בית הלוי חלק ב קסו

והוא מהחוקים אשר עכו"ם משיבין עליהם. אעפ"כ קצת טעם נוכל לומר בו דהיו משלחים אותו אל ארץ גזירה המדברה דורון להם וממנו יונקים כל אוה"ע פרנסתם בכל השנה, דבר"ה ויוה"כ ישראל מסגלין במעשיהם כל טוב וכל הפרנסה שצריך להיות בזו השנה נגזר בר"ה וכמו שאמרו ועל המדינות בו יאמר איזו לרעב ואיזה לשובע, וביוה"כ משלחים שעיר לעזאזל כדי שממנו יגיע גם לאחרים פרנסה והוא רומז על הטוב שיגיע להם בזו השנה וכיון דכל השפעתם הם נוטלים משל ישראל וכל מה שיגיע להם נחסר זה הסך של הטובה לישראל דבר זה גופי' שנתמעט לישראל וניתן להם הוא מכפר על ישראל, ומש"ה ביוה"כ ציותה לנו לשלח השעיר והוא שיוגרע טוב של העוה"ז משלנו וינתן להם ובזה נתכפרים עונותינו, וזהו שרמזה לו רבקה דגם היא אין כוונתה שיאכלו בני יעקב מטובתו רק ישתמשו בעוה"ז הני שני תשמישים, או לה' דהוא דברי מצוה וצרכי גבוה או לעזאזל דהיינו מה שיפרעו חובם במה שאחרים יטלוה מהם, וזהו שאמרה לו טובים לבניך שעל ידן מתכפר ביוה"כ וכמו שנתבאר ונמצא דפעולתה לא הי' לריק חלילה רק הוא קיים גם עתה. ובזה נוכל לפרש הפסוק (בישעי' נ"ח), הלא פרס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית ואיתא במס' ב"ב (דף י"א) זכה הלא פרס לרעב לחמיך פי' לעניי ישראל לא זכה ועניים מרודים תביא בית פי' דיתן וכו' ולפי הנ"ל מבואר היטב דהפסוק קאמר דלהני שני אופנים יש לו להשתמש בממונו, או ליתן לעובדי כוכבים וכמו השעיר של עזאזל, או שיפרנס בהם עניים בצדקה והוא לה', וזה תלוי לפי זכותו של הבעלים באיזו אופן ישתמש בממונו וכמו שנתבאר

ובזה מבואר היטב הפסוקים דבתחילה אמר יצחק לעשו בא אחיך במרמה ויקח את ברכתך ואח"כ כשבכה עשו אמר לו הברכה אחת היא לך אבי אמר לו הן משמני הארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל והרי לכאורה זה דומה ממש להני ברכות שאמר ליעקב מטל השמים ומשמני הארץ ומה הבדל ביניהם, ובזה מבואר היטב דבתחילה רצה יצחק לברך את עשו שיהיו כל הטובות של עשו מהתחלתן ועיקרם ואח"כ סיבבה רבקה דמעיקרם יהיו של יעקב ולעולם עשו יהי' נוטלן רק שהנטילה שלו יהי' מיעקב וזהו שבתחילה אמר ליעקב ויתן לך אלקים מטל השמים ומשמני הארץ דהנתינה מה' יהי' לך דוקא, ואח"כ כשראה שהסכימו מן השמים שהברכה שייך ליעקב וידע דמ"מ עשו יהי' נוטלן אמר לו הן משמני הארץ יהי' מושביך ומטל השמים מעל לא שה' יתן לו דהנתינה מה' יהי' ליעקב אבל עכ"פ אתה תהנה מהם ומושבך יהי' משמני הארץ ומטל השמים. וז"ל הזוה"ק א"ר חזקי' והא חמינן דמשמני הארץ ומטל השמים אינון ברכאן נטל עשו לבתר כד"א הנה משמני הארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל א"ר שמעון לאו האי כהאי ולא דא כדא כמה איתפרשין דרגין ביעקב כתיב ויתן לך אלקים בדא כתיב יהי'

ונבאר דברי המדרש שהבאנו למעלה, וז"ל מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה דתנינן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות והעבודה בכהנים אמר יהי רשע זה עומד ומקריב לפיכך נתן נפשו על הבכורה, וכבר חקר בעל העקדה למה הזכירו כאן גם איסור הבמות דאינו שייך כלל לענין זה וגם דאדרבה ענין זה מחליש וממעט הטענה כי אחרי שכשיקום המשכן ניטלה העבודה מהבכורים וניתנה להכהנים ואינה מוחזקת להבכורים על לעולם וא"כ למה סיים המדרש הסיפא דהמשנה דהוא ממעט מעלות הבכורה, והנראה דהנה א"א שאל אחר שהבטיחו לירש את ארץ ישראל במה אדע כי אירשנה וא"ל ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הרי באה לו התשובה דיזכו בניו לירש את הארץ בזכות הגלות והעבדות שיסבלו מקודם, ובמס' ברכות (דף ו') אמרו דארץ ישראל ניתן להם ע"י יסורים ובזה יבואר המשך הפסוקים ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען כו' ואל שדי יברך אותך כו' ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך ארץ מגורך אשר נתן אלקים לאברהם, ובמדרש רבה פ' וישלח איתא למה חזר וברכו אלא שראה יצחק ברוה"ק שעתידין בניו להגלות א"ל בא ואברככה ברכה של גליות כו' ומה הן הברכות בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רעה [איוב ה'] בשוט לשון תחבא ולא תירא משוד כי יבא לשוד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא, והענין יבואר דאחרי שנתברר ליצחק שהוא קנה הבכורה והוא השתא הבכור ובע"כ הוא ילך בגלות ובזכות זה יזכה לארץ ישראל הוא ולא עשו, ולכך אמר הכתוב ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו [זהו ברכה של גלות] כו' ויתן לך את ברכת אברהם לרשתך את ארץ מגורך אשר נתן לאברהם ברכו עוד דע"י הגלות יזכה לירש את א"י וזה שנתכוין יעקב שקנה הבכורה ויתחייב בגלות ועי"ז יזכה בעבודה שהוא יהי' בכור וגם יזכה בארץ ישראל, וזהו שאמר במדרש עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות וא"כ אין מעלה בארץ על שארי מדינות כיון דגם שם יכולים להקריב אבל העבודה הי' בבכורים ונמצא הי' העבודה לעשו ולא ליעקב ולאח"כ דניטלה העבודה מן הבכורים הרי יהיו הבמות אסורים ולא יהי' עבודה רק בארץ ישראל והרי עשו יזכה בארץ ישראל ונמצא לעולם העבודה בחלקו של עשו ולכך קנה הבכורה וזכה על ידי זה לעולם בעבודה בין מקודם שנעשה הוא בכור ובין אח"כ שהוא יזכה עי"ז בארץ ישראל, והוא ביאור נכון ומבורר בדברי המדרש

ואגב נבאר ג"כ הכתוב שאמר עשו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח ועתה לקח את ברכתי אמר שיעקב רימה אותו שני פעמים בבכורה ובברכה ולכאורה האיך העיז פניו איש רשע לומר שיעקב רמה אותו בבכורה והלא מכר לו בדעת נכונה ובלב טוב ונבאר ג"כ דברי המדרש רבה שהבאנו לעיל שאמר וז"ל למה ראה יעקב אבינו ליתן נפשו על הבכורה כו' אמר יהי' רשע זה עומד ומקריב הדא היא דכתיב אם לא דם שנאת ודם ירדפך וכי עשו שונא את הדם ר' לוי אומר זה דם מילה ר' שמואל בר' נחמני אמר זה דם קרבנות ולכאורה יש להבין האיך אמר עליו שונא את הקרבנות במה שמכר את הבכורה ליעקב דאטו המוכר דבר אחד יאמר עליו שהוא שונא את הדבר ההוא רק שהמחיר שנותנים לו עבורו חביב לו יותר מאותו הדבר ואם בשביל שזלזל במכירתה בלחם ונזיד עדשים דזה רק מבזה את הבכורה ונוכל לומר עליו שהוא בזה את הבכורה והמעלה שיש בה דהיינו הקרבת הקרבנות ולא לשונא לה נחשב בשביל זה, ובפרט לפי המבואר למעלה לא היה המכירה בשביל הלחם והנזיד לבדו רק שיעקב קיבל על עצמו עבורה גם חוב של הגלות והשיעבוד של ת' שנה והגם כי לולי הי' עשו רשע לא הי' לו למכור מעלה גדולה כזו בשביל זה אבל אכתי האיך נקרא אותו שהוא שונא את הקרבנות, רק הענין דעשו אע"ג שמיאן בבכורה ובעבודתו של מקום עכ"ז רצה לעכב גם ליעקב מעבודתו של מקום ב"ה וברצונו הי' שגם יעקב לא יקריב כי עינו היה רעה בעבודתו של מקום ב"ה ולא רצה שיזכה יעקב בהבכורה וזה הי' עיקר ערעורו אח"כ בהבכורה לא שרצה לערער על המכירה שהוא יהי' בכור רק שעירער דמכר זכותו שהוא לא יהי' בכור וגם יעקב אינו בכור ויהיו שניהם פשוטים, וכן איתא במסכ' סוטה (דף י"ג) כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו וקמעכב כו' איהו קבר ללאה בדידי' והא דפייש דידי הוא אמרו לו והא זבינתי' אמר להו נהי דזבינתי' בכירותא פשיטותא מי זבני אמרו לו אין אמר להו הבו איגרתא כו' ופרש"י וז"ל נהי דזבינתי' לבכירותא שלא אטול פי שנים אלא אהי' כמוהו הרי להדי' דזה הי' עיקר ערעורו שלא