בית הלוי חלק ב קעה

יאמרו אליך אנא נצא ואמרת להם אשר לחרב לחרב כו' והענין דבמדרש איכה על פסוק היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח הא אם היו מוצאים מנוח לא היו חוזרים והביאור לזה דבמס' חגיגה איתא דאחוי לי' ההוא צדוקי לריב"ח עמא דאהדרינהו מרי' לאפי' מני' אחוי לי' עוד ידו נטוי' עלינו, והקשה שם מהרש"א דהרי הך קרא דועוד ידו נטויה עלינו כתיב גבי פורענות בישעי' קפיטיל ט' בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטוי', ובארנו זה ע"פ מה דמבואר בחושן משפט סימן רס"א כתב הטור דאבדה מדעת הוא הפקר וכגון המניח כיסו ברחוב דכל מי שירצה זוכה בו והקשו עליו מהא דב"ק סוף פרק כיצד הרגל זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל דשקיל וטרי הגמרא אי השוברו חייב או פטור וע"ש בפרש"י דמפרש זרק כלי בעל הכלי ולהטור הרי נעשה הפקר ויכול כל מי שירצה לזכות בו וכ"ש דהשוברו פטור, והפשוט דעד כאן לא כתב הטור דנעשו הפקר רק במניח כיסו בר"ה ולא איכפת לי' כלל מה שיעשה בו אם יאבד או לא ומש"ה ס"ל דנעשים הפקר אבל בזורק כלי שלו לשוברו דיש להבעלים תכלית ורצון בהכלי שרוצה לשוברו עדיין הם שלו קודם שנשברו ואינו יוצא מרשותו כלל, וזהו דהצדוקי הראה לו עמא דאהדרינהו מרי' לאפי' מני' וכוונתו הי' שהקב"ה סילק רשותו מהם לגמרי ואינם עוד ברשותו שהשליכם לגמרי, רק זה הי' שייך אם הקב"ה הי' מוסרם לבבל בגלות ולא הי' איכפת לי' כלל במה שיעשו המה בהם אם ירצו ישתעבדו ואם ירצו יטיבו להם הי' שייך לומר כן לכאורה, והראה לו ריב"ח דעוד ידו נטוי' עלינו דשלחם לגלות לתכלית וכוונה לסבול שמה יסורים ונענשים שם וא"כ הרי הוא כמו זורק כלי לשברו דהם שלו ואינו יוצא מרשותו, וזהו ג"כ כוונת המדרש היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח הא אם היו מוצאים מנוח לא היו חוזרים חלילה פי' דהי' סילוק רשות ומזה שסובלים תמיד היא הוכחה דעדיין הם ברשותו כבראשונה וישוב להם עוד, וזהו כוונת הפסוק שלח מעל פני ויצאו והי' כי יאמרו אליך אנה נצא פי' באיזה בחי' היא היציאה ואמרת להם אשר לחרב לחרב פי' שלא תהיו סבורים שאני משלח אתכם ויהי' לכם כפי שיזדמן אם לטוב אם למוטב רק כוונתי בו בשילוחי זה לתכלית ויש לי רצון בו שיהי' דוקא לחרב ולרעב, והוא מופת שלא גירשם לגמרי, וכדאיתא בסנהדרין דף ק"ה באו עשרה בני אדם וישבו לפניו א"ל חזרו בתשובה א"ל עבד ששחררו רבו ואשה שגירשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום א"ל הקב"ה לנביא לך אמור להם איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי' השיב להם דהשילוח הרי לא הי' כלל בבחינת גירושין

ועיקר הצער שהי' להם להצטער בגלות הוא על כבוד שמים אשר היו הבבליים בוזים ואומרים עם ה' אלה ומארצו יצאו, וכן הי' להצטער על זה שבשיעבודם היו מרחקים אותנו מתורת ה' ואי אפשר לנו לקיים מצותיו, וכמו שפירשנו הפסוק בתהלים קי"ט כמה ימי עבדך מתי תעשה ברודפי משפט כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני, ויש להבין המשך הפסוקים וביאורם, וגם יש להבין אמרו כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך דלשון זה משמע דיש בתורה חוק וגבול האיך יהיו משתעבדים בישראל והם עוברים על ציווי של התורה ולא נמצא כן בשום מקום בתורה רק הענין דאיתא במס' ב"מ דף ס"ד התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור מ"ט ניחא לי' דלא נסתרי' עבדו וא"כ הרי לכאורה אין להם חיוב ועונש על השתעבדם בישראל, רק זה שייך היכא דגם רבו של העבד רוצה לעשות עם העבד מעין אותה מלאכה שעשה בו זה התוקף ועבודת שניהם שוים הם ואז שייך סברא זו דזה התוקף מרגילו להעבד לעבודה וניחא לי' לרבו בזה, אבל היכא דאדרבה מקלקל להעבד וע"י עבודתו שוב לא יוכל לעשות מלאכת רבו וכגון עבד נוקב מרגליות והתוקף מכריחו לחטוב עצים ועי"ז מקלקל אומנות ידו שלא יהי' עוד מוכשר למלאכת רבו הרי דודאי דלא שייך סברא זו וחייב התוקף, וזהו שאמר דוד המלך ע"ה כמה ימי עבדך מתי תעשה ברודפי משפט קרא עצמו עבד והתפלל שישפוט הרודפים אותו, ונתן טעם על אשר מגיע להם משפט ועונש בזה יען כי כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך דשיעבודם שמשעבדים בנו אינו מעין ודוגמא לתורתך ולא שייך סברא דניחא לי' דלא נסתרי' עבדו כל מצותיך אמונה שקר רדפוני הוסיף לבאר דהמצות הם כולם באמונה והרדיפה שלהם הוא לשקר היפוך התורה וע"כ מבקש אנכי עזרני שלא ירחיקו אותי מתורתך: דרוש ח

איכה קפיטיל ה' על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים, להבין המשך הכתובים וביאורם, דהנה בפרשה בחקתי כתיב והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם היושבים בה וכתב שם רש"י והוא מדברי התורת כהנים והשימותי אני את הארץ זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, ולכאורה מאי נ"מ היא לישראל אם המה יקבלו נחת רוח בה או לא, ומה טובה יש בזה לישראל, וביאור הענין הוא דזהו נחמה גדולה לישראל דארץ ישראל נתקדשה מכל הארצות עד שאינה יכולה לסבול עליה עוברי עבירה מצד קדושתה וכמו שאמר הכתוב ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה כו', וגם עתה שישראל גלו ממנה אינה סובלת עוברי עבירה וגם המה אינם מקבלים ממנה קורת רוח דגם עתה היא בחורבנה ואינה מיושבת כישוב כל הארצות, וזהו מופת גלוי שעדיין הארץ בקדושתה הראשונה עומדת שנתקדשה עבור ישראל וגם עתה שגלו ישראל ממנה לא סילק ה' קדושתו ממנה ומחזיק אותה בקדושתה עבור ישראל שישובו אלי' ותחזור הארץ לכבודה הראשון, וזהו ביאור הכתוב על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו, דהוא שמם ואינו מיושב מהאויבים כמו שארי ארצות ונתן טעם לזה אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור משום ישיבתך כביכול בה ועדיין כסאך שם דהוא בקדושתך ועתידה לחזור אלינו א"כ למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים דאם הי' מקום לומר דמאסם לעולם לא הי' שום קושי' על אריכת הגלות, אבל כיון דלא מאסתנו לעולם ותגאול אותנו אנו שואלים למה אתה מאריך כל כך הרבה זמן הגלות. ובזה נעמוד על ביאור הגמרא סוף מס' מכות שראו שועל יוצא מבית קה"ק התחיל ר"ע מצחק והביא להם הפסוק ואעידה לי עדים נאמנים את אורי' הכהן ואת זכרי' בן ברכי' תלה הכתוב נבואתו של זכרי' בנבואתו של אורי' באורי' כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש בזכרי' כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות בשערי ירושלים כו' עכשיו שנבואתו של אורי' נתקיימה בידוע שנבואתו של זכרי' מתקיימת, ולכאורה למה תלאן זה בזה, ולפי הנ"ל מבואר היטב דעי"ז שהיא שממה ושועלים הלכו בו הוא מופת דישובו לה שנית

ובזה בארנו המשך הכתובים ירמי' ד' ראיתי הארץ והנה תוהו ובוהו כו' ראיתי ההרים והנם רועשים וכל הגבעות התקלקלו ראיתי והנה אין האדם כו' ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני ה' מפני חרון אפו כי כה אמר ה' שממה תהי' כל הארץ וכלה לא אעשה, והמשך הפסוקים צריך ביאור, גם יש להבין מה דאמר כי כה אמר ה' דמה טעם הוא למה שאמר מקודם, רק הענין דבפרשה בחקתי כתיב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה ואיתא בתורת כהנים ועריכם יהיו חרבה זו מדה קשה שבזמן שבעה"ב גולה מעירו וסופו לחזור כאלו אין ביתו וכרמו חרב, וביאור הענין דהיוצא מן הבית ודעתו לחזור לה עוד אינו מחריב לעצם הבית ולא ישבור התנור שבו וכדומה וכשנראה לאחד שיצא מן הבית ומחריבו מראין הדברים שאין בדעתו לשוב לו