בית הלוי חלק ב קנז

הירדן שאינו ארץ זבת חלב ודבש וס"ל להרמב"ם דגם ת"ק מודה לריה"ג דמה"ת פטורים מהאי טעמא ורק מדרבנן לחוד קמחייב ליה ת"ק וריה"ג גם מדרבנן פוטרו ופוסק הרמב"ם כת"ק, ובוודאי דתירוץ זה דחוק טובא דמנ"ל להרמב"ם לומר כן וגם דהרי מדחשבה המשנה לעבר הירדן בהדי כל הני דמביאין וקורין ודאי משמע להדי' דת"ק מחייבו מדאורייתא דומי' דאינך, ועיי' עוד במס' ב"ב דף פ"ב דמבואר שם דכל היכא דהוא ספק אם חייב בביכורים או לא אינו קורא כי היכא דלא נימא דפטורים מתרומה ומעשר וא"כ עבר הירדן דחייב מן התורה אם נאמר דגם ת"ק לא מחייב רק מדרבנן ה"ל לומר דאינו קורא ואע"ג דזה יש לדחות קצת מ"מ הרי בלא"ה נראה תי' זה דחוק דודאי משמע דלת"ק מביא מה"ת

[ב] וע"כ נראה דעת הרמב"ם דס"ל דביכורים אינו תלוי כלל בחיוב תרומה ומעשר וביכורים יש לו דין אחר, דהנה בירושלמי על הך פלוגתא דת"ק וריה"ג איתא וז"ל תני אשר נתת לי ולא אשר נטלתי מעצמי, ופירש בפני משה דקאי על ריה"ג וחולקת על המשנה דאמרה דטעמו של ריה"ג משום דאינו חלב ודבש והברייתא אמרה דטעמו משום ולא שנטלתי מעצמי ומש"ה הוא דקפטר לעבר הירדן, מה ביניהון אמר ר' אבין חצי שבט מנשה ביניהון פי' דהם לא בקשו חלקם ממשה רבינו כמו שבקשו בני ראובן וגד רק משה נתן להם, מ"ד אשר נתתי לי ולא שנטלתי מעצמי חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן מ"ד ארץ זבת חלב ודבש אעפ"כ אינו זבת חלב ודבש עכ"ד הירושלמי, והנה לפי פירוש זה הרי מוכרח דת"ק דמחייב סתמא כל עבר הירדן דחולק על הני שני דרשות של ריה"ג וס"ל דלא בעינן חלב ודבש וגם לא דרש ולא שנטלתי מעצמי, אמנם עיקר פירושו דחוק טובא דנימא דשבט ראובן וגד בשביל שבקשו חלקם בפיהם ממשה רבינו ישתנה דין ארצם לענין ביכורים בודאי קשה לומר כן, וגם זה דחוק טובא דהברייתא חולקת על המשנה דמפרש טעם של ריה"ג משום חלב ודבש ואמר סתמא דאין מביאין מעבר הירדן סתמא וכן הוא בספרי ומוכח דבכל עבר הירדן אינו מביא ולהברייתא מודה ריה"ג בחצי שבט מנשה דמביאין, ועוד דעיין בפי' המשנה להרמב"ם שכתב על דברי ת"ק וז"ל ועבר הירדן אעפ"י שאינו זבת חלב ודבש השי"ת נתן לנו ואפשר לומר אשר נתת לי, הרי מדברי' למדנו דגם ת"ק ס"ל הך דרשה אשר נתת ולא שנטלתי מעצמי ורק דעבר הירדן מקרי אשר נתת דלא נלחמו בסיחון ועוג רק עפ"י הדיבור כדכתיב בקרא ואת ארצו החל ריש ובע"כ מוכרח דהרמב"ם מפרש דהך דרשה אשר נתת ולא שנטלת סתמא אמרה ולא אליבא דריה"ג רק כ"ע ס"ל להך דרשה ואם יכבשו ישראל עוד מדינה אחרת ויקדשנה בקדושת ארץ ישראל ע"י כיבוש רבים דלכ"ע שמו כיבוש ונתחייב בתרומה ומעשר מדאורייתא כארץ ישראל מ"מ בביכורים אינו חייב משום הך דרשה דלא שנטלתי גם לת"ק דלא מצריך שיהי' זבת חלב ודבש, והא דקאמר מה ביניהון פי' מאי איכא בין דרשה דריה"ג דממעט שארי מדינות מזבת חלב ודבש ובין הך דרשא דלא שנטלתי מעצמי ומשני חצי שבט מנשה פי' עבר הירדן ולאו דוקא נקט חצי שבט מנשה וה"ה לראובן וגד דמ"ד ולא שנטלתי מעצמי אלו לא נטלו מעצמן דעפ"י הדיבור נלחמו ולריה"ג פטור גם אלו דאינו חלב ודבש והוא ברור דהרמב"ם מפרש כן להירושלמי, וא"כ יצא לנו דגם לת"ק דלא מצריך זבת חלב ודבש מ"מ סוריא אפילו אם נאמר כיבוש יחיד שמי' כיבוש ומחייבי בתרומה ומעשר מדאורייתא מ"מ בביכורים אינו חייב מה"ת דנטלוה מעצמן וניחא בזה הא דבמס' גיטין דף ח' איתא בשלשה דרכים שוה סוריא לא"י וכו' חייבת במעשר ובשביעית כא"י ומפרשים שם דס"ל כיבוש יחיד שמי' כיבוש ולכאורה אמאי לא חשיב הברייתא גם ביכורים, ודוחק לומר דאתי' כריה"ג ולפי הנ"ל דוקא מעשר ושביעית נקט אבל ביכורים לא שוה לא"י דמדאורייתא פטורה

[ג] ולפי"ז דהא דמחייב ת"ק לעבר הירדן הוא רק משום דנלחמו עפ"י הדיבור הא בלא"ה אפילו אם הי' כיבוש רבים ונתקדשו בקדושת א"י ממש לענין חיוב תרומה ומעשר ושביעית מ"מ הי' פטור בביכורים, א"כ נראה פשוט דזה ניחא בזמן בית ראשון וגם בבית שני למ"ד דס"ל דקדושה ראשונה קדשה לע"ל וא"כ גם עתה נמשך בה החיוב ביכורים מאותו זמן שקדשה משה רבינו ונלחם בה עפ"י הדיבור, אבל למ"ד דקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל וכשנחרב בית הראשון בטלה קדושת הארץ ואח"כ כשעלו בימי עזרא נתקדשה שנית נהי דקידוש עזרא גם לעבר הירדן מ"מ הרי השתא הם בכלל דלא שנטלתי מעצמי, ואין לנו לחייב עתה בביכורים רק א"י ממש דהרי כתיב מארצך, אבל מה שקידשו עוד שארי מדינות חוץ לא"י אע"ג דחייבין מן התורה מ"מ בביכורים פטירי דלא עדיפי מסוריא דפטירה מה"ת גם למ"ד כיבוש יחיד שמי' כיבוש, וצ"ל דהת"ק במשנה דמחייב לעבר הירדן איירי בבית ראשון או גם בבית שני וס"ל דקדושה ראשונה קדשה לע"ל, אבל להרמב"ם הרי פסק בהלכות תרומה דקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל מש"ה כתב דעבר הירדן פטור מה"ת ורק מדרבנן פשיטא דחייב דלא גרע מסוריא דמבואר בסוף מס' חלה דחייבת בביכורים והוא תירוץ נכון וברור בדעת הרמב"ם

ובדברינו אלה מיושב לי סוגיא דבמס' ב"ב דף פ"א הא דס"ל לרבנן שם דהקונה אילן אחד אינו מביא ביכורים משום דס"ל דלא קנה קרקע ורמ"א מביא וקורא וקאמר שם דמחייב הי' ר"מ גם להלוקח פירות מן השוק אע"ג דאין לו כלום בקרקע ופריך והכתיב מארצך ומשני ההוא למעוטי חוץ לארץ. ופריך עוד והכתיב אשר נתת לי ומשני דיהבית לי זוזי וזבני בהו, ואלולא דברי הירושלמי דדרש ולא שנטלתי מעצמי אינו מובן הקושי' מאי פריך מאשר נתת לי ואי דפריך מרישא דקרא דכתיב פרי האדמה אשר נתת לי וס"ל למקשה דהך אשר נתת לי קאי על תיבת האדמה דבעינן דיהי' לו קרקע, הרי קשה טובא חדא דה"ל להגמ' להביא ראשית הפסוק כיון שזהו עיקר הקושי' ולמה הביא הגמ' רק אשר נתת לי, ועוד מאי משני דיהבית לי זוזי וזבני בהו דבזה אינו מתורץ כלום הקושי' שלו וה"ל לתרץ דר"מ מפרש הך אשר נתת לי רק על פרי הקודמו ולא על האדמה ומש"ה כל שיש לו פרי מביא ול"ל לאסוקי הך סברא דיהב ליה זוזי וזבני בהו דבזה אינו מתורץ כלום, ולדברי הירושלמי מבואר היטב ברור דזה ידע גם המקשה דכיון דר"מ מחייב גם בקונה פירות מן השוק ואין לו שום קרקע בע"כ דר"מ מפרש הך אשר נתת לי דקאי על פרי ולא על האדמה רק פריך והכתיב אשר נתת לי ודרשי' ולא שנטלתי מעצמי והקונה פירות מן השוק הרי נטלן מעצמו דזוכה בהם ובע"כ דאינו חייב רק ביש לו קרקע ואמר שפיר אשר נתת לי ומשני דיהבית לי זוזי וזבני בהו ושפיר מקרי אשר נתת לי ולא מקרי נטלתי מעצמי וא"כ הרי עכ"פ מוכרח מהך סוגיא כמש"כ דכ"ע דרשי ולא שנטלתי מעצמי מדפריך מהך דרשה לר"מ

ועיין עוד שם בהא דפריך מעיקרא על ר"מ והכתיב מארצך ומשני ההוא למעוטי חוץ לארץ אתי והקשו התוס' דל"ל קרא למעוטי חו"ל והרי ביכורים הם מצוה התלוי' בארץ ובודאי דאינו נוהג רק בארץ ותירצו התוס' דס"ד לחייבו משום דאתקש ביכורים לבשר בחלב ולבסוף העלו התוס' דביכורים מקרי אינו תלוי בארץ יעו"ש, אבל לפי הנ"ל ניחא שפיר דהרי חזינן דלרבנן כל שאינו ארץ חמשה עממין אפילו אם יכבשו אותם בכיבוש רבים דלכ"ע שמי' כיבוש ונתחייב בתרומה מה"ת אפ"ה פטור מביכורים משום ולא שנטלתי וזה ניחא לרבנן דר"מ דלדידהו קאי הך אשר נתת לי על האדמה אבל לר"מ דס"ל בס"ד דלוקח פירות ג"כ חייב ולדידי' ע"כ קאי הך אשר נתת לי על פרי וא"כ אע"ג דעצם הקרקע נטלו מעצמם מ"מ הרי על הפרי דגדלו בה שייך אשר נתת לי במה דגדלו הפירות ולא אכפת לן במה דעל הקרקע לא שייך נתת