בית הלוי חלק ב קעג

בפיו כי רק להריוח של שכר המלאכה מגמתו ואין דעתו להעבירם מדתם וא"כ בודאי מהו נחשב חסרון מלאכה של שלשה ימים אצל מלך גדול כפרעה ואנחנו רואים דכמה פעמים יתן האדון הנחה לעבדיו שינוחו איזו ימים ממלאכתם, ובאמת אילו הי' כוונתו כמו שאומר בפיו דהי' מסכים על זה תיכף דאינו כדאי לפניו לסבול עבור זה גם מכה אחת, ורק שה' יתברך שמו הטיל קוץ בעיני פרעה במה שאמר לו שיזבחו שם ויעבדו את ה' דזה הי' כמו שער בנפשו דהוא נגד כל עיקר עומק כוונתו והם מבקשים ממנו להרוס את כל היסוד אשר פעל בימים שעברו ומשה ואהרן עשו עצמם כאלו סוברים שאין לו שום כוונה אחרת טמונה בלבו רק זאת אשר אומר בפיו והוא הריוח של המלאכה ומה שיעבדו את ה' לא איכפת לי' כלל ומדבורם של משה ואהרן אליו עצמו הוכבד לבו יותר במה שראה אותם מפייסים אותו בדבר קטן שיניחם רק לעבוד את ה' והוא בעצמו יודע דזהו עיקר הקפידא שלו וכל מגמתו בהשיעבוד הוא רק שלא יעבדו את ה' ושפט מזה שאינם יודעים את הטמון בלבו והוכיח מזה שהם אומרים כן מעצמם ולא ה' שלחם אחרי שאינם עומדים על עיקר מחשבתו ועי"ז הוכבדה לבו יותר, וזאת בעצמה גרמה לו לסבול כל המכות והנה גם אז כשלא רצה לשלחם לא הי' יכול להעיז ולגלות טעמו דכוונתו הוא שלא יעבדו את ה' רק גם אז אמר שמקפיד גם על הריוח של שכר מלאכה של ג' ימים וכמו שאמר להם פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אותם מסבלותם, וזהו שאמר הכתוב ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה כלומר הגם כי בקשתך הא קטנה עכ"ז ידעתי כי גם זה המעט לא יתן לכם משום דאע"ג דנראות כקטנה גדולה היא אצלו ורק שמניעתו לא יהי' ביד חזקה ובפרסום כי לא יוכל להעיז פניו ולומר שמקפיד על עבודת ה' רק יאמר שמקפיד על המלאכה, ורק לבסוף אחר מכות חושך נתרצה בעל כרחו ואמר לכו עבדו את ה' כדברכם רק צאנכם ובקרכם יוצג נתן להם רשות גם לעבוד את ה' ורק בתנאי שלא יקחו צאנם אתם כדי שלא יעבדו את ה' בזביחת צאן ובקר רק יעבדו אותו בשארי עבודות שהזביחה הי' לו קשה יותר מן הכל שהי' העבודה זרה של המצרים, ויען כי אז התעקש עבור ע"ז שלו באה לו אח"כ מכות בכורות שהם היו המקריבים קרבנות ואמר ג"כ ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, ובזה מבואר היטב הפסוקים פ' בשלח מה שאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו ובודאי דיש להבין דכי הם מרצונם שלחו אותם והלא יצאו ביד רמה בעל כרחם והאיך שייך בזה חרטה, ולפי הנ"ל מובן דבתחילה לא בקשו ממנו רק על ג' ימים ולעבוד את ה' ורק אח"כ כששלחם שלחם לגמרי וכמאה"כ כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה פי' דאע"ג דתבקשו ממנו רק על ג' ימים עכ"ז בשלחו יגרש אתכם לגמרי ולחלוטין מפחד לבבו אשר יפחד כל זמן היות ישראל בארצם וע"כ ביקשו שילכו מהם לגמרי וכמאה"כ שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם, וזהו שנתחרטו אח"כ ע"ז מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו דנהי דלעבוד את ה' היינו מוכרחים להניחם אבל למה עשינו מעצמנו יותר ממה שביקשו מאתנו והוספנו מעצמנו יותר מבקשת משה ואהרן והוא מה שהנחנו אותם מעבודתנו וזה גרם להם לרדוף אחריהם אל תוך הים סוף, למען יתגדל שמו יתברך וכמאה"כ ויאמינו בה' ובמשה עבדו

ויאמר אליהם פרעה יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם לא כן לכו נא הגברים כי אותה אתם מבקשי' ובמדרש איתא על הא דאמר ראו שהראה להם מזל דם עולה לנגדם במדבר והקב"ה הפכו לדם מילה, הנה פרעה אחז כאן דרכו אשר בההתחלה הי' כוונתו רק להעבירם מדעת קונם ונתחכם לענותם בקושי השיעבוד דעי"ז יניחו דתם, ועתה כאשר כשל כוחו לסבול עול המכות ונשבר מטה הרשע התחיל להדיחם בעצות רעות ולהניע את לבבם מעבודתו יתברך בפה רך שלא ירצו הם לילך למדבר כי הכוכב עולה לנגדם, והנה בתרגום אונקלוס על פסוק זה איתא חזו ארי בישא דאתון סבירין למעבד לקבל אפיכון לאסתחרא, ודבריו אינם מובנים והנראה דפרעה אמר להם שלא ירצו לילך לקבל על עצמם עבודתו של מקום במדבר דהרי כל האותות שבהם אתם מכריחים אותי לעשות כרצונכם הוא ריבוי העונשים וגדלות המכות שהוא מעניש להמצרים על שמסרבים נגד ציויו והרי מזה תבינו כי גם אתם תסבלו כן אח"ז כאשר לא תקיימו כל מצותיו ואדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא והנהגתו הכל בעונשים גדולים וע"כ יותר נכון הפרישה מלקבל עבודתו ודתו על דרך מאה"כ ביהושע כ"ד לא תוכלו לעבוד את ה' כו' כי תעזבו את ה' וכילה אתכם כו', וזהו שאמר להם ראו דע"י המכות האלו תראו כי רעה נגד פניכם במה שאתם מקבלים אותו לאדון, והנה במסכ' כתובות איתא גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד דזכות הוא לו, לימא מסייע לו הגיורת שנתגיירה פחותה מבנות ג' שנים ודחי הכא במ"ע בגר שנתגייר בניו עמו דניחא לי' במה דעביד אבוהון, והנה כל זה שייך בדבר שיש בו זכות וחובה ואז אמרינן דביש לו אב בודאי גם להקטן ניחא יותר במה דעביד אביו ומקרי זכות ויכולים לעשות לו כן אבל דבר שהוא ודאי חובה הרי גם אביו אינו יכול לחוב לבניו שלא בפניו בעודו קטן, וזהו שאמר להם יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם התלבש בכסות צדיק שאינו רשאי להניח להם הטף יען כי החוב גלוי ומבואר בראיית חושיי, לא כן לכו נא הגברים כי אותה אתם מבקשים אתם הגדולים לכו עבדו הגם כי רעה הוא עכ"ז אין בידי למנוע אתכם יען אתם מבקשים אותה הרעה שאתם רואים ואתם רוצים לחבול בעצמכם אבל בטף הרי אין לכם רשות לחוב להם שלא מדעתם: דרוש ז

בפרשה שמע כתיב בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובפרשה והי' אם שמוע כתיב בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתיב ובכל מאדכם, ויש להבין הטעם, ועיי' בספר נפש החיים מה שכתב בזה, והענין י"ל דהנה במס' סנהדרין דף ע"ד איתא דעל כל עבירות שבתורה יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים דיהרג ואל יעבור, ויליף שם ש"ד וגילוי עריות מקרא דכאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, וע"ז יליף שם שהרי נאמר בכל נפשך, ולכאורה קשה דהרי איתא במס' ברכות מפני מה קדמה שמע לוהי' אם שמוע בתחילה יקבל עליו עול מלכות שמים ואח"כ יקבל עליו עול מצות הרי דפרשה והי' אם שמוע קאי על פרטי המצות וכמו שאמר והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי והרי גם בפרשה זו כתיב בכל נפשכם ונילוף מני' דעל כל עבירות יהרג ואל יעבור, רק גם זה ניחא דהרי בסנהדרין שם איתא לא שנו אלא בצינעא אבל בפרהסיא אפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור ופרהסיא נקרא כשיש עשרה מישראל וכדאיתא בגמרא שם דישראלים דוקא בעינן, והרי פרשה והי' אם שמוע נאמרה בלשון רבים וברבים הרי באמת על כל עבירות שבתורה יהרג ואל יעבור, וזהו גופו הטעם הא דפרשה שמע נאמרה בלשון יחיד ופרשה והי' נאמרה בלשון רבים, דבתחילה כתבה התורה פ' שמע בלשון יחיד כי היכי דנדע דעל ע"ז גם ביחיד ובצינעא יהרג ואל יעבור ושוב כתבה פרשה והי' לאשמעינן דשארי מצות אין להם דינו של ע"ז וחלוקים מני' ואינו מחויב למסור נפשו עליהם רק בפרהסיא דהיינו ברבים, ומש"ה לא כתיב שם בכל מאדכם דהרי מבואר בשו"ע יו"ד סימן קנ"ז דממון מחויב ליתן כל אשר לו בעד כל עבירה דכל אשר