בית הלוי חלק ב קסז

מכר רק דהוא לא יהי' בכור אבל גם יעקב לא יהי' בכור ואין כאן בכורה כלל ובפרקי דר"א פרק ל"ח איתא אמר עשו ליעקב נחלק כל מה שהניח אבא לשני חלקים ואני בורר שאני בכור והרי כיון דערער ואמר שהוא בכור א"כ אמאי אמר שיחלקו הכל לשני חלקים שוים הרי צריך שיטול הוא יותר לפי טענתו כדין הבכור שנוטל שני חלקים, רק הענין כמו שכתבנו שהודה שאין לו זכות בבכורה יותר מיעקב וע"כ רצה לחלק לשני חלקים שוים שלא יטול גם יעקב יותר ממנו ורק ממילא יברור ראשון הלא מגיע לו זה הזכות כי אחרי ששניהם כעת שוים ממילא יש לו מעלה בזה במה שנולד בכור וזהו שאמר ואני בורר שאני בכור אין כוונתו בכור ממש רק שאני הגדול שנולדתי ראשון, וזה הי' ג"כ כוונת עשו במה שאמר ליעקב אחר שנתרצה ליעקב וקיבל ממנו המתנה אמר לו נסעה ונלכה ואלכה לנגדך אמר לו שמעתה יהיו שניהם שוים לא לזה מעלה על זה, ובזה יתבאר לנו היטב הפסוקים ויאמר מכרה כיום את בכורתך לי ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה ויאמר יעקב השבעה לי וישבע לו וימכור את בכורתו ליעקב, הנה יעקב ביקש ממנו דבר ברור ואמר לו שימכור לו את בכורתו שהוא יהי' הבכור דאחר דכוונת יעקב בזה הי' כדי שיזכה הוא בהקרבת הקרבנות דמה בצע לו אם עשו לא יהי' בכור אם הוא ג"כ לא יהי' בכור וע"כ אמר לו דבר ברור מכרה כיום את בכורתך לי שאזכה בה ואהי' אני בכור ועשו הסכים ליעקב רק השיב לו תשובתו ברמאות ואמר לג לשון אשר יעקב לא ידקדק בדבריו ויסבור שמסכים לגמרי לבקשתו ואח"כ יוכל לערער עליו כי כן הי' דרכו ואומנתו וכמו שאמר עליו הכתוב כי ציד בפיו שהי' יכול לרמות את חבירו בפיו וע"כ השיב לו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה, אמר תשובתו שיוכל לערער עליו שלא מכר לו רק שהוא לא יהי' בכור ורצה בזה לרמות את יעקב שיעקב יסבור שקנה ממנו והוא יערער אח"כ, וזהו ביאור דברי המדרש על פסוק ויאכל וישת ויקם וילך הכניס עמו כת של פריצים אמרו ניכול מדידי' ונחיך עלוי' ורוה"ק אומרת ערוך השולחן סדר פתורתא צפה הצפית סדר מנרתא קומו שרים זה מיכאל וגבריאל משחו מגן כתבו שהבכורה ליעקב, ולכאורה אינו מובן למה הוצרכו המלאכים לכתוב זה השטר וגם מה היה כוונתו עם הפריצים ובמה ישחק מיעקב, רק ביאור דברי זה המדרש ראיתי זה כמה בס' זרע בירך כי הוא והפריצים בקשו לרמות את יעקב ולכתוב את השטר מכירה בלשון שלא יזכה בהבכורה ושניהם יהיו כפשוטים והביא שם דברי הגמרא דסוטה הנ"ל וזהו שאמר דיאכלו משל יעקב וישחקו ממנו דאחרי שגם יעקב לא יזכה בהבכורה נמצא טרחתו לריק והוציא הוצאות חנם דעיקר רצונו הוא שיזכה הוא בהקרבנות ואם הוא לא יזכה בהם אין לו שום נ"מ אם עשו יהי' בכור או פשוט, רק לא עלתה בידם המרמה שלהם ובשטר נכתב ע"פ גם בלשון ברור שיעקב קנה הבכורה והוא כעת בכור תחתיו וזהו שאמרה רוה"ק קומו שרים זה מיכאל וגבריאל משחו מגן כתבו שהבכורה ליעקב שיהי' בשטר כתוב מבואר שיעקב הוא הבכור ולא יכתבו סתם שעשו אינו בכור עכ"ד הזרע ברך והמה דברים נכונים וברורים בביאור דברי המדרש וזהו שאמרה רוה"ק משחו מגן שימשחו ליעקב בקדושת שמן המשח' שיהי' בכור וכהן לה', וזהו שאמר עליו הכתוב אם לא דם שנאת ודם ירדפך דמה שערער אח"כ וגם בתחילה רצה לרמותו דגם יעקב לא יהי' בכור זה לא היה רק משנאתו הקרבנות ועינו רעה בעבודתו של מקום ב"ה דאם אינו שונא מה איכפ' לך אם יעקב יזכה במעלה ההיא אחרי שידך כבר מסולק ממנה, וזהו שאח"כ טען טענתו השקרנית ואמר ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח אמר כי הבכורה לקח ממני בעקבה כי לא מכרתי לו רק שלא אהי' בכור ועתה אמר אני בכורך עשו וכן הוא בהשטר שהוא יהי' בכור וזכה בעבודתו של מקום והנה עתה לקח גם את ברכתי והוא טוב של עוה"ז השייך רק לי ולא לו וכמו שנתבאר: דרוש ד

תהלים קפיטל ע"ז אזכרה אלהים ואהמי' אשיחה ותתעטף רוחי סלה אחזת שמורות עיני נפעמתי ולא אדבר חשבתי ימים מקדם שנות עולמים אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי הלעולמים יזנח ה' האפס לנצח חסדו גמר אומר לדור ודור השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה, ויש להבין המשך הכתובים והתקשרם זה לזה, והנה בתחילה נפרש הפסוקים כפי פשטותם אמר דהע"ה על עצמו אזכרה אלהים ואהמי' דכשנזכר בעצמו והתבונן על גודל העונש ואורך הגלות ויסורין שישראל סובלין הגה מרוב צערו ואמר עוד אשיחה ותתעטף רוחי סלה דכשרוצה לדבר כדי שיפוג על ידי זה קצת מצערו וכמאה"כ דאגה בלב איש ישיחנה והנה נתעטף רוחו בקרבו ונשאר בלא רוח ואשתקל מלולו מרוב צערו כו' נפעמתי ולא אדבר חשבתי ימים מקדם שנות עולמים אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי, אמר דאח"כ כשחשב ימים שהיו לו מקדם שנות עולמים ונזכר הנגינות שלו בלילה נתחזק מעט והתחיל הרוח להיות נמצא בקרבו שהתחזק והתנחם הלעולמים יזנח ה' בתמי' האפס לנצח חסדו גמר אומר לדור ודור, ויש להבין במה נתנחם מצערו במה שחשב ימים מקדם ואיזיש של תנחומין אמר הכתוב, ובילקוט על פסוק זה איתא אזכרה נגינתי בלילה מזכרת אני שירה ששרתי לפניך בלילן של מלכות לילו של פרעה כו' לילו של גדעון כו' לילו של סנחרב כו' ולפי"ז מבואר המשך הכתוב דאמר כשנזכר הטובות שעשה הקב"ה לנו מקדם והגאולות שגאלנו עד עתה נתחזק בבטחונו דבודאי יגאלנו גם עתה, רק עדיין יש להבין לאיזה כוונה דקדק הפסוק ואמר אזכרה נגינתי בלילה דאמר שירה בלילה דמאי שייך זה להתנחומין אם הי' בלילה או ביום ולמה קראן כאן לילן של מלכיות

הנה במגילת איכה אמר המקונן השביעני במרורים הרוני לענה ואיתא שם במדרש על פסוק זה מה שהשביעני במרורים בלילי פסח הרוני לענה בליל תשעה באב דליל תשעה באב חל לעולם באותו יום עצמו שחל בו ליל פסח וכבר נתבאר למעלה בדרוש השני האיך תלוים הני שני הלילות זה בזה וליל פסח גרם לתשעה באב, עכ"ז יש להבין למה רמזה לילה זו על חברתה ולמה יש להזכיר ליל תשעה באב בליל החירות והשמחה ועיין עוד בשו"ע או"ח סי' תע"ג שכתב הרמ"א דנוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה של ליל פסח ביצים זכר לאבילות של ליל ט"ב שנקבע בליל פסח וכבר הקשו רבים על זה דלמה להזכיר ליל ט"ב בליל יו"ט והרי אמרו די לצרה בשעתה ובפרט בלילה זו שעושין זכר לחירות מגלות ומשיעבוד מלכיות, רק הענין דכבר כתבנו בדרוש השני על הא דלא היו במצרים רק מאתים ועשר שנים ובברית בין הבתרים נא' שיהיו בגלות ת' שנה ונחלקו בזה המדרשים יש שאמרו שכבר נשלם הזמן מלידת יצחק ויש שאמרו דבאמת גאלם באמצע הזמן והזמן שחסר אז הניח הקב"ה שישלימו אותו ישראל כשיגיעו לסוף גלות האחרון ויציאת מצרים היה רק פקידה באמצע הזמן והכנה לגאולה העתידה כדי שיוכלו להגאל אח"כ כשישלימו הזמן, ולפי"ז נמצא דעיקר ההבטחה שהי' בברית בין הבתרים שיגאלם בסוף הזמן כמו שאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא נתקיימה עדיין ויתקיים לעתיד כשישלימו זה הזמן ויציאת מצרים הי'