בית הלוי חלק ב קסב

של ברית ביה"ב ויהיו זרעו נצרכים להיות שם משך ת' שנה בשיעבוד ומש"ה נתיירא לירד למצרים דאע"ג דעיקר הענין של הגלות מוכרח להיות מ"מ רצה יותר דהגלות יהי' במדינה אחרת ולא במצרים כידוע טומאתה של מצרים ותועבותי' עד שנקראה ערות הארץ ונתיירא דמשך זמן ארוך כזה לא יוכלו להיות במצרים וישארו בקדושתן וחלילה ישתקעו בטומאתן עד שלא יהיו ראוים להגאל עוד ומש"ה נתיירא בירידתו למצרים ובאה לו ההבטחה אל תירא מרדה מצרים אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה דלשון יראה נופל רק על דבר שהוא מסופק כמו כי ירא אנכי אותו פן יבא כו' ויכול להיות שינצל ממנו אבל דבר הכרחי בודאי לא שייך בו לשון יראה רק לשון דאגה שדואג על אותו דבר ומש"ה על עיקר השיעבוד לא שייך לשון יראה כיון דהוא מוכרח רק שנתיירא מלירד למצרים שלא ישאר בשיעבוד אצלם כי רצונו הי' שיהי' במקום אחר וזה"ש לו אל תירא מרדה מצרים ואנכי אעלך גם עלה כו' הבטיחו דאם יצטרכו ישראל יעלה אותם גם תוך הזמן כדי שיעלה אותם אח"כ כשישלימו כל הגלות ויגאלם גאולה שלמה ומש"ה אמר אעלך גם עלה

ובזה יבואר הפסוק בתהלים קפיטיל ק"ג יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו, ויש להבין מה דמחלק לשני אופנים דרכיו למשה ולבני ישראל עלילותיו, ובמדרש רבה פרשה שמות איתא וז"ל יודיע דרכיו למשה שהודיע דרך הקץ למשה ואינו מובן כוונת המדרש הלז מהו דרך הקץ, רק הענין דהנה בפ' שמות איתא ויאמר משה כו' ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלהים אל משה אהי' אשר אהי' ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי' שלחני אליכם וידוע הדרש על פסוק זה אהי' עמהם בגלות זה אשר אהי' עמהם בגלות אחר ושאל לו משה למה יאמר כן לישראל הלא די' לצרה בשעתה והשיב לו לך אני אומר כן אבל לבני ישראל תאמר אהי' שלחני אליכם, ויש להבין מדוע אמר לו הקב"ה זה השם דוקא, רק הענין דידוע דלפי פעולותיו הוא נקרא וכשמנהיג העולם ברחמים נקרא רחום ובחנינה נקרא חנון וכן בכל מדה ומדה שמנהיג העולם כן הוא נקרא אז וזהו ששאל משה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם פי' דישאלוני באיזו בחינה הוא גואלם עתה אם מגיע להם זאת הגאולה ע"פ דין שכבר נשלם הזמן או הוא מצד הרחמים והחנינה וכדומה לזה, וכן שאלו לו באיזה אופן וסדר יהי' יציאתם ממצרים דלפי האופן של הגאולה כן הוא שמו עתה, וזה לשון הרמב"ן על פסוק זה כלומר באיזו מידה הוא שלוח להם וכוונתו כנ"ל, וכיון דהגאולה הי' באמצע הזמן על תנאי שישלימו אותו בגלות אחר רק גואלם עתה כדי שיוכלו להגאל אח"כ כשישלימו מש"ה נקרא אז אהיה אשר אהיה דפירושו אהי' עמהם בגלות זה אשר אהי' עמהם בגלות אחר לגואלם אז רק לישראל צוה שלא יאמר להם מגלות האחר רק יאמר אהי' שלחני אליכם דהיינו שיגאלם עתה וזהו שאמר הפסוק יודיע דרכיו למשה שהודיע לו דרך הקץ דבאיזה אופן ודרך גואלם עתה שישלימו אח"כ ולבני ישראל עלילותיו דלהם הודיע רק המעשה והפעולה שפועל להם עתה שגואלם אבל הדרך של הגאולה לא הודיעם

ובזה נפרש הפסוקים פרשה כי תשא ויחל משה את פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה, דלשון זה משמע כשואל ומתמיה למה יחרה אפו עליהם בחנם ועל לא דבר ובודאי יש להבין הא בתחילה אמר לו הקב"ה למה כועס עליהם יען סרו מהר מן הדרך עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה כו', וגם יש להבין אומרו אשר הוצאתי מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה והרי אין בזה שום התנצלות והרי אדרבה עוד מגדיל חטאם בזה דאחרי שעשה להם כל הטובות והניסים והם חטאו לו, גם יש להבין מה שאמר בפסוק השני למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים, ולכאורה נראה פשטות הפסוקים שאמר כאן שני טענות חדא למה יחרה אפך דלא עשו עון גדול כל כך שתכעוס עליהם ושוב אמר למה יאמרו מצרים דגם אם החטא גורם כן עכ"ז הלא מצרים יאמרו דברעה הוציאם להרוג אותם פירושו דלא הוציאם ממצרים משום שרצה להטיב להם ומאהבתו אותם רק משום דכעס עליהם הוציאם להרגם וכן הוא מפורש בפרשה עקב פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם כו' ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם במדבר, ובודאי דיש להבין האיך יוכלו מצרים לומר כן והרי ראו כל הניסים והטובות שעשה להם ולא הגיע להם עונש רק עד שעשו העגל וא"כ הרי יבינו על מה הגיע להם כן, ולישב כל זה נקדים הנה במדרש רבה פ' כי תשא על פסוק זה איתא מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים למה הדבר דומה לאחד שבא ליקח עבד אמר לאדונו העבד הזה שאתה מוכר קאקגריסין הוא [פי' רע הוא] או קאליחסין (פי' טוב הוא] א"ל קאקגריסין הוא על זה אני מוכרו לקחו והוליכו לביתו פעם אחת סרח העבד התחיל אדונו מכהו כו' התחיל העבד צווח מעביר עלי כו' [פי' שהעבד צווח על אדונו שעושה לו עולה ושלא כדין] א"ל אדונו סרחת כל הסירחון הזה ואתה צווח בייא העברת לי כו' אמר לו בעבד רע לקחתני ותבקשני עבד טוב כך אמר משה רבש"ע לא כך אמרת לי לכה ואשלחך אל פרעה ואמרתי לך באיזו זכות אתה גואלם הם עובדים ע"ז ואמרת לי עכשיו אתה רואה אותם עובדי ע"ז ואני עומד ורואה אותם שאוציאם ממצרים ואקרע להם את הים ואביאם אל המדבר ואתן להם את התורה ואראה להם את כבודי פנים בפנים והם מקבלים אלהותי וכופרים בי בסוף ארבעים יום ועושים את העגל זהו שאמר ראה ראיתי את עני עמי זה קולו של עגל ועד שלא גאלת אותם אמרת לי שהם עושים את העגל ועכשיו שעשו אותו אתה מבקש להורגן ולכך הזכיר יציאת מצרים עכ"ד המדרש, והנה לכאורה עדיין אינו מתורץ כל צרכו למה הזכיר כאן יציאת מצרים דעיקר הטענה של משה רבינו היה דהרי גם מקודם אמרת לי שיעשו העגל ואם הי' אומר כן למשה גם שלא בזמן יציאת מצרים הי' מקום לטענה זו דאתה הרי ידעת מקודם שהם יחטאו לפניך ונמצא דיציאת מצרים שהזכיר משה אינו שייך לעיקר טענתו רק דבאותו זמן אמר לו הקב"ה כן, גם יש להבין בדברי המדרש מה דדקדק בהמשל כששאל הלוקח אם רע או טוב הוא והשיב לו המוכר שרע הוא ולכך אני מוכרו פי' דאלו הי' טוב לא הייתי מוכרו לך דדברים אלו לא שייך להענין ואינם ענין כלל להנמשל בטענת משה רבינו ע"ה

והנה מקודם נבין עיקר דברי המדרש מה דאיתא שטען משה במצרים עם הקב"ה ואז נבין טענתו אח"כ בעת התפלה, דמשה אמר באיזו זכות אתה גואלם והרי הם עובדין ע"ז והקב"ה השיב לו אתה רואה אותם עתה שעובדים ע"ז ואני רואה אותם שיעשו העגל אחר מתן תורה ולכאורה הוא תמוה דמה תשובה הוא על שאלות משה דאדרבה הרי בזה יוגדל עוד הקושי' דא"כ מפני מה אתה גואלם, רק הענין דהנה אם הי' כבר נשלם השיעבוד לא הי' מקום לשאלתו של משה דאין צריכין לשום זכות כיון דכבר הגיע הזמן מה שהבטיח לאברהם אבינו וכרת עמו ברית על זה בודאי דגאלם גם בלא זכות רק למען שמו ורק אם עדיין לא השלימו הזמן ונמצא דהואולה עתה הוא רק בתורת מתנת לחם וחסד שייך לשאול באיזו זכות זכו לזה, והנה במכילתא פרשה בא פיסקא י"ד איתא רבי אומר כתוב אחד אומר ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ודור רביעי ישובו הנה כיצד יתקיימו שני המקראות הללו אמר הקב"ה אם הם עושים תשובה אני גואלם לדורות ואם לאו אני גואלם לשנים הרי דהי' להם שני קיצים קץ של דור רביעי אם יעשו תשובה וקץ של ת' שנה גם אם לא יעשו תשובה, והנה קץ של דור רביעי הרי כבר נשלם וכמו שכתב רש"י בחומש החשבון דיהודה הי' מבאי מצרים ופרץ וחצרון וכלב שהי' מיוצאי מצרים ורק הקץ של ת' שנה עדיין לא נשלם ואם היו אז