בית הלוי חלק ב קפא

אלא בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים די ופריך ומי נפיש אגרייהו טפי מרבית ואונאה וציצית ומשני אפ"ה טפי מאיסי למכלינהו ולכאורה לא ידענו תי' להקושי' רק ה"פ דתפס לי' הכתוב מצוה קלה דאפילו בשכר מצוה זו שנזהרין משרצים דאין בו שום תאוה בעצם רק תאווה זו הקטנה משום דהוא אסור ועי"ז יש מקום למצא תאווה לאוכלן ג"כ כדאי הוא להעלותן ממצרים דבעובדי עבודת כוכבים הכלל הוא להיפוך דגם דבר שאינו ראוי להעשות רק דיודעים דדבר זה אסור מש"ה עושין אותו, וזהו ביאור הכתוב דברים י"ב השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני לא תעשה כן לה' אלהיך כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם המשך הכתוב דבא להזהיר שלא לחקור אחרי מעשיהם איכה יעבדו הם ואעשה גם כן אני פי' דתכוין לטובה שתרצה לעשות כן לה' רק תרצה ללמוד מהם נימוסי העבודה והכבוד האיך לנהוג בעבודת ה' וע"ד שאה"כ מלפינו מבהמת הארץ ואמרו בגמר' שיש ללמוד דרך ארץ מתרנגל צניעות מחתול ובא להזהיר שהם גרועים מן הבהמה ומהם אין לך ללמוד שום דבר טוב ואמר לא תעשה כן לה' אלהיך כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כאומר הנני מוסר לך כלל במעשיהם כי הם בחרו רק מה ששנא ה' אותו יעשו זהו הכלל במעשיהם ונתן אות או מופת לדבריו כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם ובודאי דמצד טבע האנושית לא הי' שום אדם עושה כן לשרוף באש בניו ובנותיו והם עושים כן רק משום דה' שנא מעשה זו הרי לך כלל מכל מעשיהם שאין להם תכלית אחר רק זה דהוא שנוי לה' וא"כ האיך תתרצה ללמוד מהם דבר טוב לעשות כן וזהו שאמרו דגם אם לא הי' לישראל רק זכות זה שאינם אוכלים שרצים שלא יהי' להם תאווה לעשות הרע מצד שהוא רע ג"כ כדאי הי' להעלותן ממצרים שחשבו זכות שנגאלו ממצרים שלא גילו הסוד שאמר להם משה ושאלה אשה משכנתה והרי זה הי' טובתם ומ"מ נחשבו להם זכות מה דלא גילו

ובזה יבואר לנו דברי התנחומא סוף פ' שמיני אחר שמדבר מענין חיות טמאות ומסיים לבסוף וז"ל כיצד הקב"ה מוצא כרוז לע"ל כל מי שעוסק במצוה פלונית יבא ויטול שכרו ובילקוט הגירסא כל מי שלא אכל כו' רק בדפוס שינו זה וכמה אנשים. שלא אכלו אותו ובאים ואומרים תן לנו שכרנו אמר להם כל מי שקיים את התורה יטול שכרו ולכאורה הוי חזרה מכרוז הראשון ולדברינו מובן דבזהו ג"כ נפשו של אדם קצה בהם וכמו שאמרו חז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר כו' וזהו שאמרו דיכריז מי שלא אכלו יטול שכרו דגם על מצוה זו ג"כ יתן שכר וגם אותן האנשים שלא אכלו אותו ומבאר להם הקב"ה הכוונה דאתם שלא אכלתם אין להם שום זכות בזה דמהיכי תיתי יאכלו אותו אחרי שנפשו של אדם קצה בו רק מי שקיים התורה בזה שלא אכלו דהיינו ישראל שהי' מוזהרים עלי' ועי"ז הי' מקום ליצה"ר להסיתו ומכל מקום לא אכלו יטול שכרו אבל אתם שלא הייתם מוזהרים עלי' מהיכי תיתי תאכלו אותו ואין לכם זכות בזה ומדברים אלו יש לו לאדם ליתן אל לבו כמה להזהר מאכילת דברים האסורים ובפרט בימי הקיץ מנמלים שכל האוכל אותו לא יטול שכרו לע"ל וגודל העונש עלי' יותר מכל העבירות אחרי שאין בו שום תאוה אם לא האזהרה ונמצא הוא כמעט קרוב להכעיס עד שאמרו בתו"כ סוף פ' שמיני חמורה שרצים שכל הכופר במצות שרצים כופר ביציאת מצרים: דרוש יג

תהלים ל"ב לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון כו' כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום כי יומם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי בחרבוני קיץ סלה חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה כו', יש להבין הפסוקים גם יש להבין דבתחלה שאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה דטוב לו לאדם לכסות החטאי' וסיים על עצמו ואמר ועוני לא כסיתי גם יש להבין אמרי חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' ולפי המשך הפסוק הי' לו לומר אודה עלי פשעי לך

והנה במס' יומא (דף פ"ו) איתא אר"י רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח ולא קשי' הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם רב זוטרי ב"ר טובי' אמר רב נחמן כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום הרי דבעבירות שבין אדם למקום אסור לפרסם רק אם העבירה בלא"ה מפורסם ופירש"י דבעבירה שאינו מפורסם אסור לפרסמו דכל מה שאדם חוטא איכא מיעוט הכבוד כו' ועיי' במהרש"א שכתב דחטא שאינו מפורסם נקרא חטאה כדכתיב כסוי חטאה דהפסוק מדמה אותו, לחטא בשגגה ועכ"פ חזינן מדכתיב כסוי חטאה ומוקמינן לי באינו מפורסם דרק האינו מפורסם נקרא כן ומפורסם לא נקרא חטאה, ובזה נוכל לפרש הפסוק בתהלים ל"ח כי עוני אגיד אדאג מחטאתי דהעון המפורסם הגדתי והתודיתי עליו בפרסום אבל האינו מפורסם היה לי דאגה עליו בפנימיות הלב וחרטה ולא הגדתי רק הסתרתיו מאחרים ודאגתי עליה בפנימיות הלב

והנה בזוהר הקדוש פרשה תצוה איתא וז"ל ביומא דא לא איצטריך בר נש לפרש חטאו קמא אחרא בגין דכמה אינין דנטלו ההוא מלה וסלקי לה לעילא ואית סהדי בההוא מלה ומה משוכבת חיקך שמור פתחי פיך כ"ש אינון דאזלין ועיינין עלי לקטרגא וסהדי עלי' וכ"ש דחציפו איהו קמי מלכא כולא וחילול שמא דקודשא ועל דא כתיב אל תתן את פיך לחטוא את בשרך הרי דאמר שלשה טעמים בהא שאין לפרסם חדא דהמקטריגים ישמעו ויקטרגו ועוד שנית דהדבר חציפי קמי מלכא והכוונה כדאיתא במסכ' סוטה (דף ח') חציף עלי מאן דמפרש חטאו ופרש"י דאינו נכלם בדבר דזהו ענין קרוב להכעיס אם אינו נכלם אח"כ במעשיו דעל העבירה עצמה יש לו תירוץ קצת דהתגבר עליו התאוה ולא יכול לעמוד נגד התאוה אבל אח"כ שאין לו שום הנאה ממה שכבר עבר ועשה מכבר ומ"מ לא נכלם בו מורה על רוע לבבו בעצם וזהו ביאור הכתוב ישעי' ג' כי לשונם ומעלליהם אל ה' למרות עיני כבודו הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו ומש"ה גם המתוודה ומפרסם חטאו הוא ג"כ חציפות דנראה שאינו נכלם במעשיו ועוד טעם שלישי יש בו דאיכא חילול השם חלילה דעי"ז שנתפרסם החטא לאחרים נעשה החטא קל בעיניהם ולמדים ממעשיו, והנה מידה אחת מי"ג מידות של רחמים היא ארך אפים ועל כל החטאים מאריך האף אבל בחילול השם איתא במס' קידושין סוף פרק א' אין מקיפין בחילול השם אמר מר זוטרא שאין עושין כחנווני המקיף ופרש"י אלא נפרעין מיד והטעם מובן דהא דמאריך אף הוא לטובת האדם אבל בח"ה הרי כל שעה נגדל החטא יותר שאחרים הולכין ולמדים ממנו יותר ויותר ובפרט כשרואין לזה שחטא ולא הגיע לו שום עונש נעשה החטא יותר קל בעיניהם ונמצא דאם ימתין לו הרי יגדל החטא יותר וכמאה"כ קהלת ח' אין נעשה פתגם הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשותו רע אשר חוטא עושה רע