בית הלוי חלק ב קנג

במילה אם נאמר דהוי מצוה נמשכת לעולם אע"ג דאם הי' מל תוך ח' לא הי' צריך לקיומה של מצוה זו לעשות שום מעשה בשבת מ"מ נוכל ללומדה מכל הני דמצוה זו של יום השבת זמנו בשבת דוקא, וגם דעיקר דברי הרמ"א שכתב דבמל תוך ח' יצא וכשמגיע יום ח' מקיים המצוה הוא סברא חדשה והקשו עליו האחרונים דעיקר הדין הוא מדברי רבינו שמשון שכתב הרא"ש בפרק ר"א דמילה דס"ל דבמל תוך ח' א"צ להטיף ממנו דם ברית וכבר כתב השאגת אריה וכן הצל"ח בפסחים דף ע"ב דאין הטעם משום דקיים המצוה רק הטעם דאין לו ערלה ונמצא כשמל תוך ח' לא נקרא מקיים מצוה רק מבטל מצוה יעו"ש וא"כ הא קשה על הטור דס"ל דהוי נמשכת האיך אמר דאם עבר זמנה לא בטלה

[ה] אמנם עיקר קושי' זו על הטור יש לדחותה דהרי גם להרמב"ם מי ניחא דמאי קאמר דמילה אם עבר זמנה לא בטלה והרי עכ"פ יעבור על מ"ע וביום השמיני ימול בשר ערלתו דהרי זהו מצוה בפני עצמו שימול ביום השמיני וכשמל אח"כ הא עובר על מ"ע זו וכדאיתא בשבת דף קל"ב ע"א תרי קראי ומיום השמיני וכתיב ומבן שמונת ימים חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי דסד"א משמיני ואילך זמנו הוא קמ"ל דוקא בשמיני וא"כ הא אם עבר זמנו בטל מ"ע זו אע"ג דעיקר מצות מילה יוכל לקיים אח"כ מ"מ מבטל מ"ע אחת וא"כ מאי פריך דנלמוד דמ"ע זו של ביום השמיני ידחה מכשירין דידי' שבת וכמו דדחי מכשירי מצות סוכה ולולב שבת ובע"כ צריך לומר דאע"ג דעשה זו יתבטל מ"מ אי אפשר ללמדה מכל הני דשאני הני דכל המצוה שיש בהם אם יעבור זמנה יתבטל אבל במילה אע"ג דמ"ע זו תבטל מ"מ עדיין יקיים המצוה האחרת שיש בה ואי אפשר ללומדה מכל הני דכל המצוה יתבטל ואע"ג דבסוכה ולולב עיקרו אינו אלא מצוה אחת מ"מ עדיפא ממצוה אחת של מילה כיון דיש בה מצוה שישאר גם אח"כ וא"כ גם להטור ניחא כן דאע"ג דהמצוה הנמשכת יתבטל באותו יום מ"מ כיון דעיקר המצוה לא יתבטל אי אפשר ללומדו מכל הני

[ו] אמנם קשה לי על הטור מהא דבשבת דף קל"ז קאמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה ונראה מהול א"צ למולו במתניתא תני רשב"ג אומר רואין אותו כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למולו ואמרינן שם דנראה ואינו נראה איכא בינייהו דלשמואל דאמר דוקא נראה מהול א"צ אבל נראה ואינו נראה צריך ולרשב"ג אינו צריך למולו שנית, הרי דס"ל לרשב"ג דאע"ג דהשתא חופה כל כך עד שאם מתחילה בעת המילה הי' משייר מן הבשר כן הי' מעכב המילה דחופה עדיין רוב גובה עטרה אפ"ה במסורבל בבשר דנעשה אחר המילה א"צ למולו ובשלמא להרמב"ם ניחא שפיר החילוק שבהם דאם בעת המילה נשאר חיפוי על רוב העטרה הא לא נימול כלל אבל אם בעת המילה נימול כראוי וכעת אינו רק משוך בעלמא דמה"ת א"צ למולו שנית ורק מדרבנן הוא דצריך משום מראית העין מש"ה ס"ל לרשב"ג דבנראה מהול קצת שוב לא חיישינן למראת העין וסגי בהכי ושמואל ס"ל דכיון דמ"מ מחופה כעת שיעור שאם בתחילה הי' משייר כן היה מעכב המילה מדאורייתא איכא עדיין חששה דמראית העין וצריך למולו שנית אבל לדעת הטור דס"ל דאפילו בציצין שאין מעכבין צריך למול בחול גם בפירש דאע"ג דאינו צריך למולו משום מצות מילה מ"מ צריך למולו משום ואנוהו דס"ל דגם אח"כ שייך ואנוהו א"כ מ"ט דרשב"ג דס"ל דנראה ואינו נראה א"צ למולו שנית דאע"ג דבתחילה נימול כהלכתו ואינו עתה אלא משוך מ"מ הא השתא ליכא ואנוהו כיון דהשתא מחופה ולא גרע מציצין שאין מעכבין דאין להם ג"כ שייכות למצות מילה מצד עצמו מ"מ צריך למולו בחול משום ואנוהו וכמו כן צריך למולו במסורבל בבשר אח"כ, ובשלמא הא לא קשה לי לדעת הטור דס"ל דמלבד מעשה המילה איכא המצוה לעולם במה שהוא נימול א"כ יהי' משוך צריך למול שנית מדאורייתא וא"כ תקשה מהא דאיתא במס' יבמות דף ע"ב אמר ר"ה דבר תורה משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל דאין לומר דר"ה לא קאמר רק דמותר בתרומה דלא נקרא ערל אבל אין ה"נ דצריך למול מה"ת דז"א דהרי הגמר' פריך שם מברייתא דקתני המול ימול אפילו מאה פעמים וכן פריך מהא דתניא את בריתי הפר לרבות את המשוך ומשני מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הרי דמה"ת א"צ למול שנית כלל, זה לא קשה לי דהא לא הוי המצוה רק שיחתוך עור הערלה ולא העור שלמעלה מן הערלה וכן להטור דאיכא מצוה נמשכת הוי ג"כ כן שיהי' נימול לעולם בלא עור הערלה אבל מה שאח"כ נעשה משוך הרי בשר זה אינו מהערלה וה"ז דומה מדאורייתא כמחופה בבגד דמה לי בגד ומה לי בשר אחר שאינו ערלה ורק מדרבנן צריך למול מפני שנראה כערל, רק הא קשה לי כיון דס"ל להטור דבחול צריך למול אפי' ציצית שאין מעכבין הרי דאע"ג דאין צריך משום עיקר מצות מילה מ"מ צריך משום ואנוהו שיהי' נראה המצוה נאה ומהודר א"כ אמאי במסורבל בבשר לא מצריך רשב"ג בנראה ואינו נראה הא איכא ואנוהו דלענין זה הא ליכא נ"מ בין הבשר דהוא מהערלה ובין מה שאינו מהערלה דמ"מ ליכא התנאה לפניו במצות, ודברי הרמ"א צ"ע לי יותר דבסי' רס"ד סעיף ה' כתב כדברי הטור דבחול חוזר גם על שאינם מעכבין ואח"כ כתב בסעיף ו' דברי התה"ד גבי קטן שבשרו רך ומדולדל דאם נראה נימול רק שליש עטרה סגי כיון דנימול בתחילה כראוי ורק משום מראות העין הצריכו חכמים למול את המשוך סגי בנראה קצת העטרה והרי סברא זו לא שייך רק להרמב"ם דאח"כ לא שייך ואנוהו אבל לדעת הטור דפסק הרמ"א כוותי' דצריך לחזור ה"ה דבמשוך צריך לחתוך משום ואנוהו וצ"ע

[ז] וע"כ נראה בדעת הטור דגם הוא מודה להסברא שכתבנו בדעת הרמב"ם דאח"כ לא שייך ואנוהו מדחזינן כדמסקי נהרדעי דהוי כרבנן דר' יוסי דס"ל טפחו של זה בצד טפחו של זה דלדידהו הוי פירש התחלה אחריתא ולא פריך דמ"מ אפשר דהכא חוזר משום ואנוהו ומוכח דבפירש לא שייך ואנוהו כלל וכמו שהסברנו לעיל הסברא והא דפוסק הטור דבחול חוזר הוא מטעם אחר דהא מסקינן בגמר' דדין זה דפירש אם חוזר תלוי בפלוגתא דרבנן ור"י דלרבנן דס"ל טפחו של זה בצד טפחו של זה לדידהו הוי פירש אתחלתא אחריתא ולר' יוסי דס"ל אפילו סילק הישנה שחרית וסידר החדשה ערבית נקרא תמיד לדידי' גם פירש הוי הכל חדא מעשה לחזור אפילו בשבת ולא פסיקא ליה להטור בההוא פלוגתא דרבנן ור' יוסי כמאן הלכה ועיי' בשאגת ארי' סי' נ"א שהביא דברי הרא"ש בנדרים דף ח' דמשמע מני' דהלכה כר' יוסי, וגם דהא בטור סימן רס"ו הובא דעת בעל העיטור דפוסק דגם בשבת חוזר גם על שאינם מעכבין דס"ל דהלכה כר' יוסי ומש"ה פוסק הטור דבשבת אינו חוזר כדעת רוב הפוסקים שפסקו כרבנן דר' יוסי ואי אפשר לחלל שבת מספק דלמא הלכה כר' יוסי אבל בחול פוסק דחוזר מספק דלמא קיי"ל כר' יוסי דפירש לא הוי התחלה אחריתא והוי הכל חדא מעשה וצריך לחזור משום ואנוהו והחמיר הטור מספק אבל בהך דקטן המסורבל בבשר דודאי הוי מעשה אחריתא דהא נתחדש החיפוי אחר זמן כ"ע מודים דבמעשה אחריתא לא שייך ואנוהו כלל וניחא דברי הרמ"א, ולפי זה יש להסתפק במה שכתב הטור דבשבת אינו חוזר ובחול חוזר אי דוקא במל בחול אז הוא דחוזר אבל היכא דמלו בשבת ונשארו ציצין שאין מעכבין אם צריך לחזור גם להטור למחר ביום הראשון דביום אחר הא לכ"ע הוי התחלה אחריתא גם לר' יוסי וא"כ אפשר דגם להטור אינו חוזר, וזה זמן כמה אשר ראיתי בספר אות ברית שנסתפק בדין זה והספק הזה אין לו מקום רק לפי מה שכתבנו דהא דכתב הטור דחוזר הוי רק משום דחושש לדברי ר' יוסי אבל בלא דברינו אין מקום להסתפק כלל כיון דנאמר דגם לרבנן ס"ל להטור דחוזר בחול אע"ג דלרבנן הוי כל פירש התחלה אחריתא וה"ה למחר דמאי שנא וצ"ע, ובאמת