בית הלוי חלק ב קסד

כרבנן דאין צריך לכורכם והפסח לחודא נאכל באחרונה או דהם לא ס"ל הטעם דנאכל על השובע כמו שהבאנו משום שישאר הטעם בפיו רק יאמרו הטעם כמו שכתבו התוס' בפסחים דף ק"כ דהוא כדי שלא יבא לשבירת עצם בפסח יעו"ש בתוס': ההההנה דרוש ג

קח לי שני גדיי עזים טובים. ואיתא במדרש רבה על פסוק זה טובים לך וטובים לבניך. טובים לך שעל ידן אתה נוטל הברכות וטובים לבניך שעל ידן מתכפר להם ביום הכיפורים אחד לה' ואחד לעזאזל, ויש להבין כוונה של הדרשה הלזו דלאיזו ענין רמזה לו כאן מעשה של שני שעירי יום הכיפורים דמאי שייכים הם להמדובר בפרשה זו בענין הברכות שקיבל יעקב מאביו, והנה עוד יש להבין בעיקר הדבר שהשתדלה רבקה אמנו שיגיעו הברכות ליעקב ולא לעשו ועשתה כמה סבובים לזה במאכלים ומטעמים ובעורות הגדיי עזים שהלבישה על ידיו, וגם מן השמים סייעו ליעקב בדבר הזה וכמו דמבואר כל זה הרבה במדרשים שבפרשה זאת וגם בתורה כתיב פרשה שלמה מזה האיך השיג יעקב הברכות ולכאורה בודאי דיש להבין, א' על עיקר הדבר דלמה עשתה רבקה את כל זאת והרי כל הברכות הללו הם מטל השמים ומשמני הארץ ודגן ותירוש ולהיות גביר לאחיו אשר כולם הם טובת עולם הזה ולא מצינו לצדיקי עולם שירבו להשתדל כל כך בטובתו של עוה"ז ואף כי לאבותינו הקדושים, שנית קשה יותר דהרי אנחנו רואין דגם עתה שנתברך יעקב מ"מ הרי כל ברכת של עוה"ז הם אצל עשיו וכל ההצלחות של עוה"ז הוא נוטלם ולמצער הי' ביד בני יעקב שנים מועטים וא"כ הרי לכאורה הי' כל יגיעתה לחנם

והביאור לזה יש לומר דהנה יעקב אבינו ע"ה מיאן מלקבל הברכות וכמבואר בפסוק שסירב בזה ואמר אולי ימושני אבי כו' ובמדרש איתא על פסוק וילך ויקח ויבא לאמו אנוס וכפוף ובוכה וכבר מבואר בהרבה מפרשים דטעמו של יעקב הי' בזה כיון דכל הברכות הם של עוה"ז ונתיירא מאד אולי יקלקלו בניו מעשיהם על ידי טובת עוה"ז וכמאמר הכתוב ורם לבבך ושכחת, ובמדרש רבה על פסוק הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק איתא איש שעיר גבר שיידן כדכתוב ושעירים ירקדו שמה ואנכי איש חלק כדכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ולכאורה אינו מובן הכוונה בזה דמאי שייך זה לויכוחו שהתווכח שלא לילך, רק הענין מבואר היטב דהנה גם מקודם דידעו שניהם רבקה וגם יעקב דיצחק לא יברך אותו רק בברכות של עולם הזה כיון שיצחק יהי' סובר שמברך כל זאת לעשו ועניינים של עוה"ז שייך רק לו ולא ליעקב וזהו ג"כ הטעם מה שרצה יצחק לברך את עשיו דוקא ולא ליעקב דלכאורה אינו מובן טעמו בזה דאע"ג שעשו רימה אותו וכמאה"כ כי ציד בפיו שהי' שואלו האיך מעשרין את המוץ ואת התבן מ"מ הרי ודאי דמ"מ יודע הי' שיעקב יותר צדיק מעשו ובהדי' איתא במדרש על הא דאמר יצחק הקול קול יעקב והידים ידי עשו דמשום שאמר לו כי הקרה ה' אלהיך לפני הכיר בו שהוא יעקב מדשגור שם שמים בפיו דלעשו לא הי' שגור שם שמים בפיו הרי דגם הוא ידע דיעקב יותר צדיק ממנו רק טעמו של יצחק הי' בזה משום דאיתא במדרש בעודם שניהם בבטן אמם חלקו ביניהם ויעקב נטל לחלקו העוה"ב ועשיו נטל לחלקו העוה"ז ומש"ה רצה יצחק לברך את עשו בברכות של עוה"ז יען הוא חלקו משעה הראשונה והמעיין בפסוקי' יראה בברכה הראשונה כשהי' סובר שמברך לעשו אמר לו מטל השמים ומשמני הארץ רוב דגן ותירוש יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים הוי גביר לאחיך דכל זה הם הצלחת עוה"ז הצלחות עוברות ולא הזכיר שום ברכה מהצלחות האמיתיות והקיימות ואח"כ כששלחו לפדן ארם ובירך אותו שנית ואז ידע שמברך ליעקב כתיב ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם, הרי דאז לא בירך אותו לא ביין ולא בתירוש רק בברכות קיימות ברכות אברהם שהמה הם חלקו של יעקב, ומש"ה מיאן יעקב מלקבלם שרצה לעמוד בשלו בלא טובתו של עוה"ז דעוה"ז עלולים לקלקל את האדם מעבודתו של מקום וזהו שטען יעקב לאמו הן עשו אחי איש שעיר גבר שיידן ואנכי איש חלק חלק ה' עמו וכיון שחלקי הוא עבודת ה' האיך שייך לי הברכות שרצון אבי לברך את עשו והם שני הפכים ועיי' בחגיגה (דף ט') דאיתא יאה עניותא לברתי' דיעקב כברזא סומקא לסוסיא חיורא ודרשו כן מן הפסוק בישעי' קפיטיל מ"ח הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני מלמד שחזר הקב"ה על כל טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות דזאת הוא הצירוף שמצרף לבן של ישראל ומבדילו מכל סיג ופסולת שבלבן ומקרבן לעבודתו של מקום ב"ה

ובזה יתבאר לנו הפסוק שטען עשו ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח את ברכתי ולכאורה אינו מובן למה הזכיר כאן עניין הבכורה שמכר לו זה זמן כביר מרצונו הטוב ולא היה לו אז שום עצב ממכירתה וכמאה"כ ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה ועתה עמד לערער על המכיר' וגם יש להבין דמה שייך זה לענין שהוא עוסק בו דהיינו מה שלקח את הברכה ממנו, רק הענין יובן היטב דהנה עיקר כוונתו של יעקב אבינו במה שקנה ממנו את הבכורה מבואר במדרש דכוונתו הי' רק למען יוכל לעבוד בה את ה' כי אז הי' מסור עבודתו של מקום והקרבות הקרבנו' להבכורים וז"ל המדרש רבה פרשה זו למה ראה יעקב אבינו ליתן נפשו על הבכורה אלא עד שלא הוקם המשכן. היו הבמות מותרות והעבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות והעבודה בכהנים אמר יהי' רשע זה עומד ומקריב הדא הוא דכתיב אם לא דם שנאת ודם ירדפך וכי עשו שונא את הדם ר' לוי אמר זה דם מילה ר' שמואל בר' נחמני זה דם קרבנות הרי להדיא דעיקר כוונתו מה שקנה הבכורה הוא כדי שזה יהיה לו לסיוע לעבודתו של מקום ב"ה כי היא נצרכת לו לחלקו של עוה"ב שבירר לו מכבר, ובזה יתבאר לנו הפסוק פ' שמות ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך ואיתא במדרש רבה וז"ל מהו בני בכורי ישראל על יעקב אבינו אמר כן שקנה הבכורה כדי שיוכל לעבוד למקום עכ"ל המדרש ולכאורה יש להבין מדוע הזכיר כאן בהשליחו' אל פרעה מה שקנה יעקב הבכורה, רק הדבר יבואר היטב

דהנה הכתוב אומר ויזד יעקב נזיד ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי, וזה כמה אשר ראיתי ביאור הכתוב בספר זרע ברך מה שאמר מכרה כיום את בכורתך לי. דהנה אותו היום מת אברהם אבינו ובכריתות ברית בין הבתרים נאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה ואיתא במדרש על פסוק זה דאברהם אבינו שאל לו אם גם הוא יהי' בשיעבוד ואמר לו הקב"ה ואתה תבא אל אבותיך בשלום הרי דכל זמן שהי' אברהם אבינו קיים היו בטוחים שלא יתחיל השיעבוד ואותו היום כשמת אברהם הי' הזמן שיוכל להתחיל בו השיעבוד והנה על פי השכל עיקר חוב של השיעבוד חל על עשו יותר מעל יעקב