בית הלוי חלק ב קנא

חבירו ואוקימנא מכותל בורו הרי דגם הראשון הוכרח להרחיקו הרי דלרבא לא איירי רק בזא"ז וא"כ האיך תני וסד כיון דהראשון לא חייבנו אותו לסוד ממילא גם השני א"צ לסוד והאיך אתי' פשטות המשנה דקתני דהחופר השני מוכרח לסוד ודוחק קצת לומר דאיירי כשהראשון רוצה לסוד עתה כותלו דאז יכול להכריח גם להשני לסוד דהרי לא תני לה במשנה וסתמא קתני דהשני חייב לסוד ובשלמא מה דתני סתמא דהשני מחוייב להרחיק ניחא כיון דגם הראשון הוכרח להרחיק אבל בהך דסיד קשה, וצ"ל דהך בבא אתי רק כרבנן דר"י דלדידהו גם הראשון מחוייב לסוד ומש"ה תני סתמא דהשני חייב לסוד. אמנם גם לרבנן לא ניחא רק לשיטת רש"י דס"ל בסוגיא דחרדל דכל הסוגיא קיימא גם לפי המסקנא דלרבא בכל ההרחקות דתנינן בכולהי פירקין אסור אליבא דרבנן גם בליכא כותל ומש"ה גם הראשון הוצרך לסוד אבל לפי' ר"ת ור"ח שהביאו התוס' והרא"ש שם דלהמסקנא הדר בי' הגמר' מכל הסוגיא וגם רבא מודה בכל ההרחקות דאפילו לרבנן שרי כ"ז דליכא דבר הניזק והראשון יכול לסמוך ורק בבור לחודא פליג רבא וס"ל דאסור לכו"ע לסמוך ואפי' לר"י משום סברא דכל מרא וכיון שכתבנו דלהרמב"ם לא מהני סברא דכל מרא ומרא לגבי סיד א"כ הא גם לרבנן א"צ הראשון לסוד וא"כ הא קשה לרבא דהאיך תני במשנה דהשני מחויב לסוד. אמנם אין זה קושי' אם נאמר דהרמב"ם גורס כגירסת רש"י

[ה] ברא"ש פרק לא יחפור סי' א' ואין דבריו נראין כו' לכאורה צ"ע דנהי דחולק על הר"י וס"ל דכיון דאינו יכול למחות לא הוי חזקה מ"מ אכתי ימחה בידו משום הטענה דשמא יתעצל לסתום החלון כשיבנה חצירו, וצ"ל דס"ל להרא"ש דטענה זו לא אמרינן רק גבי גפת דאיכא טורח בסילוקו משא"כ סתימת חלון ליכא טירחא, ודוחק, וע"כ נראה דהנה לקמן באות ו' כתב הרא"ש שם הי' רפת בקר קודם לאוצר אע"פ דהוי גירי' דילי' משום דדירה שאני, וכבר הקשו רבים עליו דהרי הרא"ש הסכים לגירסת ר"ת דהגמר' הדר בי' ולהמסקנא גם רבא ס"ל כאביי בכל הנזיקין לבד מבור ומטעם דכל מרא ומרא וא"כ הרי שוב אין אנו צריכין לתירוץ דדירה שאני וכמש"כ התוס' להדי' (בדף כ"ה) בד"ה עני דלהמסקנא אין אנו צריכים לומר דירה שאני, וההכרח לומר דהרא"ש חולק על התוס' בזה וס"ל דגם לפי המסקנא דרבא ס"ל כאביי מ"מ היכא דהוי גירי' מחוייב לסלקו אפי' אם סמך מקודם מ"מ אח"כ כשיש שם דבר הניזק מחויב לסלק לכו"ע וגם אביי מודה לזה ורק רפת משום דירה שאני, ובזה ניחא (דבדף י"ח) דמשני דירה שאני קאמר דיקא נמי דתני עלה אם הי' רפת בקר קודם לאוצר מותר ודחקו רש"י והתוס' דה"ק דמדלא נקט זה בשארי נזיקין ונקטה רק ברפת קודם לאוצר והתוס' נשארו בתימה דילמא נקטה לרבותא ואליבא דר"י ולהרא"ש א"ש בפשיטות דגם לאביי דקאמר מותר לסמוך מ"מ אח"כ כשבא לשם דבר הניזק מחויב לסלק היכא דהוי גיריה וא"כ הא שפיר קאמר דיקא נמי דתני אם הי' רפת בקר קודם מותר גם אח"כ וזה הרי צ"ל אסור גם לאביי ובע"כ דדירה שאני, ולפי"ז הרי יש להבין הא דבתחילה פריך הגמ' לרבא מהא דתנן לא יפתח חנות של נחתומין תחת אוצרו ולא רפת בקר טעמא דאיכא אוצר הא ליכא אוצר שרי ומאי פריך לרבא והרי גם לאביי תיקשה, ובע"כ צ"ל דלאביי ניחא לי' שפיר המשנה דבליכא אוצר שרי ואח"כ כשיעשה אוצר יסלקו ורק לרבא פריך דס"ל דלרבנן אסור גבי בור גם בלא סברא דכל מרא ומרא ובע"כ דרבא ס"ל דלא מהני מה שיסלקנו אח"כ דס"ל דחיישינן שמא יתעצל ואמאי שרי ברפת אבל לאביי ניחא דלא חיישינן כלל ליתעצל ומוכרח דס"ל להמקשה דהך סברא דיתעצל לא אמרינן לי' רק לרבא מוכרח כן וא"כ לפי המסקנא דהדר בי' וגם רבא לא אסיר אפי' לרבנן אלא בבור משום כל מרא ומרא שוב לא אמרינן כלל סברא דיתעצל ומש"ה פוסק הרא"ש דיכול לפתוח חלון על החורבה, והוא תירוץ נכון וברור: סימן מז יחקור במה שנחלקו הראשונים בהא דמבואר בגמר' גבי מילה דאם פירש אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין המילה אם הוא רק בשבת או גם בחול

במס' שבת דף קל"ג איתא המל כל זמן שעוסק במילה כו' פירש על ציצין המעכבין את המילה חוזר ועל שאין מעכבין את המילה אינו חוזר ודעת הטור יו"ד סי' רס"ד דזה קאי רק בשבת דאם פירש לא ניתנה שבת לדחות משום ציצין שאין מעכבין אבל בחול חוזר גם על שאינם מעכבין כיון דלכתחילה צריך למולם אבל דעת הרמב"ם הובא בב"י שם דגם בחול אינו חוזר על שאינם מעכבין אם פירש וכבר הקשו על הרמב"ם מהא דאמרי' בגמ' דשבת הנ"ל מאן תנא פירש אינו חוזר אמר רבה בב"ח אמר ר' יוחנן ר' ישמעאל בנו של ר"י ב"ב הוא דתני' י"ד שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה דברי ר"י בנו של ריב"ב וחכ"א מפשיטין את כולו ודחי ממאי ע"כ לא קאמר ר"י בנו של ריב"ב התם דלא בעינן ואנוהו אבל הכא דבעינן ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה לולב נאה כו' אלא אמר ר"א ר' יוסי היא דס"ל גבי עדות החודש אם נראה בעליל דאין מחללין עליו את השבת כו' ועכ"פ הא חזינן דשייך ואנוהו גבי מילה במה שחותך אח"כ גם הציצין שאין מעכבין וא"כ הא ודאי נראה דבחול צריך לחזור משום התנאה לפניו במצות וכמו בכל מצות שחייב לחזור אחר היותר נאה משום הידור מצוה ורק בשבת אסור דמשום הידור אין מחללין השבת ועיי' בשאגת ארי' סימן נ' מה שכתב בזה, והנראה בדעתו של הרמב"ם לישבו ע"פ הסברא דס"ל דהרי ודאי קשה מאי פריך הגמר' אבל הכא דבעינן ואנוהו ומביא להך ברייתא דתני' עשה לפניו סוכה נאה דמה דמיון הוא זה לזה דבשלמא בסוכה ולולב כשעושה אותן נאה איכא בעת קיום של המצוה ואנוהו ושייך שפיר לומר דקיומו של המצוה צריך להיות באופן היותר נאה ומהודר משא"כ גבי מילה מאחר שכבר מל ופירש ידיו ממנו הרי כבר נגמרה מעשה של המצוה לגמרי דהרי המצוה הוא למול את בנו וכבר הא מלו וכשיחזור אחר שכבר פירש וסילק ידיו על ציצין שאינם מעכבין הרי יתנאה בלא קיום המצוה ובשלמא קודם שסילק ידיו דהוי הכל מעשה אחת שפיר מחויב לחתוך גם אותם שאין מעכבין כדי שיצא מעשה המצוה מהודרת אבל אחר שפי' דכבר אין כאן שום מצוה מדאוריי' א"כ במה יתנאה אח"כ והידור מצוה בלא מצוה לא שמענו ומאי מדמה להו להדדי וזה כמה נסתפקתי במי שנטל לולב כשר ביו"ט של סוכות ואח"כ נזדמן לו לולב יותר נאה אם יש עליו חיוב ליקח הנאה די"ל דאע"ג דבתחילה אם היו לפניו שניהם ביחד הי' מחויב ליטול הנאה אבל עתה שכבר נטל ויצא בו דאין עליו חיוב של המצוה א"כ במה יתנאה זה בלא מצוה, ומש"ה מפרש הרמב"ם לדחיות הגמר' דה"ק דלמא עד כאן לא קאמר ר"י בנו של ריב"ב התם דלא בעינן ואנוהו פירוש דלמא לעולם ס"ל לר"י דאע"ג דפירש לא הוי התחלה אחריתא והוי הכל חדא מעשה ואפ"ה ס"ל גבי פסח דאסור להפשיט יותר משום דלא שייך ואנוהו מש"ה ס"ל דגם במעשה אחת אסור לעשות יותר מן הצריך לו להעבודה אבל הכא דצריך ואנוהו מצי סבר דחוזר ואע"ג דפירש מ"מ הוי הכל חדא מעשה ושייך ואנוהו דהוי בעת קיום המצוה, וא"כ הא לבסוף מסיק הגמ' אלא אמרי נהרדעי רבנן דפליגי על ר"י היא דס"ל גבי לחם הפנים טפחו של זה בצד טפחו של זה אבל אם פירש הוי התחלה אחריתא ומש"ה אינו חוזר בשבת דלר' יוסי דאמר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זה הי' תמיד לדידי' אפילו פירש חוזר וא"כ לרבנן דלדידהו הוי פירש מעשה אחריתא וכבר נגמרה מעשה ראשונה ומש"ה אינו חוזר בשבת א"כ הא ממילא לא שייך ואנוהו אחר שכבר הלכה המצוה דבמה יתנאה וממילא גם בחול אינו חוזר זהו דעת הרמב"ם: