בית הלוי חלק ב קעח

ונהרגו, ורק על החייבי מלקות שלא דנם כלל דהרי אם יתקבל זאת דעתה הם כפנוים יהיו פטורים חזר משה אל ה' להתפלל וטען טענה זו ואמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה אמר רק חטא אחד גדולה דהוא הראשון שבחטאים ויעשו להם אלהי זהב, התודה רק על העשי', ואמר שוב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, והוסיף המדרש לבאר טענתו שאמר הם חטאו וגם אני חטאתי ששיברתי הלוחות אם תמחול חטאם ע"י טענתי שהם כפנוים א"כ הרי יפה עשיתי ששיברתי הלוחות א"כ גם חטאי בודאי יהי' מחול, ואם לא תמחול חטאם שלא יתקבל לפניך עצתי וטענתי זאת א"כ הרי לחנם וללא תועלת שיברתי הלוחות גם חטאי לא תמחול וע"כ מחני נא מספרך אשר כתבת, והקב"ה לא הסכים לו בטענתו זאת שהוא ביקש שימחול להם לגמרי שלא יהי' נחשב להם כחטא כלל וכמו בבן נח שאינו מוזהר עליהם כלל והקב"ה השיב לו מי אשר חטא אמחנו מספרי ועתה לך נחה כו' וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל הרי דלא מחל להם לגמרי והענישם במגפה על החייבי מלקות, רק משה רבינו פעל בתפלתו שלא יענישם תיכף בעונש חמור ונתרצה להם באופן אחר שיחלק אותו החטא על כל הדורות לגבותו מעט מעט והחלק המגיע לאותו הדור ענשם במגפה כפי שהגיע לחלקם, אבל עיקר החטא הזה לא מחל להם, והא דלא מחל להם הקב"ה לגמרי הי' ג"כ לטובתן של ישראל דהרי בעצה זו של שבירת הלוחות יש בה ג"כ חיסרון גדול דעי"ז הא יפסידו ישראל ג"כ זכות מעמד הר סיני רק משה רבינו לא מצא עצה אחרת להצילם בלעדי זה ותפס הרע במיעוטו וזהו שאמר במדרש ראה שאין עמידה לישראל וחיבר נפשו עמהם ושיבר הלוחות, והקב"ה לא הסכים בזה כדי שלא יפסידו זכות מעמד הר סיני ולא רצה להפקיע מהם קדושת ישראל שנזדככו במעמד הר סיני ויצאו מכלל בני נח, ומש"ה דנם גם על העשי' ואה"כ ויגוף ה' על אשר עשו את העגל, וזהו שדקדק במדרש לא זז משם עד שפנה חטא שלהם, אמר הגם שלא נמחל להם לגמרי עכ"ז לא זז משם עד שפנה החטא מלפני אותו הדור שפעל בתפלתו לפנות החטא מלפניהם ויהי' מונח מוצנע מחולק לחלקים לכל הדורות הבאים וזהו לשון פנה כמו המפנה חפציו מלפניו שיהי' מונח מוצנע בזויות מיוחד, וזהו שמסיים המדרש לאחר שפנה חטא שלהם התחיל מצטער על ששיבר הלוחות ואמר מי יבקש רחמים עלי דאחרי שלא בטענתי זו מחל להם התחיל להצטער א"ל הקב"ה אל תצטער כו' דמ"מ הסכימה דעתו לדעת המקום דגם רצון הבורא יתברך הי' כן שישברם ואדרבה עוד תצמח לישראל עוד טובה ומעלה גדולה בלוחות השניות וכמו שיבואר בסמוך במדרש שאחר זה יע"ש, ודברי המדרש מבוארים נכון היטב

וזהו ביאור דברי הגמרא בברכות דאחר שהבטיח להם גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל דהבטיח דלעתיד יסולק ממנה זה העון לגמרי ויהי' נשכח הי' כלא הי' דימחול להם, נתפחדה דלמא יהי' ע"י הטענה הראשונה של שבירת הלוחות משום שהי' אז כפנוים וא"כ הא יבטל מהם זכות מעמד הר סיני ויהי' התחלת קדושת ישראל בהם רק מהלוחות השניות וזהו שאמרה כנס"י הואיל ויש שכחה שמא תשכח לי מעשה סיני, והשיב להם ואנכי לא אשכחך וכנ"ל

ובזה יבואר לנו המדרש רבה פ' ויקרא ד' מביא שם הפסוק בקהלת מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע ודורש שם להפסוק בכמה אופנים ואיתא שם ר"י אומר מקום המשפט שמה הרשע מקום שנעשה מדת הדין בעגל שנאמר עברו ושובו משער לשער והרגו איש את אחיו שמה הרשע שמה נאמר ויגוף ה' את העם ורוח הקודש צווחת ואומרת מקום הצדק מקום שהצדקתי וקראתים אלהות שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם שמה הרשיעו ועשו את העגל והשתחוו לו, הרי דהמדרש מפרש להפסוק בדרך שאלה ותשובה דשהמע"ה התפלא מקודם מקום המשפט שמה הרשע ובאה לו התשובה מקו' הצדק שמה הרשע ויש להבין השאלה והתשובה גם להבין אריכות לשונו של המדרש מה שאמר מקום שהצדקתי מהו כוונתו בזה, ולפי הנ"ל מובן היטב דבתחילה התפלא למה הגיע להם שני עונשים דאחרי שכבר נעשה בהם משפט על ידי בני לוי ונפלו מהם בסייף כשלשת אלפי איש מדוע נאמר אח"כ ויגוף ה' והרי בכל מקום שיש דין למטה אין דין למעלה וכמו דמצינו בשיטים שאמר הקב"ה למשה קח את ראשי העם והוקע אותם נגד השמש וישוב חרון אף ה' מישראל ואיתא בגמ' שא"ל הושיב להם ראשי סנהדרין ועי"ז ישוב החרון מהם ומדוע לא הי' כן בעגל, והתשובה דהם לא דנו רק החייבים מיתת ב"ד ולא החייבי מלקות וזהו שאמר המדרש מקום הצדק מקום שהצדקתים וקראתים אלהות שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם שמה הרשיעו ועשו את העגל והשתחוו לו פי' דאחרי שכבר הצדקתים בהר סיני ונתקדשו בקדושת ישראל ויצאו מכלל בני נח ונקראו בני עליון שמה הרשיעו דעשו וגם השתחוו פי' דאצלם נחשב גם העשי' לחטא דכבר מוזהרים הם גם על זה ובני לוי לא דנו אותם על זה ומש"ה הגיעם גם העונש השני, ונמצא דעונש השני הי' לטובתם של ישראל וצדקה גדולה הי' להם וכמו שנתבאר שלא יפסידו זכות מתן תורה, ומעמד הר סיני תעמוד להם לדורות הבאים, וכמאמר הכתוב זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה

בפרשה כי תשא, ועתה הורד עדיך מעליך כו' ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, ובמסכת שבת (דף פ"ח) איתא בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס' רבוא מלאכי השרת וקשרו לכל א' שני כתרים וכיון שחטאו ירדו כו' ופרקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים, הרי מפרש דעדים היינו הכתרים שזכו להם במעמד הר סיני, והנה אונקלוס תרגם וכען אעדי תיקון זינך מינך כו' ואעדיאו בני ישראל ית תיקון זינהון מטורא דחורב, הרי דמפרש עדים דהיינו כלי זיין, ועיי' בזוה"ק פי' נח דמפרש ג"כ כהתרגום דהוא כלי זיין, והענין דבמדרש תנחומא פ' תצוה על פסוק וזה הדבר אשר תעשה איתא א"ר אבא בר' כהנא כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע מיד חבבן הקב"ה ושלח לכל אחד מהן שני מלאכים והי' אחד חוגר לו זיינו ואחד נותן לו עטרה בראשו, והנראה לבאר הני שני עניינים דהנה כל אחד אמר כל אשר דבר ה' נעשה ולכאורה הי' לכל אחד לומר כל אשר דבר ה' אעשה רק אמרו בלשון רבים נעשה משום דכל אחד קיבל שני קבלות א' שהוא בעצמו יקיים התורה וגם קיבל עליו להשגיח בחבירו שגם חבירו יקיימנה ולא יניחו לעבור עלי', וז"ל התנחומא פ' יתרו רבי אומר בשעה שעמדו ישראל על הר סיני הושוו כולם לב אחד לקבל עליהם מלכות שמים בשמחה שנאמר ויענו כל העם קול אחד ויאמרו כו' ולא עוד אלא שהיו ממשכנין עצמן זה על זה, וזהו כמש"כ דמשאמרו בלשון רבים קיבלו כל א' להשגיח גם על חבירו, ומש"ה זכו לשני מתנות דהעטרה הי' עבור מה שקיבל על עצמו ומה שקיבלו להשגיח על חבירו זכו להכלי זיין דלזה צריך כח וגבורה

והנה במדרש רבה פ' כי תשא על פסוק ויתן אל משה ככלותו איתא א"ר שמואל בר' נחמן נאה הי' לאבותינו לקבל את התורה ולומר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שמא נאה הי' להם לאמר אלה אלהיך ישראל אתמהה, ולכאורה אינו מובן כלל מה שייך לחבר הני שני עניינים ולומר דקבלת התורה הי' נאה והעגל לא הי' נאה כי הוא דבר ההיפוך ממש, רק הענין דהם אמרו אלה אלהיך ישראל ולכאורה הי' להם לומר אלהינו והי' גם האומר בכלל אבל הם אמרו אלהיך. כמדבר לאחרים ולא על עצמו, והענין דעיקר חטא של ע"ז אינו תלוי במעשה לחודא רק עיקרו תלוי בהצטרף להמעשה