בית הלוי חלק ב קסט

שאמר הקב"ה למשה לכה ואשלחך אל פרעה והוציא את ב"י ממצרים הבין משה מזה כי מוכרח להיות עוד גלות ושיעבוד אח"כ ומש"ה סירב כל כך הרבה בזה כי לא רצה שתהי' הגאולה ע"י שליח רק שהקב"ה בעצמו יגאלם ויהי' הגאולה קיים לעולם ונתכוין לטובתן של ישראל בסירובו רק דזה תלוי בזה דאם הי' משלימים אז כבר הזמן שנגזר עליהם הי' מקום לבקש שיהי' הגאולה ע"י הקב"ה ואז היו בטוחים שלא תתבטל לעולם ובודאי לא יתחדש להם עוד חטאים מעתה שיתחייבו עליו שיעבוד אחרי כן, אבל אם לא השלימו עדיין זמן גלות הראשון שכבר נגזר עליהם מכבר ועליהם להשלימו בגלות אחר הרי צריך להיות ע"י שליח

וזהו ששאל משה ב' שאלות בגדר ממ"נ מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את ב"י ממצרים ואיתא במדרש רבה פ' בא על פסוק החודש הזה לכם שאמר משה וכי אני הוא שכתוב בו דן אנכי שאתה משלחני לגואלם לא כך אמרת ליעקב ואנכי אעלך גם עלה ולי אתה אומר, הרי להדי' כמש"כ דזה הי' עיקר טענתו למה אין אתה גואלם בעצמך והוסיף בטענתו דאם תאמר דעדיין הם באמצע הזמן ומוכרחין להיות עוד בגלות אחר שאל על זה שאלה השני' וכי אוציא את בני ישראל ממצרים דא"כ הא גופה קשה לי באיזה זכות זכו להגאל באמצע ואם זכו לזה ע"י זכות גואלם בעצמך שאל שני שאלות שהם אחד והכל הולך למבוקש אחד שלא יהי' ע"י שליח ועל זה באה לו התשובה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ובזכות זה אני גואלם גם באמצע הזמן, ומה שדקדק משה רבינו בשאלתו ואמר וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ולא קאמר וכי אוציא סתם דמשמע דמלבד הגאולה של ישראל רק מה שנגאלים מיד מצרים גם זה קשה לו מבואר בדרוש אחר

ובזה נעמוד על ביאור דברי המדרש רבה פ' בא על פסוק החודש הזה לכם וז"ל קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות כשהלך משה ואמר לישראל כך אמר לי הקב"ה היום אתם יוצאין בחודש האביב אמרו לו היכן הוא אמר להם הרי הוא עומד קול דודי הנה זה בא אר"י מהו מדלג על ההרים אמר הקב"ה אם אני מסתכל במעשיהן של ישראל אינם נגאלים לעולם אלא למי אני מסתכל לאבותיהם הקדושים כו', ולכאורה אינו מובן לא שאלות ישראל ששאלו היכן הוא מהו כוונתם בזה וגם התשובה שהשיב להם אם אני מסתכל במעשיהם אינם נגאלים לעולם גם כן אינו מובן מהו תשובה על שאלתם, ולדברינו מובן היטב דישראל שאלו היכן הוא בעצמו דההבטחה הי' שיגאלם בעצמו וכמו שאמר הכתוב ואנכי אעלך גם עלה ולמה הגאולה ע"י שליח, רק דזה תלוי במעשיהם של ישראל אז דהנה במכילתא פ' בא איתא כתוב אחד אומר ועינו אותם ארבע מאות שנה וכתוב א' אומר ודור רביעי ישובו הנה אמר הקב"ה אם הם עושים תשובה אני גואלם לדורות ואם אין עושים תשובה אני גואלם לשנים הרי דאם היו זוכים במעשיהם הי' הקץ של דורות וקץ זה כבר הגיע זמנו וכמו שכתב רש"י בחומש דיהודה הי' מיורדי מצרים פרץ חצרון וכלב שהי' מיוצאי מצרים ורק משום דלא עשו תשובה והי' להם הקץ של ת' שנה וזה לא נשלם והוצרך להיות ע"י שליח, וזהו כששאלו היכן הוא השיב להם אם אני בא להביט במעשיהם אינם נגאלים דלא עשו תשובה ולא הגיע זמן הקץ ומש"ה הוא ע"י שליח, ומה שאמר אינם ננאלים לעולם כוונתו למה שכתבו המקובלים דאלולי נגאלו ישראל אז באותו זמן היו נשארים לעולם במצרים וכמו שנתבאר זה בדרוש השני, ולפי זה המדרש יתבאר המשך הכתוב כן קול דודי הנה זה בא זה משה, אמר הפסוק דבעת הגאולה הי' רק קול דודי על דרך שאמרו חז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ושמענו רק קול דודי ולא ראינו את דודי בעצמו רק קולו ונתן טעם לזה מדלג על ההרים שמדלג על הקיצים והחשבונות בזכות של ההרים והגבעות שהן אבותינו הקדושים

ולזה הכוונה נתכוין ג"כ הפסוק בתהלים הנ"ל שבא לחזק בטחונו בגאולה העתידה וחשב הניסים שעשה לנו במצרים ואמר בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו שלא ראינו אותך בעצמך רק נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן דזהו מופת על הגאולה העתידה וכמש"נ: דרוש ה

שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו תהלים קפיטיל ק"ה, ובמדרש רבה פ' בא איתא הדא הוא דכתיב שלח חושך ויחשיך רבותינו אמרו שלא קיבלו במרות דברו של הקב"ה עליהם, פי' דמפרש הך ולא מרו דאמר הכתוב דקאי על המצרים שלא קיבלו במרות דברו של הקב"ה ופי' המשך הכתוב שלח חושך ויחשיך ומ"מ ולא מרו את דברו לא קבלו המצרים דברו, אמנם יש להבין מהו כוונת המדרש שלא קיבלו במרות דברו, והענין דהנה אחר מכת חושך כתיב ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם, וכבר מבואר דבמכת חושך נכנע פרעה יותר מבכל המכות דבכל המכות לא נכנע רק בעת שליטת המכה או בעת ההתראה של מכה העתידה לבא עליו וכמו בארבה אבל אחר שסרה המכה ממנו הכביד לבו ולא אבה לשלחם כלל וחזר בו מהבטחתו אבל בחושך נכנע יותר עד שגם אחר שסרה ממנו המכה רצה לשלחם אותם וטפם, ורק הצאן והבקר מיאן מלשלחם, והנה באמת י"ל דבזה לא הי' חטאו של פרעה גדול כל כך דהרי בתחילת ביאתו של משה רבינו אליו אמר לו בשם ה' שלח עמי ויעבדוני ובמאמר זה אין במשמעו רק האנשים ולא הצאן והבקר ובפרט שלא ביקש ממנו רק דרך שלשת ימים נלך ונעבוד את ה' דמשמעות של זה המאמר דאח"כ ישובו שנית להיות במצרים וא"כ מה להם להוליך עמם כל צאנם ובקרם רק משה אמר לו סברא דצריך ליקח אותם ואמר לו כי ממנו נקח לעבוד את ה' ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה והבין פרעה שמשה אומר כן מרצונו וסברתו ולא ה' צוה לו שישלח דוקא גם הצאן וא"כ פרעה בסירובו לא סירב נגד ה' רק נגד נבואת משה וא"כ חטאו נקל מחטאיו הקודמים, אמנם באמת גם בשילוח האנשים שאמר לו משה בשליחותו של הקב"ה וגם הוא הסכים לזה עכ"ז הראה בו זדון לבו הרעה וגאותו כי גדלה והראה לדעת כי מה שרוצה לשלחם אינו כמוכרח לקבל על עצמו גזרת מלך לבלי יטה ממנו ימין ושמאל דאמר לכו עבדו את ה' כדברכם רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם ולכאורה פסוק זה נאמר שלא כסדר דה"ל לומר לכו עבדו את ה' גם טפכם ילך עמכם רק צאנכם ובקרכם יוצג דהי' משמעות דבריו דהאנשים שאתה אמרת לי בשם ה' הנני שולחם אבל הצאן שאין אתה אומר לי בשם ה' רק מסברתך איני רוצה לשלחם, אבל הוא היפך הסדר והקדים הצאן והבקר לשילוח הטף ופירושו שהוא תנאי רק צאנכם ובקרכם יוצל גם טפכם ילך עמכם דפירושו דאם תניחו הצאן למשכון שתשובו לכאן שנית אז אניח לכם הטף ומשמעו דאם לא יניחו הצאן לא יניח לילך את הטף, וזהו שאמר שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו דגם אחר חושך אע"פ שהסכים לדברו של הקב"ה עכ"ז לא קיבל דברו במרות כמקיים גזרת מלך רק תלה גם עתה השילוח בדעתו באיזו אופן שירצה ובאם לאו לא ירצה

עוד איתא שם במדרש על זה הפסוק שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו וז"ל דבר אחר אמר הקב"ה להמלאכים ראוים הם המצרים ללקות בחושך מיד הסכימו כולם ולא המרה א' מהם את דברו מהו שלח חושך ויחשיך למה הדבר דומה למלך שסרח עליו עבדו אמר לאחד לך והכהו חמשים מגלבין הלך והכהו מאה והוסיף לו חמשים משלו