בית הלוי חלק ב קעא

בענין אמונתם וע"כ עשה מעשהו זר וכסה מחשבתו במסוה השיעבוד ובמה שישעבדם תצא מחשבתו הרעה שבקרב לבו לפועל מעצמה וממילא והוא על דרך מאמר הכתוב ופי רשע יכסה חמס וביאור זה הכתוב הוא כפשוטו דהחמס שהרשע עושה מכסיהו בפיו ואומר שאין כוונתו לזה רק לדבר אחר וכן התנהג עמהם פרעה, ולזה הראה לו הקב"ה למשה האות הרומז על שיעבוד הגוף רק בנחש דוקא דכל החיות המזיקים כשנושכים וטורפים עושים כן עבור הנאתם כדי לאכול והנחש אין לו הנאה בנשיכתו והוא רק כדי להזיק וכמו דאיתא בריש מס' תענית דשאלו להנחש ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל אתה מה הנאה יש לך בהזיקך, וגילה הקב"ה למשה ברמז זה עיקר עומק כוונת פרעה דגם השיעבוד הגוף אין התכלית היוצא ממנו כדי להרויח והנאת ממון רק הוא כדי להזיק ולהרע להם כדי לקלקלם ולהחטיאם, ובזה מבואר טעם של ריבוי המכות והיסורים ששלח לפרעה וגודל ריבוי המופתים שהראה הקב"ה בהמכות כמו להרכיב אש ומים במכות הברד וכדומה לזה דלענין שיתרצה פרעה לשלחם הי' מספיקים גם קצת מן המכות ורק כיון דעיקר החטא של פרעה הי' במה שנתכוין להחטיאם ועשה והצליח בזה דקלקלם הרבה והשריש בלבם הרבה מן הרע והחטא עד שנאמר עליהם והללו עבדו ע"ז וע"כ באו לו כל העונשים מידה כנגד מידה ותכליתם הי' כדי להשריש בלבם של ישראל יראת ה' ורוממתו שיהיו נפחדים מהדר גאונו ולעקור מקרב לבם כל נטע ושורש הרע שהשריש הוא בלבם על דרך מאמר הכתוב הכרתי גוים נשמו פינותם אמרתי אך תיראי תקחי מוסר, ולכך הכביד ה' את לב פרעה בחמש מכות האחרונות כדי שיוסיף עליו מכות ועונשים והוא כדי שיתוסף יראת ה' בלבם כי בכל מה שהוסיפו לראות בעיניהם משפטם ועונשם של מצרים יוסיפו לירא מפני ה', ובחמש מכות הראשונות עדיין לא נעקר מלבם כל הרע שהשרישו בהם המצרים ולא היו ראוים עדיין להיות נגאלים וע"כ הכביד לבו כדי להוסיף במכות וכמש"נ

והנה כשעשו העגל אמר משה רבינו למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה ואיתא במדרש רבה דמשה טען דמשום שהיו במצרים שהיו כולם עובדים ע"ז ולכך גם הם עשו את העגל, הרי דגם ביציאתם עדיין נשאר אצלם קצת רושם מטומאתן של מצרים עד שזה גרם להחטיאם שנית בעגל. ודבר זה נמשך משום שילוחם אז באותו עת ואם לא הי' משלחם אז והי' מוסיף לו עוד מכות עד שלא יהי' נשאר בלבם שום רושם והיו נעשים כמו שהיו קודם ירידתן למצרים שהיו כולם זרע קודש בלא שום סיג ופסולת שבטי יה עדות לישראל לא הי' נלכדים שוב בשום חטא לעולם והי' אז התיקון הגמור שאנחנו מקוים לו בביאת המשיח, וזהו שנתכוין במדרש שהתחלנו ויהי בשלח כו' הקב"ה אמר וי משל למלך שנשבה בנו כו' התחיל להודות אמר וי שהודה זה הייתי סבור לצערו הרבה אמר על זה וי על ששלחם עתה בעוד לא הוסיף לו עוד עונשים ומובן גם סיום הפסוק לפי הנחת הדרוש ויהי בשלח פרעה ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כו' פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה דעי"ז ששלחם אז לא נחם דרך פלשתים והי' עדיין החשש פן ישובו למצרים בראותם מלחמה ואילולי לא שלחם אז באותו זמן לא היה מקום לחוש לזה דאם היו נעשים נקיים לגמרי בודאי דלא הי' נופל שום סברא לשוב למצרים גם בראותם מלחמה, והא דבאמת לא הכביד גם אחר מכות בכורות את לב פרעה אין לנו לבקש טעם לדרכי ה' על מה לא הי' אז גאולה קיימת והניח זה על גאולה האחרונה והוא מכבשי דרחמנא אשר אין לבו"ד להרהר בהם

ובזה יבואר היטב דברי המדרש רבה פ' שמות על פסוק פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים. וז"ל פקד להבא פקדתי לשעבר, אתכם ואת העשוי לכם במצרים כלומר אני פוקד על מצרים, ויש להבין מהו הכוונה מה שאמרו פקד להבא דעל איזו ענין דלהבא קאי, גם יש להבין סיום דברי המדרש מה חידש במה שאמר כלומר אני פוקד על מצרים ואיזו פירוש באו לשלול בתיבת כלומר שאמרו והנראה לפרשו על פי מה דאיתא במדרש רבה על פסוק ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים משל למלך שנשבה בנו והלך המלך והציל את בנו והרג לליסטים, והי' הבן אומר כך וכך הכו לי אע"פ שהרגן לא הי' מתנחם כך מצרים שיעבדו את ישראל והביא עליהם עשר מכות ואפע"כ הי' אומר איני מתנחם עד שאהרוג את כולם שנאמר וינער ה' כו' סוס ורוכבו רמה בים, ונאמר מצרים לשמה תהי' ואדום למדבר שממה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם עכ"ל המדרש, הרי מבואר במדרש הלז דמלבד דלא נתנחם ה' בהעשר מכות שהכם במצרים עד שהרגם וטבעם בים רק דגם אחר שטבעם לא נתנחם דהרי הפסוק שמביא מצרים לשמה תהי' מדבר בזמן העתיד, וכן הוא מבואר בילקוט בשלח על פסוק ולא נחם אלהים וז"ל לפי שנאמר ביחזקאל קפיטיל ל"ב בן אדם נהה על מצרים והורידהו כו' רדה והשכבה כו' שמה אדום כו' אותם יראה פרעה וניחם, א"ל הקב"ה אתה מתנחם אני איני מתנחם ממה שעשית לבני, הרי דדרש הך קרא דולא נחם דגם לעתיד לבא עדיין לא נתנחם על שיעבוד וגלות מצרים, ולכאורה צריך ביאור אחרי שכבר עבר עליהם כמפעלם ושתו כוסם אמאי אינו מתנחם עוד, ולפי הנ"ל יבואר היטב ונבאר מקודם המשל שאמר המדרש דהנה מי שהוכה במכות ופצעים וחבורות רצח אע"פ שכבר נתרפא מהם אח"כ ואינו ניכר בו שום חולי מהם מ"מ גם אחר זמן נתעורר קצת הכאב לפרקים מיוחדים ומרגיש קצת צער לפרקים ע"י המכות הראשונים שהיו בו וגם ע"י איזו סיבה קטנה וקלה שתעבור עליו תוכל לפעול עליו ולחדש בו היסורים והחולי שעברו אשר אלולי החולי הראשון לא הי' בכח זו הסיבה לפעול מאומה בבריאותו, וזהו הכוונה בהמשל למלך שנשבה בנו דאע"פ שהרג להליסטים מ"מ זה הי' על העבר מה שעשה לבנו, אבל אח"כ כל זמן שהבן מזכיר את היסורים פי' שנרגש אצלו אח"כ ממה שעשו לו כבר הרי נתעורר אח"כ שנית הכעס על הליסטים ממה שהבן סובל עתה על ידיהם ומש"ה אינו מתנחם גם אחר שהרג, וכמו כן ממש הי' במצרים דכשירדו למצרים לא הי' בהם שום סיג וכולם הי' זרע קודש ופרעה החטיאם ואע"פ שהרגם וטבעם בים סוף על מה שעשו מכבר לישראל מ"מ הרי עדיין קצת רושם נשאר מפעולתם עד שהי' גרם לעשות העגל ומן חטא העגל נתחדשו אח"כ כל החטאים וכמו כן כל היסורים והגליות שישראל סובלים הכל הוא מן העגל וכמו שדרשו חז"ל במסכתא שבת אלמלא לא נשתברו הלוחות אין כל אומה ולשון שולטת בהם שנאמר חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות משיעבוד מלכות ומי הם הגורמים את כל זה הלא הם המצרים הראשוני' הם היסוד לכל זה, ומש"ה בכל זמן שנתרחש בישראל איזו חטא חלילה וכן אח"כ כשסובלים ישראל עונש ויסורים חלילה על זה החטא נתעורר שנית הכעס על המצרים יען כי המה הם היו בעוכריהם וזהו שאמר במדרש דלעתיד לבא יאמר הקדוש ב"ה דעדיין לא נתנחם במצרים ממה שעשו לבניו ומביא ראי' מפסוק מצרים לשמה תהי' ואדום למדבר שממה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם ופי' הכתוב דמצרים תהי' לשמה מחמס בני יהודה אשר עשו בארצם פי' דעבור החמס שעשו בני יהודה בארצם עבור זה תהי' מצרים לשמה. וזהו גם כן כוונת המדרש רבה הנ"ל שאמר פקד להבא פקדתי לשעבר אתכם ואת העשוי. לכם במצרים כלומר אני פוקד על מצרים כוונתו דבא לשלול דלא נפרש הך במצרים על העשוי לכם ויהי' הפירוש שפוקד מה שעושים להם המצריים דעל זה לא שייך להבא דמה שעשו כבר עבר ומפרש המדרש הך במצרים דקאי על פקד ופירוש