבירה לבל יהי' העבירה אצלו וכמאה"כ אם און בידך הרחיקהו וכגון מי שנכשל בגזל צריך מקודם להשיב הגזלה וכן מי שנכשל במדות ובמשקלות צריך בתחילה להסירם מביתו לבל יהי' אותו העון שורה אצלו, וכן בשארי עבירות מצינו דעצם טומאת העבירה שורה עליו וכאמרם ז"ל קשורה בו ככלב, וכן אמרו חז"ל שמלפפתו ומקדמתו ליום הדין, וכן אה"כ ותהי עונותם על עצמותם ומש"ה צריך מקודם להעביר העבירה מעליו וזה נעשה ע"י שלשה חלקי התשובה שהם עקרי ויסודי התשובה מדאורייתא דהיינו חרטה גמורה על העבר וקבלה על להבא שלא ישוב לכסלה עוד ווידוי וכמאה"כ והתודו את עונם, וכשעושה כן תיכף נסתלק מעליו טומאת החטא לבל יהי' המקטרג והטומאה של החטא מלפפתו עוד, ונשאר ככלי נק'י ועדיין