בית הלוי חלק ב קפג

יכבד ה' דגם על ידי הי' ניכר כבוד ה' במה שהעניש אותנו וכשמזכירים שמו הרי ג"כ נתפרסם כבודו וכאמרם כשם שקילוסו עולה מן הצדיקים כך קילוסו עולה מן הרשעים וע"כ נראה בשמחתכם דגם אנחנו נזכה לראות בשמחתן של הצדיקים שיהי' לע"ל דיש לנו ג"כ זכות כיון דגם על ידינו נתרבה כבוד ה' והם יבושו עכו"ם יבושו לגמרי שאין להם שום זכות כלל אבל ישראל לא יבושו אפילו אותם שחטאו עכ"ז יזכו לראות בשמחתן של צדיקים לע"ל דאפי' מי שלא נענש בעוה"ז רק בגיהנם ושם יכבד העונש עכ"ז גם באותו עולם גם כן הא נתגדל בזה כבוד ה' וכן אמרו במדרש כשם שקילוסו עולה מגן עדן כן קילוסו עולה מגהינם וזהו התיקון לאותם שנדונים בגיהנם שעל ידו יזכו לעלות לע"ל, והנה כל זה הוא מהנכשלים בחטאים על ידי תאוה או חמדה וכדומה דנדונים בגיהנם כפי חטאם ומעונשם עולה קילוס לו יתברך וזהו גופה תיקונם אבל האפיקורסים אין להם תיקון לעולם כדאמרינן בגמר' דר"ה דגיהנם כלה והם אינם כלים ואפשר דזהו כוונת הגמר' במסכת גיטין דכל המלגלג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת כוונתם דמעונש של המלגלג אינו מקבל קילוס וע"כ נידון לעולם אבל על שארי החוטאים אמה"כ פתחו ויבא שערים גוי צדיק שומר אמונים דגם הם מזדככים שם בגיהנם ועולים ע"י זכות זה

והנה ביארנו מאמר רבה בר בר חנא בב"ב (דף ע"ד) דאמר לי' ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח חזאי תרי בזעי והוי נפקע קוטרא שקלי גבבי דעמרא ואמשוני במיא ודעציתא ברישא דרומחא ועיילי התם וכי אפיק אוחרכי מחרך א"ל אצית מאי שמעית ושמעי דהוו אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין א"ל כל תלתין יומין מהדר להו גיהנם כבשר בקלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת, והנראה לומר הכוונה בזה המאמר דהנה בעונש של גיהנם יש לומר בו שני אופנים או שהוא בגדר עונש ונקמה על מעשים הרעים שעשה בחייו או שהוא בגדר תיקון וכביסה וכמו שמכבסין בגד שנבלע בו לכלוכית מכבסין אותו ברותחין עד שפולט כל המאוס שבו ונשאר נקי ומצוחצח וכמו כן נפש הרשע אשר הטביע תשוקה לרע בנפשו ואש הגיהנם מכבסם ומוציא הרע שנשרש בהם עד שנשארו נקיים כקודם החטא והנה שני האופנים הנ"ל אמת הם דהרי יש קצבה לגיהנם י"ב חודש ואח"כ זוכים ועולים לג"ע ובע"כ שהגיהנם הוציא מהם הרע שנשרש מהם מדזוכים ליכנס בגבול צדיקים, ובמס' ר"ה (דף י"ז) איתא בינונים יורדים לגיהנם ומצפצפים ועולים שנאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו הרי שהמשילו לאש המצרף את הכסף להסיר ממנו כל סיגים ופסולת שבו עוד איתא שם אבל האפיקורסים כו' נידונין לעולם גיהנם כלה והם אינם כלים הרי דהם אינם עולים לעולם ואינם מתתקנים בגהינם ואצלם בע"כ הוא בגדר עונש ונקמה, ובזה יובן מה דאמרו בגמ' רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי אשם לא תכבה ותולעתם לא תמות דפשעו לא נאמר אלא הפושעים בי דפשעי ואזלי ולכאורה אינו מובן דהאיך אפשר לחטוא בגהינם ומה בידם לעשות אז, רק הענין דגם בעודם מתייסרים שם נשאר הרע מושרש בנפשותם כמו מקודם ואינו מוציא מהם כלל ומביא ראיה ע"ז מהפסוק שנאמר הפושעים והך קרא הא דרשינן לי' בר"ה על אותם שנידונים לעולם ועליהם הוא דאמר דפשעי ואזלי וכמוש"כ ועיין במס' חגיגה כל עמר דנחית ליורה. סליק ובאה התשובה כל דנקי אגב אמיה סליק ופרש"י שם בשם רבותיו דשאלו אם כל היורדים לגהינם עולים ממנו והשיב להם כל שיש לו זכות עולה והענין מובן דאם יש בידו גם זכות ומע"ט הגיהנם מתקנו ומוציא הרע ממנו ולא נשאר בנפשו רק הטוב ועולה אבל מי שאין בו שום טוב א"כ מאי יתוקן ממנו כיון שכולו רע וזה אינו עולה

ובזה שאמר לו תא ואחוי לך בלועי דקרח דאמר לו הענין של בליעה דקרח באיזה בחינה הם אם עתידין לעלות או לא אזלי שהתבונן בענין גהינם וחזאי תרי בזעי דנפקי מני קוטרא דשני פתחים ושני אופנים יש בגהינם א' בגדר תיקון וא' בגדר נקמה שקלי גבבא דעמרא ואמשוני במיא דמים הם מגינים מן האש שלא ישרף לגמרי וכי אפיק הי' מחרך ולא נשרף לגמרי וכמו כן מי שיש בידו מצות ומעש"ט אין הגיהנם מכלה אותו ועולה ושמעי דהוי אמרי משה ותורתו אמת הרי דהם מתתקנים שם בגיהנם [ואינם בכלל דפשעי ואזלי] עד שנבדל מהם הרע ואמרי משה ותורתו אמת א"ל כל תלתין יומין מהדר להו גהינם כבשר בקלחת ואמרי משה ותורתו אמת דימה עונשם כמו שנותנין הבשר בקלחת דאינו בגדר נקמה ועונש רק לרככו ולהוציא ממנו הגסות והחמריות שבו כדי שיהי' ראוי אח"כ להעלות לשולחן מלכים וכמו כן עונשם הוא בגדר תיקון שיזדככו ויעלו לג"ע ואמר כל תלתין יומין יש לומר הכוונה דבדרך כלל נתחדש הגיהנם כל שלשים יום והענין דהרמב"ם כתב בגדרי התשובה שיעזוב החוטא חטאו כו' ויתנחם על העבר כו' ויעיד עלי' יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם דע"י מעשי' הרעים נעשה בלבו תשוקה והמשכה להרע ועבירה גוררת עבירה והבעל תשובה צריך לעקור מלבו ומטיבעו אותו ההמשכה לרע שחידש בעצמו במעשיו ויהי' כמו שהי' מקודם וכמו שאה"כ חדש ימינו כקדם וזה שאנו רואים שכמה פעמים מתחרט על מעשיו ובעוד איזה ימים חוזר למעשיו הראשונים זהו סימן שלא נעקר מלבו אותו ההמשכה להרע רק על זמן מועט נתחזק על טבעו והתאפק מבלי לעשות הרע ומ"מ עדיין לא נעקר מלבו התשוקה ומש"ה נכשל בה שנית וזהו שקבעו לנו הראשונים כל חודש אלול לקבוע בו תשובה קודם ר"ה זהו כמו נסיון ובחינה שידע כל אדם בעצמו אם כבר נעקר ועזב החטא לגמרי או רק מתחזק נגד תשוקתו וכשיעבור יוה"כ ישוב למעשיו הראשונים והנסיון לזה הוא שלשים יום וכמו דאיתא במס' יבמות יבמה שאמרה לא נבעלתי תוך שלשים יום כופין אותו לאחר שלשים מבקשים דעד תלתין יומין מוקים אינש אנפשי' טפי לא מוקים אנפשי' הרי דפחות מל' יום יכול להתאפק עצמו אבל יותר מל' יום לא מוקים נפשי' וכשאינו חוטא שלשים יום הוא סימן שנעקר החטא לגמרי וא"כ בדרך כלל הרשעים הגם שאמרו שהם מלאים חרטה דאחר עשיית העבירה והלכה התאוה ממנו מתחרט על העבר עכ"ז כיון דבפנימיות הלב נשאר מושרש התשוקה לרע הם מחדשים מעשיהם הרעים כל שלשים יום והנה מבואר בזוה"ק דאור של גהינם בא מחימום שהרשעים מחממים עצמן לדבר עבירה ונמצא דגם הגיהנם מחדש אור שלו כל תלתין יומין, וזהו דקאמר כל תלתין יומין מהדר להו גהינם ואמרי משה ותורתו אמת ועתידין לעלות לג"ע: דרוש יד

הושע קאפיטיל י"ד, שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך, קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו, אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר בך ירוחם יתום, ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו, ונפרש תחילה המשך של הכתוב. דהנביא בא להזהירם ולעוררם שיקדימו לעשות תשובה ולא ידחו אותה מזמן לזמן אחר, דידוע דעבירה גוררת עבירה ומהקל יבא אל החמור ומהאחד אל השני, אם ברצון ואם