בית הלוי חלק ב קנב

[ב

] ובדעת הטור דס"ל דבחול צריך לחזור אע"ג דע"כ הוי התחלה אחריתא דזהו הטעם לפי המסקנא דאינו חוזר בשבת, הנראה דס"ל דמצות מילה נמשכת על האדם כל ימי חייו וכמו בציצית למ"ד כלי קופסא חייבין בציצית דמשעה שמטיל בו הציצית מקיים המצוה כל זמן שמונח הבגד בקופסא כמו כן במילה ס"ל להטור דמלבד דמעשה עצמה של המילה דהיינו חתיכת ערלה דהוי מצוה עוד זאת נמשכת היא לעולם דס"ל דהמצוה הוי על ישראל שיהיו נימולים וכמו שכתוב והי' בריתי בבשרכם לברית עולם וכן האב שיש לו בן עד שיגדל הבן נמשכת עליו המצוה דאיכא מצוה על כל א' מישראל דכל בן שיהי' לו יהי' נימול ומש"ה ס"ל להטור דאע"ג דפירש הוי התחלה אחריתא מ"מ שייך התנאה לפניו במצות והנה אפילו לפי הטור מ"מ מוכרח לפרש הא דדחי הגמר' דלמא ע"כ לא קאמר ר"י בנו של ריב"ב אלא משום דליכא ואנוהו כמו שכתבנו לעיל להרמב"ם דהגמר' דחי דלמא הכא מודה ר"י בנו של ריב"ב דגם בפירש חוזר הוי רק משום דס"ל דפירש לא הוי התחלה אחריתא ואז הוא דדחי כיון דהכל הוי חדא מעשה חוזר גם בשבת משום ואנוהו, ותדע דהרי כדמסקי נהרדעי דרבנן היא דפליגי על ר' יוסי דס"ל טפחו של זה בצד טפחו של זה לא דחי הגמר' דלמא שאני הכא דבעינן ואנוהו ועיי' בש"א שהקשה כן ומוכרח גם להטור כמש"כ להרמב"ם דזהו פשיטא ליה להגמר' דאי הוי התחלה אחריתא ודאי דפירש אינו חוזר משום ואנוהו לחודא ובתחילה כשדחי הגמר' דמשום ואנוהו יהי' חוזר הוא רק משום דנאמר דגם פירש הוי הכל חדא מעשה וכמש"כ להרמב"ם רק בזה מחולק הרמב"ם והטור דהרמב"ם ס"ל כיון דלהמסקנא דמסיק דרבנן דר' יוסי היא חזינן דפירש הוי התחלה אחריתא ואינו חוזר ממילא אינו חוזר גם בחול משום דאין כאן מצוה כלל במה להתנאות והטור ס"ל דהמצוה נמשכת ושייך התנאה גם בפירש רק דבשבת ס"ל להגמר' למילתא דפשיטא דאין לחלל השבת משום התנאה היכא דהוי התחלה אחריתא, ועיי' ביו"ד סי' רמ"ב שכתב הרמ"א דבמל תוך ח' ימים יצא וא"צ להחזיר ולהטיף ממנו דם ברית אבל אם מלו בלילה לא יצא וצריך להטיף דם ברית ומוכרח דס"ל להרמ"א דבמל תוך ח' ימים נתקיים המצוה וכבר הקשה עליו השאגת ארי' בסי' נ"ב מהא דבשבת דף קל"ח מבואר דבמל של אחר השבת בשבת הוי טועה בדבר מצוה ולא עשה מצוה, והנראה דס"ל להרמ"א דבשבת בעת המילה לא עשה מצוה כלל באותו זמן כיון דהוי עדיין תוך ח' ימים ואין עליו חיוב של מצוה זו כלל ומש"ה חייב חטאת ורק אח"כ כשמגיע יום השמיני מקיים המצוה אע"ג שנימול תוך ח' משא"כ בלילה דגם אח"כ כשנעשה לא מהני, וכן מצאתי בצל"ח על פסחים שכתב כן בכוונת הרמ"א ומוכרח להדי' דס"ל דמלבד מעשה המילה יש מצוה שיהי' נימול וכמש"כ להטור ומש"ה שפיר יש לומר דבתוך ח' כיון דהוי ביום כשמגיע יום ח' מקרי שפיר שהוא נימול כמצותו משא"כ בנימול בלילה דנעשה בפסול לא מהני אח"כ כשמגיע יום ח' אבל אם נאמר דכל עיקר מצות מילה אינו רק מעשה החתך לחודא ומיד כשחתך שוב ליכא שום מצוה מדאורייתא עליו א"כ מאי מקיים אח"כ כשמגיע יום ח' הרי אז אינו עושה כלום ובעת שחתך הא ודאי לא עשה מצוה כלל מדמחייב חטאת וחשבינן לי' לא עשה מצוה ומאי איכא בין נימול תוך ח' ובין נימול בלילה ומוכרח כמש"כ דהמצוה הוי להיות נימול ולא מעשה החתך לחודא וזה מקיים שפיר כשמגיע יום ח' גם כשמלו תוך ח' להרמ"א ושוב מוכרח כהטור דמצוה זו להיות נימול נמשכת עליו לעולם ומש"ה שייך התנאה לפניו

[ג] אמנם א"כ קשה לי על הטור מהא דבשבת דף קל"ב קחשיב הגמר' הרבה מצות דמכשיריהם דוחין שבת ואמר דמודה ר"א בציצית ומזוזה שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו בשבת דחייב חטאת ופריך דמ"ש מהני פי' דנילוף ציצית ומזוזה מכל הני דחשיב הגמר' לעיל דמכשירים דידהו דחי שבת ומסיק דשאני הני הואיל ובידו להפקירן, עוד איתא שם מילה וכל מכשירין דוחה שבת דברי ר"א ופריך מני' לר"א הא אי מכולהו גמר כדאמרינן ועוד מה לכולהו שכן אם עבר זמנה בטלה הרי דאמרינן דבמילה אם עבר זמנו לא בטלה המצוה וא"כ הא מוכרח דלא הוי קיום המצוה רק בעת מעשה המילה ומש"ה לא בטלה דאם לא יעשה מצוה זו היום יקיימנה למחר אבל אם נאמר דמשעה שנימול נמשכת המצוה עד עולם א"כ הא אם יעבור זמנה בטלה דהרי בכל שעה יחסר לו המצוה וכמו דאיתא בגמר' שם דציצית ומזוזה לא דחי שבת ופריך בגמר' דנילף ציצית ומזוזה מכל הני וכתבו התוס' דצ"ל בע"כ דציצית ומזוזה חשיבא אם עבר זמנה בטלה דאל"כ האיך מצינן ללומדם מכל הני והטעם משום דאם לא יעשה היום ויעשנה למחר יחסר לו המצוה של היום דמצוה הנמשכת מקרי אם עבר זמנה בטלה והרי דכוותי' אם נאמר דמילה הוי נמשכת הרי אם עבר זמנה בטלה ומוכח כהרמב"ם דהמצוה הוי רק בעת עשיית המצוה ומש"ה מקרי אם עבר זמנה לא בטלה וא"כ הרי לא שייך ואנוהו אם פירש

[ד] ואין לומר דניישב דעת הטור דהרי אפילו לר"א דס"ל דמכשירין דחי שבת ואפי' אם הי' אפשר לו לעשותן מערב שבת מ"מ דוחין שבת מ"מ הרי בכל המצות דמביא שם הגמר' דמכשירין דידהו דחי שבת ויליף להו מקראי הא בכולהו גוף המצוה שבהם אי אפשר לו לעשותו מערב שבת וכמו פסח ועומר ושתי הלחם וסוכה ולולב ומצה דקיום המצוה דידהו אי אפשר להיות רק בשבת וא"כ הא אי אפשר ללמוד מהם דגם בדוכתא אחריתא ידחו מכשירי המצוה שבת רק בכה"ג דגוף קיום המצוה אי אפשר לה להעשות רק בשבת ואז הוא דדחי מכשירין דידי' אע"ג דהמכשירין הי' אפשר לו לעשותו מע"ש אבל היכא דגוף המצוה עצמה הי' יכול להעשות מבע"ש בכה"ג הא אי אפשר ללמוד מכל הני וא"כ הא לעולם י"ל דבמילה יש שני עניינים ושני מצות עיקר מצות מעשה המילה כדכתיב המול לכם כל זכר וגם מצוה שנהי' נימולים ולא ערל כדכתיב והי' בריתי בבשרכם ומצוה זו נמשכת לעולם וכבר כתבנו דעת הרמ"א דגם בנימול תוך ח' מ"מ כשמגיע יום ח' מקיים המצוה השני' דהוא נימול רק עיקר המצוה של מעשה המילה הא הוכחנו לעיל דבודאי אינו מקיימה בעת המילה תוך ח' דחשבינן ליה לא עשה מצוה וכשמגיע יום ח' הא יושב ובטל אם מל תוך ח' וא"כ הא פריך הגמר' שפיר דמנ"ל לר"א דמכשירי מילה דוחה שבת דמכולהו לא מצי יליף דהא מילה אם עבר זמנה לא בטל גוף המצוה של מעשה המילה ואי דהך מצוה שני' להיות נימול הא בטלה מ"מ הרי מצוה זו אפשר לקיימה מבערב שבת לדעת הרמ"א דזה מקיים גם במל תוך ח' וא"כ מכשירין של מצוה זו הא בלא"ה אי אפשר ללומדה מכל הני ורק מצוה של מעשה המילה עצמה הוא דיכולין ללמוד דמכשירין דידה ידחו דהיא הא אי אפשר לקיימה מקודם ועלה פריך דהא אם עבר זמנה לא בטלה, כן נדחוק בדעת הטור, זה אינו דהרי חזינן דהגמר' פריך אמאי לא יליף ר"א מכל הני דגם מכשירי ציצית ומזוזה ידחו שבת והרי מזוזה דומה ממש למילה דאם הי' קובע המזוזה להפתח מבע"ש לא הי' צריך בשבת לשום מעשה וכן בציצית אם צייץ טליתו מבע"ש לא הי' צריך לעשות שום מעשה בשבת לקיים מצות ציצית דהרי הך סוגי' אזלי למ"ד כלי קופסא חייבין בציצית מדקאמר טעמא דר"א הואיל ובידו להפקירן ולא קאמר הואיל ובידו שלא ללובשן ובע"כ דאיירי למ"ד כלי קופסא חייבין בציצית וכמש"כ התוס' במס' מנחות דף בד"ה יעו"ש וא"כ א"צ לעשות שום מעשה בשבת לקיים המצוה ואפ"ה אי לאו הך סברא דבידו להפקירן הוי יליף ר"א מכולהו דלהוי דוחה שבת והטעם דגם בהו מקרי דעיקר המצוה מוכרח להיות בשבת דאע"ג דהמעשה דידי' של המצוה יכול להעשות מבע"ש מ"מ קיום המצוה של ציצית ומזוזה כיון דהוי נמשכת לעולם בכל זמן הרי קיומה של יום השבת אי אפשר לקיימה מאתמול ויליף לה שפיר מסוכה ולולב וכמו כן