בית הלוי חלק ב קסה

יען כי הוא הבכור והוא יקום על שם אביו להיות נקרא עיקר הזרע על שמו ומש"ה אמר לו יעקב מיכרה כיום את בכורתך לי שאהי' אני במקומך ומש"ה מכר לו אז עשו את הבכורה, ובזה יבואר לנו המדרש רבה על פסוק ויזד יעקב נזיד א"ל עשו מה טיבו של אותו תבשיל אמר לו שמת אותו זקן אמר אף באותו זקן פגע מידת הדין לית דין ולית דיין ולכאורה אינו מובן מדוע פקר עשו עתה וכי הי' בדעתו שאברהם אבינו יחי' לעולם והרי גם בכריתות ברית בין הבתרים אמר לו ואתה תבא אל אבותיך בשלום רק הכוונה דהכתוב אמר כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם וגם ידוע דהגזרה לא הי' על כל בניו של אברהם אבינו רק על מקצתן וכמו שדרשו על פסוק כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק דרק מי שילך בדרכו של אברהם אבינו ובדתו רק הוא הנקרא זרעו של אברהם ולא מי שאינו הולך בדרכיו ורק עליו חל חובת השיעבוד וזהו כששמע עשו שבאותו יום מת אברהם ונתיירא עשו שלא יתחיל כעת השיעבוד התתחכם עשו בעצמו לסלק מעל עצמו כל החוב הלז במה שיעזוב כלל דרך אברהם ומש"ה כשנתיירא מן השיעבוד פקר ואמר לית דין ולית דיין כדי להוציא את עצמו מן הכלל ולהיות בן חורין מן החוב הלז, וזהו כשראה יעקב את עשו נתיירא מן הגלות ומבקש תחבולות להפטר ממנו הגם כי על פי השכל רק עליו חל החוב והוא המקצת זרע שחל עליו זה החוב יען הוא בכור ועיקר לבית אביו וע"כ אמר לו מכרה כיום את בכורתך שאהי' אני במקומך וכוונת יעקב הי' לקנות הבכורה כדי שיוכל לעבוד עבודתו של מקום ב"ה וקיבל על עצמו חוב של השיעבוד באהבה כדי שיוכל לעשות עבודתו, וזהו שאמר לפרעה בני בכורי ישראל ואמר במדרש שאמר כן על יעקב שקנה את הבכורה כדי שיוכל לעבוד למקום ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו אמר לו כן דהנה פרעה הי' לו טענה גדולה על ישראל לבל לשלחם דהרי בברית בין הבתרים נאמר שיהיו גרים ועבדים ארבעם מאות שנה והם לא היו במצרים עדיין רק מאתים ועשר שנים וזהו שאמר לו הטענה בני בכורי ישראל דהרי הא דמגיע כלל זה החוב של השיעבוד לבני יעקב הוא רק בשביל שהוא קנה הבכורה ועי"ז חל עליו זה החוב והוא קיבל על עצמו זה החוב רק כדי שיוכל לעבדני ובלא"ה לא הי' חל עליו השיעבוד כלל וא"כ העבודה שלי היא העיקר ובשבילה הוכרח לקבל גם השיעבוד והאיך ידחה שיעבודך את עבודתי ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו וע"כ הנני הורג את בנך בכורך, ועכ"פ נתברר לנו דמה שקנה את הבכורה כדי שיזכה בה עבודתו של מקום והיא נצרכת לו לחלקו המגיע לו ע"י מה שבירר לעצמו גם בעודו בבטן אמו והוא העולם הבא

וזהו שטען עשו כשנטל יעקב את הברכות ואמר ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח את ברכתי אמר על יעקב שתפס החבל בשני ראשין בתחילה לקח בכורתי והוא מהדברים השייך לענין עוה"ב ועבודתו של מקום והנה עתה לקח את ברכתי פירוש ברכה השייך לי והוא טובת עוה"ז ונמצא נטל ממני שני החלקים כולם העוה"ז והעוה"ב

ובזה יבואר לנו ג"כ דברי המדרש רבה על פסוק מי איפא הוא הצד ציד וז"ל בשעה שנכנס עשו נכנס גיהנם כו' אמר יצחק מי אפא מי הוא זה שעתיד להאפות בכאן או אני או יעקב בני א"ל הקב"ה לא אתה ולא יעקב בנך אלא הוא הצד ציד והכוונה בזה דיצחק ידע מהחלוקה שחלקו בבטן לזה העוה"ב ולזה העוה"ז ומש"ה רצה לברך לעשו כי הוא חלקו אבל ליעקב אינו נכון להיות לו עוה"ז דעי"ז חלילה יוכלו בניו לקלקל מעשיהם וכמאה"כ בחרתיך בכור עוני ועכשיו כשראה שיעקב נטל הברכות של עוה"ז סבר דאולי יתבטלה החלוקה הראשונ' ואבד יעקב חלקו לעוה"ב ונמצא דלבסוף ירש את הגיהנם דקשה מאד שיהי' לו העוה"ז וגם שיעבדו בניו באמונתם ולא יקלקלו על ידו מעשיהם וזהו ששאל מי אפא אם אני שגרמתי כל זה או יעקב ואמר לו הקב"ה הוא הצד ציד דגם עתה יגיע הגיהנם רק לעשו לחודא ונמצא נשאר עשו קרח מכאן וקרח מכאן ויעקב זכה בשני החלקים יחד

ועכ"פ נתבאר לנו טעמו של יצחק מה שרצה בתחילה לברך את עשו ולא יעקב וזה הי' ג"כ טעמו של יעקב שלא רצה לקבל ברכות של עשו שאינם שייכים לו רק רבקה רצתה שיקבל את הברכות ואמרה לו תשובה נצחת ורמזה לו באמרה קח לי שני גדיי עיזים טובים טובים לך וטובים לבניך שעל ידן מתכפר להם ביוה"כ אחד לה' ואחד לעזזאל רמזה לו בזה דגם היא אין עיקר כוונתה דהעוה"ז יהי' ליעקב ויעקב ובניו יתענגו ממנו ברוב דגן ותירוש באכילה ושתי' כי לא זו הדרך לבא על ידה לעבודת ה' ואדרבה אמרו יאי עניותא לברתי' דיעקב כברזא סומקא לסוסי' חיורא רק עיקר כוונת רבקה היתה דרצתה דהעוה"ז יהי' הכל שלו ולעולם ההנאה מטובותי' יהי' לעשו והוא יאכל וישתה מלחמו של יעקב וכל מה שעשו אוכל בעוה"ז לא יהי' משל עצמו רק יטלם הכל משל יעקב וכמו דאיתא במדרש רבה על פסוק הקול קול יעקב והידים ידי עשו וז"ל קלא דיעקב מסגלין והידים ידי עשו וידי דעשו מרמזין ליה והוא אתי פי' דיעקב פועל כל הטוב והברכה של עוה"ז ע"י קולו בתורה ותפלה ומסגל בקולו כל טוב העולם וידים של עשו נוטלים את זה הטוב ממנו ע"י רמיזה קלה, זה הי' ברצון של רבקה שהוא יקבל הברכות ועשו יטול ממנו, ונמצא דבר זה נתקיים לעד, וכונתה בזה הי' דאם היו הברכות בעצם עיקרם של עשו הרי לא הי' בזה שום נכיון לבני יעקב מעונותיהם מה שאין להם עוה"ז כיון דאינו שלהם ועשו אוכל משל עצמו, משא"כ השתא דכל הטוב הוא של יעקב ועשו נוטלם בזרוע ובחזקה מהם וישראל נשארים רקנים מכל טוב ושורם טבוח לעיניהם ושונאיהם מלאים מכל טובם הרי זה החיסרון שנחסר להם הוא ניכיון גדול להם מכל עונותיהם, וכמו שאמר הכתוב ונוגשיך צדקה ודרשו במס' ב"ב דגם מה שעובדי כוכבים נוטלים מהם בזרוע מכפר להם כצדקה, משא"כ אלו היה נתברך עשו לא הי' להם כפרה זו, ועוד נ"מ אחרת יש בזה דהנה מי שיש לו נכסים ונדר מהם שאסר על עצמו הנאתם שלא יהנה מהם כלל ולכאורה הי' נראה דמעתה אין לו בהנכסים שלו שום זכות כלל והרי זה דומה כאלו מעולם לא הי' לו כלל אותם הנכסים, אמנם מצינו שני בחינות שיכול לעשות בהם עדיין ולענין זה יש לו בהם יפוי זכות מה שיש לו אותם הנכסים, אחד דיכול לעשות בהם דבר מצוה וכמו דאיתא במס' ר"ה (דף כ"ח) המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה דמצוה לאו ליהנות ניתנו שנית מבואר במס' נדרים דלוה ובעלי חוב באין ונפרעין מהם דאע"ג דהוא בעצמו אינו רשאי ליהנות מהם מ"מ מקרי עדיין שלו לענין זה דאם הבע"ח נוטלם ממנו נפטר הוא מחובו על ידיהם, ודוגמא לזה ממש הוא טובות של העוה"ז דאע"ג דאין לישראל להיות נהנים מ"מ השתא שיעקב נתברך בהם ובעצם הוא של ישראל יכולים עכ"פ להשתמש בהם הני שני עניינים או להשתמש בו ענין מצוה וכמו צדקה ופדיון שבוים והחזקת ת"ת וכדומה לזה, שנית דמה דאחרים דנוטלים אותו מהם הוא להם נכיון וכפרה על עונותיהם דנפטרים על ידו מחובם, משא"כ אם העוה"ז לא הי' מעיקרו של ישראל כלל לא היה מגיע לישראל ממנו גם הני שני פעולות, זה היה עיקר כוונתה של אמנו רבקה ע"ה במה שסיבבה שיעקב יטול הברכות

והנה ענין של שעיר המשתלח לעזאזל שהי' מכפר לישראל ביוה"כ הגם כי תכלית סודו אין לנו לחקור בו