בית הלוי חלק ב יז

לחלק בין ידוע פסולו לאין ידוע פסולו והרי הוא סברא ברורה לחלק ביניהם ומצאתי בכו"פ סי' א' ס"ק יו"ד שהקשה כן על התוס' ומה שכתב שם לישב דברי התוס' לא הבנתי כוונתו יעו"ש ואולי יש שם איזה חיסרון בדבריו וטעות הדפוס: והפשוט דהתוס' מיאנו בתי' זה דא"כ הדר קשה על הגמר' אמאי דחקה לאוקמא בליתא קמן למבדקי' ה"ל לאוקמא בידוע דלא גמיר ומזה הוכיחו התוס' דס"ל להך סוגי' דגם בידוע דלא גמיר חיישינן דלמא לא השגיח עליו היטב ואסור גם בדיעבד ולדידהו צ"ל דלא גמיר גרע עוד דודאי דבדיעבד כשר דשאני חשו"ק דודאי לא סמיך עליהם כלל אבל בבן דעת גם בודאי לא גמיר חיישינן גם בדיעבד דלמא סמיך עליו קצת וז"ל הרשב"א בסי' תק"ל בדברי השואל בהביאו דעת רבינו דן דאסור אמאי דחיק כו' לוקי למתניתין וכולן ששחטו אמאן דידעינן דלא גמיר אלא דחיק לאוקמא בליתא קמן ש"מ בכה"ג אסור. הרי להדיא דלא הקשה כפשוטו נוקמא בבדקוהו ונמצא דלא גמיר דעל זה נוכל לחלק כמש"כ רק הקשה כמש"כ דאכתי נוקים בידוע מקודם דאינו יודע ומכח קושיא זו יצא לו להטור דבידוע פסולו כמו דכשר בדיעבד גם לכתחילה שרי ומש"ה לא מצי לאוקמא בכה"ג דתיקשה הא דאמר וכולם ששחטו דמשמעו רק דיעבד ומש"ה מוקים לה רק בידוע דלא גמיר ובליתא קמן למבדקיה דבכה"ג לכתחילה אסור לרבינא ועכ"פ יהי' התי' אם כתי' זה או כהקדום דאדרבה דברי הטור נסתייעו עוד מסוגי' זו. ולפי"ז יצא לנו דהא דהתיר הטור גם לכתחילה אינו רק כשאותו מומחה העומד ע"ג יודע בו בהשוחט דלא גמיר ואז משגיח עליו היטב אבל אם לא הודיעו לו דהשוחט לא גמיר רק אנן ידעינן בי' דלא גמיר לא מבעי דלכתחילה אסור אלא גם בדיעבד יש מקום לאסור לפי תי' זה השני וכמו דחזינן דלרבינא אסור גם בדיעבד אם נמצא דלא גמיר. וזהו דדחיקא מילתא בהאי תי' בתרא דהרי כל הפוסקים וכן הטור בעצמו סתמו דבריהם וכתבו להתיר אם ראו אותו מומחה ומשמע דאפילו לא הי' ידוע זאת להעומד ע"ג ג"כ כשר מיהא בדיעבד. וע"כ יותר נראה כתי' הראשון דהטור ס"ל כשיטת התוס' והרא"ש אביו דהוא פלוגתא בין הסוגי' ולדידן שרי גם לכתחילה ולהרשב"א נאמר כתי' זה השני ונאמר דלקושטא דמילתא לא הכשיר הרשב"א רק בידוע פסולו וכמו שנתבאר

[י] והנה הפר"ח הביא ראי' להטור מהא (דבדף י"ב) מדקדק הגמר' על הא דתנן חוץ מחשו"ק שמא יקלקלו את שחיטתן ואמרי' שם שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו אמר רבא זאת אומרת אין מוסרין להם חולין לכתחילה ופרש"י אלא שמא יקלקלו דמשמע דמועדים הם לקלקל זאת אומרת אין מוסרין להם חולין לכתחילה ואע"ג דאיכא אחרים עומדים על גביו ומזה הא מוכח דגדול שאינו מומחה דאינו מועד לקלקל כחשו"ק שרי גם לכתחילה באיכא עומד ע"ג ובודאי דאין מסוגי' זו קושי' על רבינו ברוך די"ל דלא ס"ל כלל כפרש"י דמפרש לה בשוחטין לאכילה רק כפירושו של ר"ת שהביאו התוס' בריש המס' בד"ה שמא דמפרש הא דאמר רבא זאת אומרת אין מוסרין להם לכתחילה היינו גם אם ירצה להאכילה לכלבים יעו"ש וא"כ הא י"ל דרק זה הוא דאינו אסור אלא בחשו"ק ולא בגדול שאינו מומחה ושוחט לאכילה י"ל דאסור גם באינו מומחה. וכן כתב הכו"פ לישב קושי' הפר"ח לדעת ר"ב וא"כ מוכח דדעת רש"י להלכה הוא ג"כ כהטור. ולכאורה היה נראה דגם רבינו ברוך מצי ס"ל בעיקר פירוש של הגמר' כפרש"י דרבא איירי בשוחטין לאכילה והרבותא היא אע"ג דאיכא עומד ע"ג. ומ"מ מצינן לומר דגם אינו מומחה דומה בהאי דינא לחשו"ק ואסור ודקדוקו של רבא נפרש דאינו משום דלשון שמא יקלקלו משמע ליה לרבא דמשום דמועדין לקלקל וכפרש"י ומני' הוא דמדקדק רבא דלכתחילה אסור גם בעומד ע"ג דאי לא אסור רק בלא עומד ע"ג א"כ לא צריך לטעמא דמועד לקלקל דגם בספק קלקל ג"כ אסור גם בדיעבד ורבינו ברוך חולק בזה על פרש"י ומפרש דרבא מדקדק מדנקטה המשנה שמא יקלקלו בלשון עתיד וה"ל למנקט שמא קלקלו דיעבד כיון דגם בדיעבד אסור בחשו"ק בינן לבין עצמן. ומזה הוכיח רבא דהמשנה קמ"ל עוד חידושא לענין לכתחילה ואפילו במקום דשרי בדיעבד וכגון שיש עומד ע"ג מ"מ כל שיש לחושבו שמא יקלקל אסור ליתן לו וה"ה באינו מומחה ורק מלשון רש"י שכתב דדיוקו הוא דשמא יקלקל משמע דמועדין לקלקל מוכח דס"ל כהטור אבל מהגמר' אין קושי' על רבינו ברוך גם אם נפרש בעיקר הפירוש כרש"י דקאי על אכילה (ועיי' בב"י שכתב על דברי הטור דכן נראה מדקדוק לשון רש"י ונתכוין לדברי רש"י הללו (דדף י"ב) ובהגהות הרלנ"ח נדחק בשם הדמש"א בביאור כונת הב"י לאיזה דיבור מפרש"י נתכוין הב"י וכונתו פשוטה כמש"כ). אמנם זה אינו דלכאורה אי אפשר לומר כלל דר"ב יסבור כפרש"י דהרי עיקר יסודו של ר"ב הוא מאוקימתא דרבינא דמוקי הך וכולן ששחטו דמשמעו דיעבד גם על אינו מומחה ומוכיח מניה דלכתחילה אסור כמבואר כל זה במרדכי פ"א דחולין ובהגהות אשרי שם. ולפרש"י הרי אדרבה לפי אוקימתא של רבינא מוכח דשרי דהרי רבינא מפרש לה הכל מומחין שוחטין בד"א שיודעין בו שיודע ה' שחיטה אבל אין יודעין בו אם יודע לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם יודע חוץ מחשו"ק דגרע מאינו מומחה דאפי' דיעבד אסור שמא יקלקלו ומדקדק רבא מדנקטה שמא יקלקלו דלכתחילה אסור ולפרש"י קאי רבא בשוחטין לאכילה ובעומד ע"ג. נמצא דבהך בבא דחוץ מחשו"ק שמא יקלקלו נכללו בו שני דברים מחודשים חדא דחשו"ק אסור גם בדיעבד בלא עומד ע"ג ואידך דגם בעומד ע"ג אסור לכתחילה וא"כ הרי מהמשך לשון המשנה מוכרח דבאינו מומחה שרי לכתחילה דהרישא הא איירי באינו מומחה ותני עלה חוץ מחשו"ק ואשמעינן האי דינא דאסור לכתחילה א"כ הך חוץ מחשו"ק קאי גם על זה ומוכח דלא כרבינו ברוך ובע"כ צ"ל דאיהו ס"ל כפר"ת דשמא יקלקלו אשמעינן דגם לכלבים אסור ויהי' מוכרח מזה דבאינו מומחה שרי לכלבים אבל בשוחט לאכילה ובעומד ע"ג דבחשו"ק ידעינן איסורא דידי' מסיפא דקתני וכולם ששחטו דיעבד לפר"ת שפיר ס"ל לר"ב דגם אינו מומחה הוא בכלל איסורא כיון דלרבינא קאי הך וכולם גם לאינו מומחה. וא"כ צ"ע לי טובא דברי המרדכי שהביא דעת ר"ב וראייתו וכתב על זה וז"ל ואין להקשות ע"ז מדאמרינן גבי חשו"ק ש"מ דאין מוסרין להם לכתחילה משמע הא פקח כה"ג שרי דיש לומר דקאי על חשו"ק מומחין עכ"ד. ביאור דבריו דמקשה דהא סתם חשו"ק אינם מומחין ומדנקט רבא בחשו"ק מוכח דבפיקח שרי דהמרדכי ס"ל בפירוש הסוגי' כפרש"י דרבא קאי על שוחט לאכילה ותי' המרדכי דרבא איירי בחשו"ק מומחין. הרי דרוצה לישב הוכחת רבינו ברוך ודעתו גם לפרש"י ולכאורה הוא דבר הבלתי אפשר וכמש"כ דמהמשך לשון המשנה עצמה מוכח דבאינו מומחה שרי וצ"ע. ולא ידעתי מקום לתרץ דברי המרדכי שרוצה לישב דיוקו של ר"ב גם לפי פרש"י אם לא שנאמר דלרבינא דמוקי המשנה על אינו מומחה לא ס"ל כלל הך דיוקא דרבא דשמא קלקלו לא קתני דהרי לפרש"י בלא"ה מוכרח דלאו כ"ע ס"ל הך דיוקא דהרי התוס' הקשו על פרש"י דהרי זאת נדע מסיפא לאסור בחשו"ק דתני וכולם ששחטו ותירצו דרש"י גורס רבה ואיהו ס"ל כאוקימתא דרבה בר עולא או רבינא דקאי הך וכולם לא על חשו"ק לחודא רק גם על טמא במוקדשין או אינו מומחה והי' ס"ד דהך ששחטו דיעבד נקט משום אינך אבל חשו"ק שרי גם לכתחילה ומש"ה צריך למתני שמא יקלקלו לאשמעינן גבי חשו"ק דאסור אבל לאוקימתא דאביי ורבא ורב אשי דלדידהו לא קאי הך וכולם רק על חשו"ק לא מדייקינן הך דיוקא של רבא דקלקלו לא קתני ולהמרדכי