בית הלוי חלק ב קעו

עוד, והנה בשעת חורבן אחר שגלו ישראל ממנה נחרב אח"כ גם גוף הארץ וגוף הערים וכמו דאיתא במס' שבת נ"ב שנה נתקיים בארץ ישראל גפרית ומלח שרפה כל ארצה, ומראין הדברים שגרשם לגמרי ואין סופם לחזור לה, ובזה בארנו המשך הכתובים פרשה נצבים ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ואת תחלואיה אשר חלה ה' בה גפרית ומלח שרפה כל ארצה כו' כמהפכת סדום כו' ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה ואמרו על אשר עזבו כו' וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, ואיתא במס' סנהדרין דף מ' מה היום הולך ואינו חוזר אף הם אינם חוזרים יעו"ש והמשך הכתוב כך הוא דיראו מכות הארץ דגוף הארץ נחרבה בגפרית ומלח ועל זה יגדל אצלם התמי' על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת פי' דבשלמא האנשים חטאו וגלו אבל למה החריב גם גוף הארץ וישיבו תשובה לעצמם דהשליכם אל ארץ אחרת כיום הזה דאינם חוזרים לה עוד ומש"ה נחרבה גוף הארץ וזהו אות ומופת להם שלא יחזרו עוד

ונתברר מהאמור לעיל דמהא דנחרב גוף הארץ והערים מראים הדברים שאין סופו לחזור, אמנם מהא דנשארה הארץ שממה גם עתה וגם המה אינם מקבלים ממנה קורת רוח כבכל מדינות של חו"ל הרי אדרבה הוא סימן שעדיין מחזיק אותה עבורנו והיא עדיין בקדושתה ומחזיק אותה עבור ישראל ולא נתנה להם לנחלה לעולם, ולפי זה הרי נשארה הקושי' דא"כ למה נחרבה גוף הארץ והערים ומוכרח לומר תי' אחר דזה הי' לטובתם של ישראל וכמו דאיתא במס' ברכות מזמור לאסף קינה לאסף מבעי לי' אלא ששפך חמתו על עצים ואבנים דחלילה אם הי' מעניש רק לישראל עצמם עבור עונותם היו חייבים כלי' חלילה ומש"ה שפך חמתו על עצים ואבנים והחריב גוף הארץ כדי להקל העונש מישראל וזה הי' כפרה על ישראל וכמאמר הכתוב הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו אמר הכתוב דינקום מהבבלים על שיעבודם הקשה ששיעבדו בישראל וחטאם של ישראל יכופר בחורבנה של הארץ

וזהו שהתנבא ירמי' דראה בנבואה שני דברים הסותרים זה את זה לכאורה, ראיתי הארץ והנה תוהו ובוהו ראיתי ההרים והנם רועשים וכל הגבעות התקלקלו, שנתקלקל גוף הארץ והערים, וזה מראה שאין סופן לחזור עוד, ושוב אמר ראיתי והנה אין האדם דגם להם אינו מוסרה וכמו שכתבו התוס' בב"ק דהאדם גם עכו"ם בכלל ומדאינו מוסרה להם מוכח דמחזיק אותה עבור ישראל והוסיף עוד לומר ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל ערים נתצו דהם שני דברים הסותרים דהוא מדבר ואינו נותן אותו להם והערים נתצו, ונותן טעם לזה כי כה אמר ה' שממה תהי' כל הארץ שלא אתן אותה להם ותהי' שממה דשמם הוא מדה טובה וכלה לא אעשה ומש"ה הוא דנחרבו הארץ והערים להגן על ישראל, וזהו מסקנת הגמרא בסנהדרין דדרשינן להפסוק וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום חוזר ומאיר אף ישראל כן רק דנותן טעם על מה עשה ככה לארץ הזאת ונתן טעם דהוא לטובתן להגן עליהם וחביבותא גבן כדי שיזכו לשוב לה: דרוש ט

במדרש רבה פ' אמור על פסוק ויצא בן אשה הישראלית וז"ל יש קול יוצא לטובה כו' יש קול לרעה וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים א"ר תחליפא להם הוא קיצפון ולי מה אני קיצפון אשר נשבעתי באפי נשבעתי וחוזרני בי אם יבאון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת, ר' לוי בשם בר קפרא אמר משל למלך שכעס על בנו וגזר עליו שלא יכנס לפלטין מה עשה המלך עמד סתרו ובנאו והכניס בנו לפלטין נמצא מקיים את שבועתו ומכניס את בנו, ובתחילה נפרש התחלת דברי המדרש שאמר להם הוא קיצפון ולי מה אני קצפון פי' דבאמת אינו קיצפון אשר נשבעתי באפי וחוזר אני בי ויש להבין המשך דברי המדרש וכוונתו ומה שייך זה להקודם

והנראה דהמדרש מדקדק לשונו של הפסוק שאמר ויקצוף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים, דהך לאמר האמור כאן הוא מיותר ולא ידענו ביאורו וה"ל למכתב וישבע אם יראה כו' רק הענין דכשנתבונן בחטא מרגלים לא מצינו בו שום חטא בפועל חוץ מן המרגלים עצמם שהם הוציאו דיבת הארץ לפני ישראל והם קבלו עונשם תיכף שמתו במגפה, אבל כלל ישראל לא נמצא בהם חטא בפועל כלל דבעגל ובשיטים חטאו בפועל אבל במרגלים לא עשו שום דבר רק מה שהאמינו למרגלים ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרים ואח"כ כתיב ג"כ ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים והרי לבסוף לא עשו כלל את אשר דברו וכל חטאם הי' בדיבור פה שאמרו שיעשו וישובו מצרים, והנה במס' סנהדרין דף ס"א איתא דמסית שאמר אלך ואעבוד פטור דמימלך ולא עביד, ובזה יש לפרש הכתוב פ' נח גבי דור הפלגה ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות הבה נרדה ונבלה שם שפתם, ויש להבין אמרו וזה החילם לעשות והמשך הכתוב, רק דבא להגדיל חטאם, דבמס' סנהדרין דף ק"ט איתא תני ר' נתן אומר כולם לשם ע"ז נתכוונו כתיב הכא ונעשה לנו שם וכתיב התם ושם אלהים אחרים לא תזכירו הרי דחטאם הי' דרצו לבנות מגדל ולהעמיד עליו ע"ז, והנה במס' סנהדרין דף ס"א איתא דהשוחט את הבהמה ע"מ לזרוק דמה לעכו"ם דס"ל לר"ל דהבהמה מותרת דלא נעשית בשחיטה זו תקרובת ע"ז כיון דלא נתכוין לעבוד הע"ז במעשה השחיטה עצמה ומ"מ מודה ר"ל דהשוחט בסייף מידי דהוי אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף וכתבו התוס' בחולין דלר"ל דאמר דהבהמה מותרת וס"ל בע"כ דאינה עבודה וא"כ הא דנהרג בע"כ הוא משום אמירתו שאמר שיזרוק דמה ואמאי נימא דמימלך ולא עביד וכמו דאמרינן גבי מסית ותירצו כיון דעשה מעשה והכנה לזה ששחט ע"מ לזרוק בודאי לא מימלך, הרי דעל דיבור גרידא יש עדיין מקום לומר דמימלך ולא עביד אבל אם עשה מעשה והכנה למחשבתו בודאי לא מימלך ויגמור בודאי מחשבתו, וזהו שבא הכתוב בדור הפלגה להגדיל חטאם כיון דכבר עשו מעשה והתחילו לבנות המגדל הרי אין ספק שיגמרו כל מחשבתם, וזהו שאה"כ וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות כיון דכבר עשו בודאי יעשו כל אשר המה חושבין ומש"ה נרדה ונבלה שם שפתם

ועכ"פ בדיבור גרידא י"ל דממלך וכיון דבמרגלים לא הי' רק דיבור הרי י"ל דממלך והרי באמת חזינן דאח"כ לא עשו שום דבר ממה שאמרו וחזרו בהם ואמרו הננו ועלינו כו', וזהו שאה"כ וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף דהקצף הי' רק על הקול לחודא במה שדברו דברים שלא כהוגן, וזהו שדקדק במדרש ואמר יש קול יוצא לרעה, דהקול הי' מגונה והמעשה בודאי לא יעשו, ומש"ה הענישם מדה כנגד מדה וזהשה"כ ויקצוף וישבע לאמר אם יראה כו' דעיקר העונש שלהם הוא במה שאמר להם השבועה דאם יראה איש דכשם שהם דברו שלא כהוגן כן בא העונש להם במה שאמר להם שבועה זו לצערם ולהקניטם ומדוקדק היטב תיבת לאמר הבא בפסוק, וזהו שאמר המדרש להם הוא קיצפון דהם אינם יודעים הכוונה רק שומעים השבועה הוא קייצפון אבל לי אינו קיצפון אשר נשבעתי באפי וחוזר אני בי דכמו