בית הלוי חלק ב קסא

תשא אשרי נותן אל דל לא כתוב כאן אלא משכיל אל דל ועי"ש, ויש לפרש להפסוק דמשכיל היינו שנותן אל הדל בהשכל ומצרף לזה הנתינה מחשבה טובה שיהיה לשמה ואז גם ביום רעה גם בעידן ריתחא ימלטהו ה' וישמרהו בזכות הצדק' ומש"ה לא כתיב נותן אל דל דבנותן בלא מחשבה טובה נענש בכה"ג וזהו ביאור הכתוב מתן בסתר יכפה אף דכשנותן בסתר הוא לשמה ולא לשם יוהרא וכבוד ומש"ה כופה האף

וזהו ג"כ ביאור הכתוב ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם ואיתא במס' ב"ב (דף ט') אמר ירמיה רבש"ע אפי' בשעה שכובשים את יצרם ומבקשים לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים דהרי ודאי דשוב לא יגיע לו עונש של מעלים עין מן הצדקה דמה היה לו לעשות בזה ואדם יראה לעינים ורק שלא קיים המצוה ומ"מ הרי הוא פטור מחיובה ורק בעת האף אין לו מצוה שתגן עליו וזהו שאמר בעת אפך עשה בהם אבל המשכיל אל דל ימלטהו ה' בכל עת, ועכ"פ הרי נתבאר לנו דיש שני טעמים בנתינת הצדקה

והנה הנ"מ בין שני טעמים הוא לענין הפירות דאם נאמר דהוא בכעס על העני ולא הי' מפרנסו בעצמו אם העשיר לא היה נותן לו נמצא דעושים טובה להעני בהנתינה ובודאי דצריך שיהיה לו פירות בעוה"ז דהוא מצוה שטוב לשמים וטובה לבריות אבל לפי מה שנתבאר לעיל דאוהבו והיה מפרנסו בעצמו ונמצא דאינו עושה שום טובה להעני כלל בהנתינה והוא רק טוב לשמים ולא לבריות ואין לו פירות והרי הוא כמו מצות תפילין וכדומה

והנה כל זה הוא רק בעיקר הנתינה אבל החסד שבהנתינה דהיינו הטורח שבגופו שהי' להנותן בעת הנתינה שנותן לו אפוי ומבושל ומסלק הטירחה מהעני זהו ודאי בכלל טוב דאם לא היה נותן לו גם אם הי' מזמין לו פרנסתו מ"מ הרי הי' צריך זה העני לטרוח בה כי כן הי' הגזרה בעת הבריאה בזיעת אפך תאכל לחם ואי לא לא אכיל וכשזה טורח עבור העני ונותן לו אפוי ומבושל וכן אם נותן לו מעות ומוליך לו לביתו שלא יצטרך העני לטרוח בהשגתו זה הוא וודאי טוב לבריות ועבור זה יש פירו'

ובזה יתבאר דברי הגמרא דסוכה שהתחלנו דקאמר ר"א אין הצדקה משתלמת אלא לפי החסד שבה דבעולם הבא בודאי יקבל שכר גם על עיקר הנתינה ורק דבעוה"ז אינה משתלמת מיד אלא לפי החסד שבה דרק החסד יש לה פירות ולא עיקר הנתינה ומביא ראיה על זה מהפסוק שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד מדמה הפסוק עיקר הצדקה לזריעה שאדם זורע היום והריוח לאחר זמן כמה אבל החסד מדמה לקצירה שתיכף יש לו הריוח ממעשיו דהיינו בעוה"ז ג"כ יש לו פירות, וניחא בזה ג"כ הא דלא חשבה המשנה דפיאה לצדקה בכלל דברים שאד' אוכל פירותיהן בעוה"ז וחשבה רק לגמ"ח דכיון דבעיקר הנתינה של הצדקה אין לו פירות רק מהחסד שבה א"כ הא הוי' בכלל גמ"ח שחשבה המשנה והברייתא דעובדא דמונבז דקאמר אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות נאמר או דשם הוי מצוה שעושה פירות וכמו שכתבנו למעלה דאז כל המצות יש להם פירות או דמונבז עשה בהנתינה גם חסד הרבה ויש לו פירות

וזהו ביאור הפסוק במלאכי שהבאנו בראשית דברינו הביאו המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי שלא ימתינו עד שיבאו הלוים אצלם לבקש מהם המעשר רק אתם בעצמכם הביאו ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די דעי"ז שתשתדלו אותם בהבאתם ותסירו הטירחה מהמקבלים אתן לכם טובה מהפירות בעוה"ז וזהו ביאור הכתוב משלי רודף צדקה וחסד דעי"ז שרודף הצדקה וגם יש בה חסד ג"כ עבור זה ימצא חיים צדקה וכבוד: דרוש ב

הנה בכריתות ברית בין הבתרים אמר הכתוב ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, וישראל לא היו במצרים אלא מאתים ועשר שנים כמנין רדו וקושי השיעבוד לא הי' אלא פ"ו שנים משנולדה מרים, ותירוצים הרבה נאמרו על זה במדרשים, א' שהתחיל החשבון מלידת יצחק דכיון שנולד לו יצחק והי' לאברהם אבינו זרע התחיל להתקיים בו כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם דהרי לא נגזר עליהם שיהיו כל הת' שנה גרים רק במקום אח' וכן לא נגזר עליהם שיהיו במצרים דוקא ובכל מקום שיצחק ובניו היו גרים נתקיים בהם המקרא הזה ומלידת יצחק עד שיצאו ממצרים מכוון החשבון ת' שנה, שנית אמרו דקושי השיעבוד השלים החשבון, עוד איתא בפרקי דר' אליעזר דמה שנשתעבדו בהם בלילות ג"כ השלים החשבון, עוד יש דיעה במדרש דבאמת הית' היציאה תוך הזמן ובילקוט פ' לך לך על פסוק וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי מסיק שדילג הקב"ה על הקץ בזכות האבות שנקראו הרי עולם ובזכות האמהות ובני יעקב שנקראו גבעות עולם שנאמר מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, גם איתא בילקוט פ' בא על פסוק החודש הזה לכם וז"ל קול דודי הנה זה בא זה משה רבינו בשעה שבא ואמר להם לישראל בחודש הזה אתם נגאלים אמרו לו רבינו משה האיך אנו נגאלים לא כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה והלא אין בידינו אלא ר"י שנה אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונכם אלא מדלג על ההרים מדלג על הקיצים והחשבונות והעיבורים, ועכ"פ חזינן מדברי הני מדרשים הנ"ל דגאלם תוך הזמן ודלג על החשבון וכבר ביארו הרבה מהדרשנים בחיבוריהם דיעה זו דהגאולה הי' תוך הזמן ונתנו טעם לדבריהם על פי הקבלה וההסבר לזה משום דהמצרים בשיעבודם לישראל החטיאו אותם באונס עד שגם הם היו משוקעים בעבירות ובטומאתן של מצרים עד שאם היו עוד זמן מה במצרים היו נשתקעים כל כך בטומאתן עד שלא הי' נשאר בלבם שום רושם קדושה שירשו מאבותיהם אברהם יצחק ויעקב והיו מושרשים בטומאתם ככל הגוים אשר על פני האדמה ושוב לא היו מתייחסים כלל אחרי אבותינו וממילא לא הי' מקום לההבטחה שאמר לאברהם אבינו כי גר יהי' זרעך כו' ואחרי כן יצאו דעיקר כוונת ההבטחה הוא לגאול זרעו של אברהם אבינו ולא מי שאינו נקרא זרע אברהם וכמו דבני עשו וישמעאל אינם נקראים זרע אברהם כן הי' חלילה בישראל ולכך מיהר לגואלם כשהי' עדיין קצת רושם קדושה מורשה להם מאבותיהם בפנימיות הלב והיו מיוחסים עדיין זרע אברהם אוהבו והי' מקום לההבטחה לחול, והגם כי לא ראיתי הדברים כתובים כן על ספר הנני מסביר לי כן מה שראיתי במחברים הביאו דברי קדוש ה' האר"י ז"ל שכ' שאם היו עוד במצרים היו נכנסים בשער החמשים של הטומאה ולא היו נגאלים לעולם, ואין אתנו יודע בנסתרות, והסברתי לי בנגלות כנ"ל וכיון דהי' באמצע בע"כ יצטרכו להשלים זה הזמן שנחסר אז אח"כ בגלות אחר ועיקר הבטחת של ברית בין הבתרים שאמר לו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול דקאי על לבסוף כשישלימו כל הזמן של הגלות לגמרי יקויים אז בזמן ביאת משיח במהרה בימינו ועיקר הגאולה של מצרים הי' כדי שלא ישתקעו בטומאת מצרים כדי שיוכלו להגאל אח"כ כשישלימו כל זמן הגלות זהו תוכן דברי המפרשים

ובזה יתפרש לנו היטב הפסוק פרשה ויגש דא"ל הקב"ה ליעקב אבינו אל תירא מרדה מצרים אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויש להבין כוונת הפסוק וגם יש להבין מה שאמר כפל לשון אעלך גם עלה, רק הענין דיעקב אבינו ידע דירידתו עתה למצרים הוא התחלת הגלות