בית הלוי חלק ב קעט

גם הכונה בלב, דגם המשתחוה לע"ז ואינו מקבלו באלוה אינו חייב עליו וכדאיתא במס' סנהדרין (דף ס"ב) ואי דלא קבלי' עלי' לאו כלום הוא, ומש"ה אמרו אלה אלהיך דכל אחד אפי' מאותם שחטאו והשתחוו לו מ"מ הי' לבו נוקפו והיה ירא מהעונש ולא רצה לעשות מעשה בעצמו לקבלו עליו באלוה רק אמר לחבירו אלה אלהיך, ונמצא שלא הי' שם שום עבודה לע"ז בפנימיות הלב כלל רק עברו על מה שאמרו נעשה דכל א' קיבל גם על חבירו והם אמרו אחד לחבירו אלה אלהיך, ובפרט לפי המבואר בזוה"ק פ' כי תשא דישראל לא עשו כלל להעגל רק הערב רב לחודם וז"ל הילקוט ישעי' מ"א מוצלים היו ישראל מאותו מעשה שאלו עשו ישראל את העגל הי' להם לומר אלה אלהינו ישראל אלא הע"ר שעלו עמהם ממצרים עשו אותו, ונמצא דישראל לא חטאו כלל רק במה שלא עמדו נגדם להורגם ולבל להניחם לעשות מחשבתם, וזהו כוונת המדרש נאה הי' לאבותינו לומר כל אשר דיבר ה' נעשה דמה שהוסיפו בקבלתם לקבל כל א' על חבירו הי' דבר נאה ורק ממילא לא הי' נאה אח"כ המאמר אלה אלהיך ישראל מה שהניחוהו להערב רב לומר כן, וכיון שעברו על הקבלה זו אמר להם הורד עדיך מעליך שאבדו הכלי זיין שזכו עבור קבלה זו בהר סיני: דרוש יא

ירמי' קפיטיל ב', גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה ותאמרי כי נקתי אך שב אפו ממני הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי מה תזלי מאד לשנות את דרכך גם ממצרים תבושי כאשר בושת מאשור, ויש להבין המשך של הפסוקים, והנה במס' שבת (דף ל"ב) איתא פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה באיזה עון חלילה בנים קטנים מתים חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ציצית וקאמר בגמר' בשלמא למ"ד בעון מזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך למען ירבו ימיכם וימי בניכם אלא למ"ד בעון ציצית מ"ט אמר רב כהנא ואיתימא שילי מרי דכתיב גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים, רב נחמן בר' יצחק אמר למ"ד בעון מזוזה נמי מהכא דכתיב לא במחתרת מצאתים שעשו פתחים כמחתרת, והנה בהא דאמר בעון ציצית יש מקום לפרשו על שני אופנים או דלובש בגד בת ארבע כנפות שחייב בציצית ואינו מטיל בו ציצית רק לובשו בלא ציצית דעובר על עשה דאורייתא גם יש לומר דקאי על מי שלובש בגד הפטור מציצית שאין בו ארבע כנפות דאע"ג דהוא פטור מן התורה מ"מ מגיע לו עונש על שאינו מכניס את עצמו לידי חיוב שיתחייב בציצית ויקיימם וכמו דאיתא במס' מנחות (דף מ"א) במלאכי דאמר לרב קטינא סדינא בקייטי סרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עלה וא"ל ענשיתו אעשה א"ל בעידן ריתחא ענשינן, הרי דגם על זה שאינו לובש בגד החייב בציצית מענשים, ובהך דבנים קטנים יש להסתפק על איזה אופן הוא, והנה התוס' בשבת שם כתבו על הא דאמר בעון ציצית וז"ל דוקא בימיהם שהיו כולם רגילים בציצית הי' נענש המבטלם כדא"ל מלאכי לרב קטינא אבל בזמן הזה לא, הרי להדי' דהתוס' מפרשים הך בעון ציצית כפי' השני שהיו לובשים בגד הפטור מציצית מדהביאו מהך דרב קטינא דאיירי רק בכה"ג, ועוד דבלובש בגד בת ד' כנפות ואינו מטיל בו ציצית הרי עובר על מ"ע דאורייתא ואין זה תלוי במנהג העולם כלל דמצות התורה אינם תלוים לפי רוח הזמן, ורק דקאי על הפטור מן הציצית ובזה חילקו שפיר באם כל העולם רגילים ללבוש בגד שחייב בציצית ומטילים בו ציצית והוא משנה מנהגו ולובש בגד הפטור לפטור עצמו מהמצוה הרי מראה להדי' שאינו חפץ בהמצוה ומש"ה נענש על זה אבל אם לא נהגו כלל ליכא עונש

אמנם צריך להבין דהאיך מדייק לה מהך קרא דגם בכנפיך נמצאו דם נפשות דלמא הפסוק איירי בלובש בגד שחייב ואינו מטיל בו ציצית דאז עובר על איסורא דאורייתא אבל בלובש בגד שפטור מנ"ל דיענש בעונש זה, וצ"ל לפי' התוס' דמשמע לי' להגמר' מדאמר הכתוב גם בכנפיך נמצאו דמשמע דהחטא היו בהכנפים עצמם ואם הי' בגד שחייב בציצית רק לא הטילו בו ציצית א"כ לא הי' החטא בכנפיים עצמם רק במה שלא עשו בהם ציצית הוא החטא, ועיי' במס' יבמות (דף ה') דאמרינן שם דהא דפטרו רבנן סדין של פשתן מציצית הוא שב ואל תעשה וכתבו שם התוס' דהא דלובש בגד בלא ציצית לא מקרי קום ועשה משום דבלבישת הבגד ליכא איסורא דהתורה לא אסרה ללבוש בגד בלא ציצית רק הצריכה למי שלובש בגד בת ד"כ להטיל בו ציצית הרי דבלבישת הבגד עצמו ליכא איסורא וקרא דגם בכנפיך משמעו דבהו עצמן הי' איסורא מש"ה דרש לי' הגמרא שעשו בגדיהם באותו אופן שיהיו פטורים וכיון דשינו מנהגם נענשו, ובזה מיושב ג"כ היטב הא דבתחילה אמר בגמ' בשלמא למ"ד בעון מזוזה דכתיב למען ירבו אלא למ"ד כו' דכתיב גם בכנפיך כו' ר"נ בר"י אמר למ"ד בעון מזוזה נמי מהכא דכתיב לא במחתרת מצאתים שעשו פתחים כמחתרת ולכאורה קשה דהרי למ"ד בעון מזוזה ניחא שפיר מקרא של תורה ומה הוסיף ר"נ לומר דגם איהו דרש לו מהך קרא בירמי', וגם מאי נ"מ בזה אם יליף מהך קרא או מהך קרא, ולפי הנ"ל ניחא שפיר דמקרא דלמען ירבו הא לא ידעינן עונש רק למי שמבטל מ"ע דמזוזה דהיינו שיש לו פתח שהוא חייב במזוזה ואינו עושה בו מזוזה אבל מי שעושה פתחו עגולה ובאופן שתהי' פטורה ממזוזה הרי על זה לא שמענו לי' עונש כלל, ורק למ"ד בעון ציצית ידעינן מהך קרא דירמי' דגם הפוטר עצמו מציצית נענש וזהו שבא ר"נ והוסיף למ"ד בעון מזוזה נמי מהכא לא במחתרת מצאתים שעשו פתחים כמחתרת פי' שהיו פתחיהם עגולים כמו שעושין במחתרת ועשו פתחיהם כן כדי לפטרם ממזוזה, וגם ע"ז נענשו ומפרש ר"נ להפסוק דהנביא מקנתרם לא במחתרת מצאתים פי' דבשלמא אם הי' דירתם במחתרת דבו המנהג בלא"ה לעשות הפתח העגולה הרי לא הי' מגיע להם עונש וכמש"כ התוס' גבי ציצית דבאם אינו משנה המנהג אין עליו עונש אבל הרי לא במחתרת מצאתים רק דירתם הי' בבית גמור שרגילים לעשות בו פתח כהוגן ורק הפתח עשו בו כמו במחתרת כדי לפוטרו ממזוזה ומש"ה נענשו, וא"כ הא הוסיף ר"נ בר"י בדרשה שלו טובא, היוצא מהנ"ל דפי' הפסוק דגם בכנפיך נמצאו כי לא במחתרת מצאתים היינו שלבשו בגד הפטור מציצית ועשו פתח שפטור ממזוזה ועל זה נענשו הבנים

והנה לפי הסברא החיצונה היה נראה אי לא הני דרשות דבשלמא העובר על המצוה שבתורה יכעוס עליו הקב"ה שהפר בריתו אבל מי שהוא פטור מן המצוה והוא בשב ואל תעשה ואינו מכניס את עצמו לידי חיוב שיתחייב בהמצוה הרי לא חטא כלל בזה, דהא אינו מחויב להכניס עצמו בחיוב ואין הקב"ה כועס עליו כיון דאינו חוטא, ורק דאין לו זכות במה להפיק רצון מה' דבשלמא המקיים מצוה זכות המצוה מגין עליו להפיק רצון מה' אבל זה שאינו מקיים במה יפיק רצון מאתו יתברך ואינו בגדר שיהי' הקב"ה נקרא אוהבו אבל עכ"פ אינו בכעס עליו כיון דלא חטא, (ובזה יש מקום לפרש תשובת המלאך לרב קטינא דבעידן ריתחא ענשינן דכיון דבלא"ה הוא עידן ריתחא שפיר יענש דבשלמא המקיים מצוה מגין עליו להסיר הכעס ממנו אבל זה אין לו מה שיגן עליו), רק זה אינו וכמו שמחלקים התוס' דבשלמא אם היה המנהג כן היה מקום לומר כן אבל כיון דהמנהג ללבוש בגד שחייב בציצית וזה משנה המנהג וכדי להפטר מן המצוה הרי מראה בעצמו שאינו חפץ בהמצוה ובקיומה וא"כ הרי הוא בגדר חוטא ומואס במצות וזהו פי' הכתוב גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים שעשו בגד שפטור בציצית לא במחתרת מצאתים שעשו