בית הלוי חלק ב קסח

יסוד לגאולה האחרונה וע"כ עושין בליל פסח זכר לט"ב להורות שלא היה גאולה שלמה אז רק היה באמצע הזמן ומלילה זו של פסח צמחה ליל ט"ב כדי להשלים הזמן החסר אז והוא לנו לחזק לבנו בבטחון על גאולתינו לבל יתייאש האדם בראותו אורך הגלות האחרון וכובדו אחרי שעדיין עיקר ההבטחה עדיין קיימת לעתיד וגם יציאת מצרים היה עיקר הכנה ויסוד לגאולה העתידה וכמו שנתבאר

והנה אנשי כנסת הגדולה תיקנו לומר ברכת גאולה אחר קריאת שמע של שחרית ושל ערבית ובשל שחרית תיקנו לומר בה אמת ויציב ובשל ערבית תיקנו לומר אמת ואמונה ובמס' ברכות (דף י"ב) איתא כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות, ויש להבין לאיזה ענין נחלקים הני שני ברכות בנוסחתם כיון דשניהם מורים על ענין אחד שהם ברכה על הגאולה, רק הענין דהנה במדרש רבה פרשה בא איתא בעוה"ז עשה להם נסים בלילה על שם שהוא נס עובר אבל לעתיד לבא יעשה להם נסים ביום על שם שהוא נס קיים, והכוונה נראה דלילה רומז לגלות וכמו שאמר הכתוב בישעי' קפיטיל כ"א שומר מה מליל שומר מה מלילה והיום רומז להגאולה וכמאה"כ וכאור בוקר יזרח שמש ואם הגאולה היא בלילה רומז דעדיין הם עומדים באמצע הגלות שלא הגיע עדיין הזמן של הגאולה רק הקב"ה מאיר להם באמצע הלילה ויצטרכו להשלים זה הזמן החסר עתה אבל כשתהי' הגאולה ביום וכמו שיהי' לעתיד הוא סימן שכבר נשלם כל הלילה של הגלות וזמן השיעבוד כבר חלף והלך לו כולו ועיי' במדרש תהלים קפיטיל ל"ו עובדא הוי' בחד בר נש הי' מדליק את הנר בלילה וכבה אדלקה וכבה אמר עד אימתי אהי' מתייגע והולך ממתין אני עד שתזרח השמש כך ישראל כו' וזהו כמו שכתבנו, ובזה ביארנו הכתוב תהלים צ' שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו התפלל שיה' עתה הגאולה ביום ובבקר ולא בלילה וכמו שהי' עד עתה ואז נשמחה בכל ימינו שיהי' השמחה נמשך לעולם בלא הפסק ולא כמו שהי' עד עתה הגאולות בלילה, ולענין זה רומז לנו הכתוב ביעקב אבינו ויאבק איש עמו עד עלות השחר דזה האיש הי' שרו של עשו ונתאבק עמו עד עלות השחר להורות שילחם עמו תדיר ובעלות השחר יהי' ניצל ממנו לגמרי, וז"ל הזוה"ק פ' וישלח ובגין כך ויאבק איש דאתי' בההוא אבק ורכיב עלי' בגין לקטרגא ליעקב עד עלות השחר דאיתעבור שולטנותי' ואיתחליף וכך הוא לזימנא דאתי' בגין דגלותא השתא כלילה דמיא דאיהו ליליא ושלטא ההוא אבק על ישראל ואינון שכיבין לעפרא עד דיסתלק נהורא ויתנהר יממא וכדין ישלעון ישראל ולהון יתיהב מלכותא הרי להדי' כמו שנתבאר דזה רומז לזמן הגאולה וביאת משיח, וזהו ג"כ שאמרה כנס"י שומר מה מליל שומר מה מלילה התפללו על הגלות שחוזר ומתחדש עליהם פעם שניה אחר שנגאלים מגלות הקודם ובאה התשובה אמר שומר אתא בוקר וגם לילה דיגיע זמן הבוקר ויהי' אור לצדיקים ולילה לרשעים, וזהו ג"כ כוונת הגמר' ביומא (ד' כ"ט) למה נמשלה אסתר לשחר מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים והקשה שם המהרש"א למה המשיל הגמר' הנסים ללילה והרי בכל מקום ממשיל הצרות והשיעבוד ללילה והישועה ליום וה"ל להמשיל אסתר לערב דהוא סוף היום, רק הענין דבודאי אין אסתר סוף כל הנסים כמשמעו דהרי גם לע"ל יהיו ניסים לישראל וכמו שאמר הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ואדרבה יהיו נסים עוד גדולים יותר מהני שעברו עד דיציאת מצרים יהי' תפל לגבי שיעבוד מלכיות שיהי' עיקר וכדאיתא בברכות (דף י"ג), ורק דהניסים דלעתיד יהיו משונים ובאופן אחר מהני שעברו דהקודמים הי' עיקר הנסים והישועות בלילה ולע"ל יהי' העיקר ביום ומהניסים שהם בלילה תהי' אסתר סוף כל הנסים דנס שיהי' שוה לשל אסתר שיהי' כולל כלל אומה הישראלית וגם יהי' ניתן להכתב שוב לא יהי' עוד אחר נס אסתר והוא אחרונה שבניסים של לילה ומכאן ואילך יתחילו ניסים של יום ומש"ה ממשיל אסתר לסוף הלילה

היוצא מכל זה דאם הנס הוא בלילה זהו הוראה שהוא נס עובר דעדיין לא נשלם השיעבוד וכבר נתבאר ג"כ דזהו גופה הוא חיזוק לאמונה ובטחון לגאולה העתידה דאחרי שעדיין בגאולות שעד עתה הי' באמצע א"כ עדין קיים הברית בין הבתרים וכולו קיים ועומד על לעתיד, ומש"ה בהני שני ברכות של גאולה שלאחר קריאת שמע תיקנו לומר בשל שחרית אמת ויציב דיציב פירושו קיים לעולם דהגאולה שהיא בבוקר וביום היא קיימת ואין אחרי' שיעבוד כלל אבל גאולה של לילה אינה קיימת אלא עוברת ומביא הלב לאמונה ובטחון דבודאי יהי' עוד גאולה ומש"ה תיקנו בה לומר אמת ואמונה שהוא גורם לאמונה על העתיד, ובזה מבואר היטב הפסוק שהתחלנו אמר אשיחה ותתעטף רוחי סלה דבתחילה כשהתבונן אורך ותוקפו של הגלות נתעטף רוחו בקרבו מרוב צערו ולא יכול לדבר ואמר אח"כ חשבתי ימים מקדם שנות עולמים אזכרה נגינתי בלילה נזכרת אני שירים ששרתי לפניך בלילה דאחרי שנזכרתי שכל הגאולות שהי' עד עתה הכל הי' בלילה ולא ביום וזה מוכיח דגאלם באמצע הזמן ולא נשלם אז עדיין זמן הגלות ועתה משלימים גם הגלות הראשון ויחפש רוחי שנתחזק בזה ונמצא אצלו הרוח ואמר הלעולמים יזנח ה' כלומר בתמי' הגמר אומר לדור ודור, חלילה דעי"ז נתחזקה לבו בגאולה העתידה וכמו שנתבאר

ולהבין גם סיום המזמור הלז שאמר ואומר חלותי היא שנות ימין עליון אזכור מעללי יה כי אזכרה כו' וחשיב שם הנפלאות שעשה לנו במצרים וסיים דבריו בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו נחית כצאן צאנך ביד משה ואהרן, ויש להבין אמרו ביד משה ואהרן מהו הכוונה בזה, והנראה לומר דהכל הולך לכוונה אחת וגם זה שייך להתנחומין שלו וגם זה אמר להוכחה דעדיין לא נשלם השיעבוד בעת יציאתן ממצרים

דהנה בפרשה שמות כתיב ויאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהי' עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, וכתב שם רש"י דמשה רבינו שאל מי אנכי כי אלך אל פרעה מה אנכי חשוב לדבר עם המלכים, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ואף אם אני חשוב מה זכו ישראל להעשות להם נס ואוציאם ממצרים והשיב לו הקב"ה כו' וששאלת מה זכות בידם עתידין הם לקבל התורה, ויש להבין מה שייך הני שני שאלות של משה רבינו זה לזה מה אנכי ומפני מה זכו ישראל לזה וגם יש להבין מה איכפת לי' למשה רבינו אם הקב"ה רוצה לגואלם בלא זכות רק ברחמיו המרובים, רק הענין דהנה ראינו שמשה רבינו סירב הרבה מלילך בשליחותו זאת וכמו דמבואר בפסוק הרבה טענות שסירב בזה ובודאי דיש להבין מפני מה לא רצה לילך בעסק טובתן של כלל ישראל והרי מסר נפשו עבור ישראל, רק הענין מובן היטב לפי מה דמבואר במדרש תהלים קפיטיל ל"ו על פסוק באורך נראה אור וז"ל עובדא הי' בחד בר נש הי' מדליק את הנר בלילה וכבתה אדליקה וכבתה אמר עד אימתי אהי' מתייגע והולך אלא ממתין אני עד שתזרח השמש כך ישראל נשתעבדו במצרים עמדו משה ואהרן וגאלום חזרו ונשתעבדו בבבל ונגאלו ע"י חנני' מישאל ועזרי' חזרו ונשתעבדו ליון ונגאלו ע"י מתתי' ובניו חזרו ונשתעבדו לאדום אמרו ישראל נתייגענו נגאלים וחוזרין ומשתעבדין אין אנו מבקשים שיאיר לנו בו"ד מלמטה אלא הקב"ה שנאמר אל ה' ויאר לנו, הרי דכשהגאולה הוא ע"י בו"ד הוא סימן שאינה גאולה קיימת ויש אחריה עוד שיעבוד ולעתיד יגאלם הקב"ה בעצמו כביכול וכמאה"כ כי הולך לפניכם ה' ומש"ה כיון