בית הלוי חלק ב קפד

בשוגג ואונס, וכמו דאנחנו רואין דהחשוד על איסור גניבה יכול להיות דעל ידי מעשה של הגניבה שעשה מקודם יזדמן לו אח"כ להיות נכשל גם בשבועה לשקר ואע"ג דהאדם בעצמו לא נתפקר כלל בענין שבועת שקר ואם בתחילה הי' היצה"ר שלו מתחיל להסיתו לשבוע על שקר לא הי' עובר על זה בשום אופן ורק איסור הגניבה שמקודם הביאתו והכריחו אח"כ גם להיות נכשל בשבועת שקר או בחילול שבת וכדומה לזה, וכן הוא בשארי עבירות וכמו על ידי מחלוקת יכול לבסוף לבא לידי רציחה חלילה אם ברצון ולפעמים הרבה גם באונס, אשר זה האדם בעצמו בתחילה לא הי' מתרצה בשום אופן לעשות עון גדול כזה, וזהו ביאור הכתוב משלי אל תצא לריב מהר כי פן מה תעשה באחריתך בהכלים אותך רעך, אמר הכתוב דאפי' אם הסכימה דעתך שאתה צריך לילך לריב עם רעך הנני מזהירך שאל תצא לעשות זאת מהר כי צריך לזה רוב ישוב הדעת והתבוננות הרבה ולירד לסוף המעשה מה שיוכל להיות יוצא לבסוף מזה הריב, וזהו שאמר כי פן מה תעשה באחריתך בהכלים אותך רעך כי יכול להיות שלבסוף תעשה מעשים אשר לא יעשו כי מביאך הריב לגדולות ונצורות אשר כעת אינו עולה על רצונך לעשותו ורק אח"כ כשיכלים אותך חבירך יוכל להביאך לעשותם וע"כ אל תצא לריב מהר רק יותר טוב לחדול ממנה, וזה שהוכיחם הנביא שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך דהרי אתה רואה בעצמך דע"י העון שלך שעשית מקודם נכשלת אח"כ ונפלת עוד יותר ויותר ברשת היצה"ר בתוך חטאים גדולים וע"כ מהרי לעשות תשובה כי מי יודע לאיזה דרגה ולאיזה חטאים ימשכוך יצרך אם לא תמהרי להמלט ממנו ולהנצל מרשתו, וכמו שאמרו חז"ל אל יצר על עבירה שעשה בשוגג אלא שלבסוף יעשה במזיד, וזהו ג"כ שאמרו בתשובתם אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו, התחילו בהשורש והתחלת החטאים אשר בטחו באשור וחפצו בקרבתו, ומזה נמשך להם חטאים גדולים על דרך מאמר הכתוב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ומש"ה אמרו עיקר ההתחלה דשוב לא נסמוך עוד על אשור וממילא לא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו

ובזה נבאר המדרש רבה פ' וישב על פסוק וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא, ואיתא במדרש וישב ראובן והיכן הי' ר"א אומר עסוק בשקו ותעניתו כשנפנה הלך והציץ לאותו הבור הה"ד וישב ראובן אל הבור, א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחילה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה זה הושע שאמר שובה ישראל, וכבר נתקשו רבים בזה המדרש, א' דהרי כל הנביאים הזהירו על התשובה וגם בתורה הזהירה על התשובה, גם יש להבין מדוע רמזה התורה כאן אצל מעשה דיוסף תשובת ראובן ומאי שייך זה לזה, גם יש להבין אומרו הילד איננו ואני אנה בא דלמה נוגע הענין זה לו יותר מלכל האחים, רק הענין דראובן בלבל יצועי אביו ולא הי' עליו בזה שום חטא כי תבע עלבון אמו אשר הוא מצוה דאורייתא כיבוד אם ובודאי שקל הדבר הזה בדעתו קודם שעשה והסכימה דעתו ע"פ התורה שצריך לעשותו, רק עם הצדיקים מדקדק כחוט השערה, וזהו שאמר לו פחז כמים לא אמר לו עצם המעשה משום דעשייתו הי' לפי מה שהסכימה דעתו אשר זהו היושר והנכון רק הוכיחו על עשותו זה במהירות יען כי לפי ערך ראובן נחשב לחטא כי הי' צריך להיות עוד מתון בדין זה ולא להיות פחז ואז הי' יורד לעומק כוונת אביו והי' מבין כי אין לו לעשות זאת, ובודאי דגם על חטא זה הקל עשה תיכף ומיד תשובה והנה גם אם לא הי' מבלבל יצועי אביו לא הי' יעקב אבינו מוליד עוד בנים כי כבר נולדו כל הי"ב שבטים, וזה הי' ידוע להם שאין ליעקב רק י"ב שבטים דהרי מש"ה התפללה לאה וילדה דינה וכמו דאיתא במסכת נדה וא"כ כל הענין לא הי' נוגע רק לענין כבוד ומש"ה תבע עלבון וכבוד אמו, אמנם עתה כשראה ראובן שרצו להרוג את יוסף וגם לבסוף כשהשליכו אותו אל הבור הרי הי' בגדר ספק סכנה נחשים ועקרבים, ונמצא יכול להיות חלילה שיחסרו ממנין הי"ב שבטים אשר כל בית ישראל וקדושתו תלוי במנין זה כאשר ידוע כל זה במדרשים, וגם כל מה שבכה יעקב על יוסף הוא משום חסרון המנין ומש"ה חזר עתה לשקו ותעניתו על בלבלו יצועי אביו דנתיירא דמעשיו גרמו שיחסרו מנין השבטים מישראל ואלולי לא בלבל אפשר היה מוליד יעקב בן אחר להשלים המנין ומש"ה חזר עתה לשקו ותעניתו ונרמז כאן תשובתו, וזהו ג"כ שאמר לאחיו אחר שלא מצא את יוסף הילד איננו ואני אנה אני בא דמעשה זו מגיע לו, ועכ"פ ראובן עשה תשובה שנתיירא על המכשול שיצא אח"כ ע"י מעשיו הקודמים אע"ג דהוא בעצמו לא עשה זה המכשול ולא נתכוין לזה כלל רק דלבסוף נשתלשל מכשול על ידו ואין לך שוגג גדול מזה ועוד יותר דהרי עדיין הי' יוסף חי ולא הי' עדיין שום מכשול כלל רק נתיירא עתה שמא יהי' מכשול על ידו והקדים התשובה להמכשול

וזהו שאמר במדרש מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואמר כי עד עתה לא עשה שום אדם תשובה על מה שחטא לפני ואפי' אחר החטא ואתה פתחת בתשובה תחילה כי לא די שאתה עושה תשובה על השוגג עוד זאת דגם קודם החטא שעדיין יוסף חי הקדמת לי תשובה דנתיירא שמא יהי' מכשול על ידך ופתחת בתשובה פי' פתחת בתשובה תחילה להחטא ומש"ה יצא ממנו הושע דג"כ הזהיר על החטאים שלא נתכוין האדם להם בעצם רק הם יוצאים ממעשי' וכמו שאמר כי כשלת בעונך וכמו שנתבאר דהזהירם על התשובה כדי שלא יהיו נכשלים יותר, וזהו ג"כ מה שאה"כ יחזקאל י"ח שובו מכל פשעכם ולא יהי' לכם למכשול עון אמר דישובו למען לא יהי' לכם העון הראשון למכשול ויגרום לכם עון שני וכמו שנתבאר

הפייטן אמר ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה, ונבאר מקודם הפסוק הושע ב', והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, והנראה לפרש המשך הכתוב וביאורו דהנה בתחילה נתנבא הושע כי אתם לא עמי ואנכי לא אהי' לכם אשר הוא העונש הגדול שבעונשים ועתה בא לנחמם, דהנה אם חלילה נגזר על אדם איזו יסורים ואח"כ עשה תשובה מבטל הגזירה ואופן ביטולו מצאנו מבואר במדרש רבה פרשה נשא שאו את ראש משל למלך שכעס על בנו ואמר טלו את ראשו ולאחר כך כשנתרצה לו אמר הגביהו את ראשו עשו אותו דוכס, כך אמר הקב"ה שאו את ראש זכו כמו דכתיב ישא פרעה את ראשך גבי שר המשקים לא זכו כמו דכתיב ישא את ראשך גבי שר האופים, הרי נתבאר מדברי המדרש הללו דגם אם נגזר איזהו גזרה מ"מ אם אח"כ עושה תשובה נתפרש זה המאמר לכונה אחרת ולטובה וזהו דהושע אמר בתחלה לא עמי ובא לנחמם דזה המאמר בעצמו יתפרש לטובה דידוע דבישראל יש שני בחינות בחינת בנים ובחינת עבדים וכמו דאיתא במס' קידושין (דף ל"ז) כשאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים וכשאין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים אלא עבדים, והנה עם נקראים עבדים ויוכל זה המאמר עצמו להתפרש לטוב לא עמי אתם פי' שאינכם עבדים רק בנים וזהו שאה"כ והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי דזה המאמר יתפרש עצמו לטובה גדולה

ובזה נוכל לפרש מאמר הכתוב תהלים אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וכבר האריכו הדרשנים לפרש פסוק זה דמהו החסד אם משלם לאיש כמעשהו ולפי הנ"ל יש לפרש המשך הכתוב כך אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי דדיבור הוא קשה ואמה"כ דיבור אחד אמר ה' והבנתי בו שני