בית הלוי חלק ב קס

אינו מפרנסן א"ל כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם א"ל אדרבה זו מחייבכם אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בו"ד שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא כועס עליו ואתם קרוים עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים אמר לו ר"ע אמשול לך משל למה"ד למלך שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא דורון הוא משגר לו ואנו קרוין בנים שנא' בנים אתם לה' א"ל אתם קרוים בנים וקרוים עבדים כשאתם עושין רצונו של מקום קרוין בנים וכשאין אתם עושין רצונו של מקום קרוין עבדים ועכשיו אין אתם עושין רצונו של מקום א"ל הרי הוא אומר הלא פרס לרעב לחמך, היוצא מכל זה דטעם מצות צדקה הוא משום דאנו קרוין בנים

ובזה נוכל לפרש דברי המדרש רבה פ' כי תשא לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים אפילו בשעה שאנו עושין צדקה אנו מביטים מעשים שלנו ויש לנו בושת פנים ויש להבין מאי שייך המעשים אשר לא טובים למצות צדקה רק יובן דבמס' סנהדרין (דף ק"ה) איתא שמואל אומר באו עשרה בני אדם וישבו לפניו אמר להם חזרו בתשובה א"ל עבד ששחררו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום הרי דלפי דעתם היו סוברים דיש להם תירוץ על המעשים שלהם דהם עתה בבחינת עבד ששחררו רבו, רק זה שייך אם נניח דישראל הם בחי' עבד אבל אם הם בבחינת בן הא לא שייך זה כלל דגם אם האב מגרש את בנו עכ"ז אביו הוא והבן חייב בכבודו וזהו שאמר אפילו בשעה שאנו עושין צדק' דזכות הצדקה הוא הזכו' הגדול שיש לו להאדם כדאיתא במדרש רבה שם אין לך שעה שאנו באים בזרוע אלא בשעה שאנו עושין צדקה וכשאנחנו באין להפיק רצון מאתו יתברך ע"י מצות הצדקה אנו מביטים מעשים שלנו ויש לנו בושת פנים מהם דא"כ דצדקה הוא מצוה הרי שוב אין לנו תירוץ על המעשים

והנה לכאורה קשה טובא דהרי במס' קידושין (דף ל"ז) פליגי ר"מ ור"י דר"י אמר שם כשאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים וכשאין אתם נוהגין מנהג בנים אין אתם קרוים בנים ולדידי' הא תיקשה ממצות צדקה בזמן הזה דהא בב"ב תי' ר"ע דמש"ה איכא מצות צדקה משום דקרוים בנים, רק גם זה ניחא דאם נתבונן בתשובתו של ר"ע מצינו שאמר לו ב' סברות דבתחילה שאל טורנוסרופוס אם הוא אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן והשיב לו ר"ע כדי שניצל אנו בהם מדינה של גיהנם הרי דהשיב לו ר"ע דהוא אוהב עניים ואם לא היינו מפרנסים אותם היה מפרנסם בעצמו רק רוצה לזכות אותנו בזו המצו' כדי שניצל אנו על ידה ושוב השיב לו טורנוסרופוס אדרבה זו מחייב אתכם משל למלך שכעס על עבדו כו' והרי תשובה גנובה היא זו דהרי ר"ע השיב לו מקודם דאינו בכעס כלל על העני ואדרבה עוד אוהבו והאיך מדמה לו למלך שכעס על עבדו וגזר עליו שלא להאכילו ובע"כ מוכרח לומר דאותו רשע לא קיבל תשובת ר"ע הראשונה והשיב לר"ע לפי דעת עצמו הנפסדה בראשונה דהוא בכעס עלי' דלפי"ז זו מחייבתכם והשיב לו ר"ע שנית דגם לפי זה ניחא דמשל למלך שכעס על בנו ואנו קרוים בנים ולבסוף הביא לו ר"ע ראי' מפסוק דהלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית דאיירי בזמן הזה דגם בזמן הגלות מחויבים בצדקה יהיה מאיזה טעם שיהיה אם מטעם השני דאנחנו קרוים בנים או משום טעם הראשון דאינו בכעס עליו כלל ועכ"פ הא ניחא גם לר"י דאע"ג דס"ל דבאינו נוהגים מנהג בנים אינם קרוים בנים מ"מ שייך מצות צדקה משום דאוהב עניים והא דאינו מפרנסם הוא כדי לזכות אותנו במצוה זו, ובזה יתבאר לנו סברא מחודשת במה דכתבו רבותינו האחרונים דמצות צדקה מהני גם שלא לשמה יותר מבכל שארי מצות דמה איכפת לי' לעני המקבל במחשבתו של הנותן כיון דבין כך וכך מגיע לו עכ"פ הטובה ממנו ולפי הנ"ל אין זה מוכרח דזה תלוי בהני שני הסברות דאם נאמר דהוא בכעס עליו ואם העשיר לא היה נותן להעני לא היה הוא יתברך מפרנס להעני כלל א"כ הרי עושין טובה להעני בהנתינה ושייך שפיר הך סברא דמה איכפת להעני במחשבתו כיון דעכ"פ מגיע לו הטובה אבל אם נאמר הטעם הראשון דאוהב להעני ואם לא יתן לו העשיר הי' מפרנסו בעצמו נמצא דאין עושין שום טובה להעני בהנתינה ושוב הוי מצות צדקה ככל מצות מעשיות שבתורה כהנחת תפילין וציצית וכדומה דרק מעשה הנתינה בעצמה הוא המצוה ולא הטובה להעני כיון דאין עושין לו שום טובה ושוב צריכה להיות לשמה כמו בכל המצות שבתורה

ובזה נוכל לפרש ג"כ הפסוק של ולך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים ולפי מה דדרש לה במדרש שהבאנו לעיל דבפסוק זה נאמר על מצות נתינת צדקה ונאמר דביאור הפסוק כך הוא דבמס' ב"ב (דף י') איתא אר"י מה דכתיב מלוה ה' חונן דל אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול עבד לוה כו' דמפרש להפסוק דהחונן את הדל זה הנתינה שהוא נותן לעני הוא הלואה לו יתברך ולא להעני וכן אמר במדרש פ' כי תשא מלוה ה' חונן דל אמר הקב"ה עלי היה לפרנסו ובא זה ופירנסו כו' וזהו שאה"כ לך ה' הצדקה דהצדקה שאנו נותנין אין עושין בו שום טובה להעני ולא להעני נותנים רק לו כביכול א"כ הרי צריך לצרף לזה מחשבה טובה וכמו בכל המצות וא"כ לנו בושת הפנים אם אין עושין אותו במחשבה טובה וכהוגן

אמנם עוד סברא אחרת יש לומר דצדקה מהני גם שלא לשמה יותר מבכל המצות דכל המצות המה חיוב בעצם על האדם לעשותן מצד עצמם וכשעושה אותם שלא לשמה נמצא חסר לו אז באותו שעה קיום של המצוה בדרך משל אם לומד שלא לשמה אם נאמר דלא מהני א"כ הרי הוא באותו שעה כיושב בטל ונמצא חסר לו באותו שעה קיומו של המצוה ולא השלים חוקו באותו שעה שהיה חייב בו אבל בצדקה הרי אם אין העני לפנינו אין עליו חיוב של צדקה ורק מחמת שיש עני המבקש פרנסה יש עליו חיוב של צדקה וכמאמר הכתוב כי תראה ערום וכסיתו וא"כ הרי גם אם נותן לו שלא לשמה מ"מ הרי יש להעני כסות ואינו ערום כלל וכן כשמאכילו הא שוב אינו רעב ונמצא אין כאן ערום ורעב ואין עליו חיוב של מצות צדקה כלל ואפילו אם הנתינה הוא שלא לשמה

אמנם מ"מ איכא נ"מ בין שני הנתינות דבנותן לשמה מקרי מקיים המצוה דקיים מצות צדקה אבל אם נותן שלא לשמה נהי דאין עליו שום עונש של מעלים עין מן הצדקה שהפליגו חז"ל בעונשו דהרי הוא כעובד עכו"ם כיון דאין עני לפניו מ"מ הרי ג"כ לא קיים את המצוה רק שנפטר מחיובה והרי זה דומה ממש למי שאינו לובש בגד בת ארבע כנפות שאין עליו חיוב של ציצית כלל מה שאין כן הנותן לשמה שקיים מצות צדקה והוא דומה ללובש בגד בת ד' כנפות ומטיל בו ציצית. והלא מבואר במס' מנחות (דף מ"א) גבי מלאכי דאשכח לרב קטינא דקאמר ליה סדינא בקייטא סרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עלה א"ל ענשיתו אעשה פי' כיון דאינו לובש כלל בגד בת ד' כנפות הרי אין עליו חיוב כלל וא"ל בעידן ריתחא ענשינן הרי דהיכא דאינו מקיים המצוה רק פוטר עצמו מן המצוה מגיע לו עונש בעידן ריתחא

ובזה נוכל לפרש הפסוק תהלים מ"א אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ואיתא במדרש רבה פ' כי