בית הלוי חלק ב קנ

היזק מתחיל מיד בעת החפירה משום הכא צריך להרחיק כל הג"ט א"כ הא פשיטא דצריך גם לסיד דמאי שנא, ורק לפי מה שכתבנו בדעתו של הרמב"ם דנחלק ביניהם דהרחקה הוא משום החפירה עצמה וכשמרחיק שוב אין החפירה מזיק כלל ורק כשיש שם מים מגיע המתינתא גם יותר מג"ט ומשו"ה צריך סיד הרי יש מקום לחלק ביניהם ולומר דכיון דכל טעמו של רבא דקאמר דגם לר' יוסי אינו סומך הוא משום דכל מרא דשוב אין צריך לר' יוסי רק להרחיק דבלא"ה הרי מזיקו בידים וכיון שהרחיק סגי לר' יוסי דקי"ל כותי' דמה שיהי' אח"כ כשיבואו המים מתונתא נאמר דזה לא נחשב גירי' דילי' כלל ושוב אין הראשון צריך לסוד כלל דהרי כתבו התוס' (בדף כ"ב) בשם ר"ח בד"ה לימא דכל הרחקות דתנן בהך פירקין כמו הרחקת גפת וזבל ורחיים ותנור בכולהו מודה גם ר"י דכולהו חשיבי גירי' ורק בנוטע אילן סמוך לבור ס"ל לי' לר"י דשרי דלא הוי גירי' כיון דאין השרשים מגיעים לבור עד אחר זמן וכן משרה אצל ירק לא חשיבא גירי', ועיין עוד בתוס' (דף י"ז) ד"ה מרחיקין את הגפת דמבואר שם דאפי' לרבא דאמר דהראשון אסור לסמוך מ"מ לר"י אין צריך להרחיק גפת ממיצר חבירו כל זמן שאין שם כותל וטעמם דס"ל דלר"י לא מיקרי כל הני גירי' רק כשיש שם דבר הניזק ומשו"ה באיכא כותל מודה ר"י בגפת דאסור אבל בשאין שם כותל הניזק לא מיקרי גירי' ושרי לר"י וכן כ' הנמוקי יוסף שם להדיא דכה"ג לא מקרי גירי' ורק בבור לחודא הוא דאמר רבא דגם לר"י אסור ואע"ג דליכא עדיין דבר הניזק משום דבכל מרא ומרא מקלקל מיד בידים עצם הקרקע של חבירו, וא"כ י"ל דגם בור א"צ הראשון רק ההרחקה לחודא ומשום סברא דכל מרא אבל בהרחיק ושוב אינו מקלקל כעת הקרקע בחפירתו וליכא סברא דמרא ומרא שוב הך הזיקא דמתונתא שהוא ע"י המים הרי זה דומה לגפת דכל היכא דליכא לחברו כותל שרי הראשון לסמוך אליבא דר"י דלא מקרי גירי', ולכאורה הוא נכון בסברא ונאמר דכן ס"ל להרמב"ם וכמו דהדין באם הי' לו בור סמוך למיצר העשוי בהיתר וכגון במוכר חצי שדהו והי' לו שם בור מקודם הרי ודאי דמותר להביא אחר המכירה שם מים לר' יוסי כ"ז שאין לחבירו בור סמוך לו דהבאת המים הרי הוא כמו גפת דשרי להניח סמוך למיצר לר"י כיון דלא שייך סברא דכל מרא א"כ הרי נראה כמו כן הוא בחופר בור בתחילה והרחיק ג"ט כיון דנאמר דלהרמב"ם אין הסיד שייך כלל להחפירה בעצמה וכיון שהרחיק יכול לחפור בלא מים והמים שיבוא אח"כ שרי לר"י, ומשו"ה ס"ל להרמב"ם לדינא דלדידן דקי"ל כר"י א"צ הראשון רק להרחיק לחודא, ואין להקשות על זה דא"כ מאי פריך הגמ' לרבא מהא דתנן לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו טעמא דאיכא בור הא ליכא בור סומך ומאי פריך נימא משום דמסיים המשנה אא"כ הרחיק ג"ט וסד בסיד משו"ה נקט סמוך לבורו של חבירו דבדליכא בור א"צ סיד כלל וסגי בהרחקה ג"ט לחודא דהא ודאי דוחק לומר דקושי' הגמ' אזלא רק אם נאמר או סד בסיד תנן דלדידי' א"צ רק חדא או הרחקה או סיד ולדידי' הא מוכרחין לומר דהסיד בא לתקן ולחזק מה שקלקל בחפירתו ע"י כל מרא ומרא דזה ודאי לא ניתן להאמר דכיון דהרמב"ם פסק כהך לישנא דוסד תנן דס"ל דנפשטה האיבעי' א"כ האיך נאמר דקושי' זו של סתמא דגמ' אזל רק אליבא דלישנא דאו סד תנן. אמנם אין זה קושי' כלל דקושי' הגמר' הוא לרבנן דאוסרים גם בלא גירי' ולדידהו צריך הראשון גם לסוד בסיד אליבא דרבא אע"ג דלא שייך בו סברא דכל מרא וכמו דפריך הגמר' שם אחרי כן מהא דתנן מרחיקין את הגפת מן הכותל הא ליכא כותל סמיך וכתבו התוס' בד"ה מרחיקין לר"י בודאי דשרי לסמוך גפת בליכא כותל גם לרבא רק פריך דלרבנן צריך להיות אסור גם בליכא כותל אליבא דרבא וכן נאמר על קושי' זו דפריך רק לרבנן אבל לדידן דקי"ל כר"י דאינו אסור רק בגירי' י"ל כמש"כ דגם אליבא דרבא א"צ הראשון לסוד כלל. וא"כ הא נוכל לישב היטב דברי הרמב"ם דבהלכה א' דאיירי בבא לחפור בור סמוך לכותל בנין של חבירו דכבר יש לחבירו כותל מקודם שפיר מצריך להרחיק משום החפירה וגם צריך לסוד משום המתונתא דכיון דכבר יש לו כותל גם המתונתא מקרי גירי' ואסור גם לר"י וכמש"כ התוס' דכל ההרחקות אסור גם לר"י אבל בהלכה יו"ד דאיירי בבא לחפור בור סמוך למיצר כתב דבשדה העשוי לבורות אסור לחפור עד שירחיק ג"ט ולא הזכיר סיד דהראשון א"צ לסוד אליבא דר"י כיון שאין לחבירו בור לא מקרי המתונא גירי' ורק הרחקה צריך משום כל מרא, והא דכתב הרמב"ם וכשיבא חבירו ג"כ לחפור ירחיק גם הוא ג"ט ולא הזכיר סיד אע"ג דכבר יש לחברו בור וא"כ גם המתונתא מקרי גירי' ג"כ ניחא שפיר דהרי כתבו התוס' בסוגי' דחרדל דמשו"ה ס"ל לר"י דבעל החרדל יכול לסמוך אע"ג דבעל הדבורים סמך מקודם ובהיתר סמך מ"מ כיון דשניהם מזיקים להדדי נמצא עשה בעל הדבורים שלא כהוגן בסמיכתו משו"ה גם בעל החרדל יכול לסמוך אח"כ בלי שום הרחקה כלל וגם רבנן לא פליגי שם על ר"י רק משום דס"ל דדבורים לא מזקי לחרדל כלל ולא עשה שלא כהוגן כלל והא דגבי בור ס"ל לאביי דהראשון רשאי לסמוך והשני הבא לחפור צריך להרחיק כל ההרחקה של ששה טפחים משום דאם לא ירחיק יזיקו ידים דכל מרא ומרא, ומשו"ה לא הצריך הרמב"ם גם להשני לסוד כיון דהראשון א"צ לסיד הא שוב ממילא גם השני א"צ לסוד דהרי בהמתונא שניהם מזיקים אהדדי וכיון דהראשון סמך בלא סיד אע"ג דבהיתר עשה מ"מ הרי הוא שלא כהוגן משו"ה גם להשני א"א לחייבו לסוד ואין הכי נמי אם יתרצה הראשון אח"כ לסוד כותל בורו דיכול להכריח גם להשני לסוד רק הרי בזה לא איירי הרמב"ם כלל, וכן בשדה שאינו עשוי לבורות דכתב הרמב"ם דהראשון חופר בלי שום הרחקה כלל ומש"ה כתב דהשני צריך להרחיק ששה טפחים דבפחות מכאן איכא כל מרא ומרא ויזיקו בידים ובהרחקה סגי לי' דכשהרחיק וליכא סברא דמרא ונשאר רק משום מתונא א"צ לסוד כיון דגם הראשון מזיקו ורק בהלכה א' דאיירי בכותל בנין דהראשון אינו מזיק כלל להשני וכשבא השני לחפור הא כבר יש לחבירו כותל משו"ה צריך להרחיק וגם לסוד דגם המתונא מקרי גירי כשיש שם דבר הניזק כן היה נראה לכאורה לומר בדעת הרמב"ם. היוצא לנו דלהרמב"ם אין מקום לחייבו לסוד רק בכותל בנין דכבר יש הכותל קודם החפירה דמקרי גם המתונא גירי' גם לר"י והכותל אינו מזיק כלל להבור משו"ה צריך החופר גם לסוד אבל בכותל בור לא שייך למתני חיובא של סיד דלדידי' הראשון א"צ לסוד וממילא גם השני א"צ לסוד כיון דשניהם מזיקים זה את זה ורק כשבאו לחפור בבת אחת דאז יכול כל אחד לכוף את חבירו להרחיק וגם לסוד, ואפי' חפרו בזה אחר זה אם הראשון רוצה ברצונו לסוד כותלו יכול לכוף גם להשני ולרבנן משכחת לה גם בזה אחר זה דלדידהו גם הראשון צריך לסוד וממילא גם השני צריך לסוד, והטור אזל לשיטתו שכ' דלמ"ד דנפשטה האיבעי' דוסד תנן גם בחופר בלא מים צריך הרחקה וסיד דס"ל דמשום החפירה לחודה צריך גם סיד לדידי' וא"כ גם הראשון צריך לסיד וממילא גם השני ומש"ה אחר שהעתיק דברי הרמב"ם סיים דלהרמ"ה צריך שניהם לסוד כל אחד כותלו, אמנם א"כ יש להבין להרמב"ם לשון המשנה דתנן לא יחפור אדם בור ולא שיח כו' אא"כ הרחיק מכותל חבירו שלשה טפחים וסד בסיד הרי דנקטה המשנה דהחופר השני מחוייב לסוד והיכי משכחת לה. ובשלמא לאביי דאמר דהראשון יכול לסמוך לכו"ע ניחא שפיר אף על גב דהראשון כבר סמך וא"כ הא אין מקום לחייב את השני לסוד דנהי דהרחקה מחוייב כי היכי דלא נזקי' בידים אבל אמאי חייב לסוד דזה ניחא דהרי לאביי הא איירי המשנה בבאו לחפור שניהם בב"א ושפיר תני דכ"א יכול להכריחו לחבירו להרחיק וגם לסוד אבל לרבא דס"ל דהראשון אינו סומך ובגמ' עוד מביא ראי' לרבא מהמשנה מדקתני אא"כ הרחיק מכותל