בית הלוי חלק ב טז

נ"מ בבדיקה זו ומוכרח דס"ל כהתוס' וס"ל דהך סוגי' חולקת על הסוגי' (דדף י"ב), ועיי' בשו"ת הרשב"א חלק ראשון סימן תק"ל שכתב שם השואל בשם רבינו דן דמי שבודאי אינו יודע אסור גם בדיעבד ואע"ג דאיכא עומדים על גביו וראייתו מהך סוגי' דמשני בדליתא קמן ולא משני בנמצא שאינו יודע והרשב"א שם חולק על זה וכ' דגם בודאי לא ידוע כשר בדיעבד והביא ראי' מהא דמכשרי המשנה בחשו"ק באיכא עומדים ע"ג וחשו"ק הרי ודאי דאינם יודעים הלכות שחיטה ושוב הביא עוד ראי' מסוגי' (דדף י"ב) הנ"ל וצ"ע דלא כתב הרשב"א כלל לתרץ קושייתו של רבינו דן דאמאי לא משני בנמצא שאינו יודע, (וגם דהרי מקושי' הגמ' מוכח כן דפריך וכולן ששחטו אהי קאי כו' אלא אשאין מומחה בבודקין אותו סגי נימא דקמ"ל דכשירה בלא בדיקה וא"צ לבודקו אלא מוכרח כרבינו דן דאי באמת אינו יודע פסול גם דיעבד ומש"ה אי איכא קמן צריך לבודקו דלמא אינו יודע ותאסר וכשבדקו ונמצא יודע א"צ להעומדים ע"ג, וצ"ע] והגם דלא ידעינן האיך מישב הרשב"א להך סוגי' עכ"פ חזינן דהרשב"א חולק על התוס' וס"ל דגם הסוגי' (דדף ג') ס"ל דכשירה גם בודאי לא גמיר יעוי' בדברי הרשב"א, וא"כ הרי י"ל דהאי דינא של הטור תלוי במחלוקת הסוגיות דהא דחזינן דמוכרח (בדף ג') דלרבינא אסור לכתחילה ליתן למי שאין יודעין בו אי גמיר או לא זהו רק לפי מה דס"ל לההיא סוגי' דגם בשחט עם עומד ע"ג מ"מ צריך בדיקה אח"כ באיתא קמן ואם נמצא שאינו יודע אסורה ומש"ה אע"ג דבדיעבד סמכינן על הא דהי' עומד ע"ג ומכשרינן אם אין יודעין בו אי גמיר או לא בדליתא קמן למבדקי' מ"מ לכתחילה אסור ליתן לו אם לא על סמך שיבדקנו אח"כ דלמה לנו ליכנס לספק זה המרובה דלמא באמת אינו יודע ואוכלין איסורא ומהיכי תיתי נעשה כן לכתחילה, אבל לפי מה דס"ל להגמר' (בדף י"ב) דאפי' בודאי לא גמיר כשירה בעומד ע"ג ולא חיישינן דלמא קלקל והעומד ע"ג לא התבונן היטב בו שוב נוכל לומר דגם לכתחילה לא חיישינן להך חששא כלל, והוא תי' נכון בישוב דעת הטור, ולתירוץ זה נתכוין הגר"א בביאורו (ס"ק י"ז) רק שקיצר בדבריו כדרכו בקודש שוב מצאתי בים של שלמה (סי' ה) שתי' כן דעת הטור

[ח] ולפי דברינו לא די שאין מסוגי' זו שום סתירה להטור ואדרבה עוד נסתייעו דבריו טובא דהרי ודאי קשה דהא חזינן (בדף י"ב) דס"ל לרב להדי' דגם בודאי לא גמיר מ"מ שחיטתו כשירה בעומד ע"ג, וגם הסתמא דגמרא ס"ל כן בפשיטות עד דפריך על רב אי דידע דלא גמיר פשיטא, וא"כ הרי ודאי קשה על הסוגי' (דדף ג') דבא לתרץ דברי רבינא ומוקים בליתא קמן למבדקי' ולא מוקי לה בנמצא שאינו יודע דמנ"ל להגמ' דרבינא חולק על רב בזה דודאי דאין מקום לומר דהך סוגי' ס"ל למילתא דפשיטא דאסורה ואין שום סברא להתירו דהרי חזינן דרב וסתמא דגמ' (דד' י"ב) ס"ל להתיר ודלמא גם רבינא ס"ל כן, וגם מאי מקשה הגמרא על רבינא אלא אשאין מומחה בבודקין סגי נימא דס"ל כרב ותני דכשירה בלא שום בדיקה וקמ"ל דא"צ לבודקו, ומוכרח מזה כהטור דלרב דמכשיר גם בודאי לא גמיר ה"ה דשרי לכתחילה וזהו גופא דדחקה להגמר' דרבינא ע"כ חולק על רב בזה דאל"כ שוב לא מצי קאי הך וכולן ששחטו על אינו מומח' דמדנקט ששחטו הא מוכח דלכתחיל אסור ליתן לו וכהוכחתו של רבינו ברוך ומוכח דרבינא סבר דאי באמת אינו יודע גם בדיעבד אסור ומש"ה אסו' לכתחיל' לרבינא ורק בליתא קמן סמכינן דלמא גמיר אבל באיתא קמן צריך בדיקה ומש"ה פריך דבודקין אותו לחודא סגי וא"צ להעומד ע"ג ומוכרח לאוקמא בליתא קמן וא"כ אנן דפסקינן כרב דלכל הפחות בדיעבד שרי גם בודאי לא גמיר מוכרח לפי"ז דגם לכתחילה שרי וכהטור, ובזה נעמוד ג"כ על מה דפסקו כל הפוסקים דבדיעבד שרי גם בודאי לא גמיר דלכאורה קשה כיון דלדעת התוס' והרא"ש הוא מחלוקת הסוגיות (ובדף ג') ס"ל דאסורה א"כ מנ"ל לפסוק להקל כסוגי' (דדף י"ב). ובודאי דזהו טעמו של רבינו דן שבתשובת הרשב"א שפסק לאסור גם דיעבד מכח הך סוגי' והרשב"א דחה דבריו וא' מן הראיות הוא מהך (דדף י"ב) ובודאי דגם ממנו לא נעלם ההיא סוגי' רק ס"ל כיון דהוא פלוגתא בגמר' ומש"ה פסקה לחומרא. אבל הרי יש להבין טעמן של הפוסקים שפסקו להקל וגם בשו"ע לא הביא שום דעה להחמיר בזה והרי להתוס' והרא"ש הי' צריך לפסוק לחומרא. ולפי הנ"ל ניחא היטב דכיון דחזינן דרב ס"ל להדי' דכשר וגם סתמא דגמ' פריך בפשיטות עלי' פשיטא א"כ ודאי דהלכה כן. והא (דבדף ג') מוכרח מגמר' להיפוך אינו משום דסתמא דגמר' ס"ל כן רק הא קיימינן אליבא דאוקימתא דרבינא ולדידי' הא מוכרח דחולק על זה כי היכי דלהוי ניחא הך וכולן ששחטו רק דיעבד דיהי' קאי גם על אינו מומחה ולא דסתמא דגמר' בעצמה ס"ל כן וכיון דאנן לא קיי"ל כלל כאוקימתא דרבינא בעיקר אוקימתא דידי' דהא קיי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא איירי המשנה כלל באינו מומחה שוב אין לנו הכרח לומר דלא כרב ובודאי דיש לפסוק כרב וכסתמא דגמר' וכל זה נכון

[ט] אמנם זה מספיק רק לישב דברי הטור אבל הרי הרשב"א כתב ג"כ כן דגם לכתחילה שרי באינו מומחה ועליו עדיין קשה קושי' רבינו ברוך דמדתני וכולם ששחטו בדיעבד מוכח דלכתחילה אסור דאיהו הא ס"ל בתשובה דהשני סוגיות אינם מחולקים כלל דהרי הוכיח מהמשנה דגם בודאי לא גמיר כשר מהא דגם חשו"ק כשר והם בודאי לא גמירי הבאנו דבריו לעיל] ולדידי' הרי אין תי' זה מספיק ולכאורה צ"ל להרשב"א דלא ס"ל עיקר הוכחתו של רבינו ברוך רק סבר דאע"ג דלרבינא קאי הך וכולם ששחטו גם על אינו מומחה מ"מ לשון דיעבד דנקטה המשנה אינו רק משום חשו"ק וכמו שתי' הכרתי ופלתי שהבאנו באות ב' אמנם גם זה ניחא דהרי ודאי דדעת הרשב"א בתשובה יש להבין מדוע לא חשש כלל לדיוקו של רבינו דן דודאי דמסוגי' (דדף ג') מוכרח מקושי' המקשה ומהתי' דבנמצא דלא גמיר אסורה וכמו שכתבנו והגם דהרשב"א הוכיח דכשר מהמשנה דמכשרי בחשו"ק מ"מ אכתי זהו גופא תקשה על הך סוגי' (דדף ג') והנראה דצ"ל דהרשב"א מחלק בין הנושאים דרק (בדף נ') דאיירינן אליבא דרבינא באדם שאינו ידוע לן אי גמיר או לא גמיר ונמצא דאין ידוע פסולו של השוחט להעומד ע"ג ומש"ה אם אח"כ נמצא דלא גמיר אסור גם בדיעבד דחיישינן דלמא העומד לא שם על לבו להשגיח היטב עליו וסמך קצת על השוחט וחיישינן דלמא קלקל ולאו אדעתי' ומש"ה הוכרח הגמר' לאוקמא רק בליתא קמן ולא בנמצא שאינו גמיר אבל בחשו"ק או בהך (דדף י"ב) דאיירי בידוע לנו בתחילה דלא גמיר דפסולו ידוע לנו מקודם בודאי דלא סמך עליו כלל ונתן לבו להשגיח היטב ומש"ה אמרינן התם דשרי. ונאמר דגם הרשב"א בתשובה לא פסק להתיר רק בכה"ג דידוע דלא גמיר אבל באינו ידוע ונמצא דלא גמיר מודה הרשב"א דאסור, ועכ"פ גם להרשב"א הא מיושב היטב קושי' התוס' (בדף ג') בסתירת הסוגי' ועיי' בכנה"ג בהגהותיו על הב"י שכתב לתרץ כן קושי' התוס' וס"ל להרשב"א והעומדים בשיטתו דגם לענין לכתחילה יש לחלק כן דרק באוקימתא דרבינא דאיירי באינו ידוע אי גמיר או לא אסור לכתחילה דלמא באמת אינו יודע ותהי' אסורה גם דיעבד ומש"ה נקטה המשנה רק ששחטו דיעבד אבל היכא דידעינן דלא גמיר דודאי שרי בדיעבד ה"ה דלכתחילה שרי מהאי טעמא. שוב מצאתי תי' זה בהגהות הגאון ר"ע אייגר זצלה"ה זי"ע הנדפס מחדש בגליון היו"ד. ועוד יותר יש לומר דגם הך סברא דבכה"ג דידוע פסולו גם לכתחילה שרי יצא להו להרשב"א והטור מהך סוגי' גופה (דדף ג') דלכאורה ודאי דקשה טובא על התוס' שנשארו בקושי' בסתירת הני סוגיות ואמאי לא תירצו כמש"כ